באר היטב (עה"ת) קכב

ולא משים בשר מה"ח דרני דגים מותרין דדגים כיון דבאסיפה סגי להו מהיתרא קא גבלי (שם) ונ"ל פי' דהלכך כיון דלא ריחשו במים מותרין ואין בהם משום שרץ המים תניא כל השרץ גו' על הארץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם (חולין ס"ד ב') ומסקינן שם דהיינו רק מדרבנן ופשוט דהיינו ע"י שחיטה דבלא"ה ודאי אסורין משום נבלה ועמ"ש בס' דברים פרשה י"ד פסוק כ"א אי מהני שחיטה לאפרוח שלא יצא מעצמו לאויר העולם ואי איכא איסור נבלה בריקום גרידא ועיין פר"ח ביו"ד סי' פ"ו ס"ק כ"א ויש לעיין איך ס"ד דהגמ' שם לאסור בזה מה"ת בריקים גרידא הא לא ריחש ולק"מ דרק בשרצים שבאו"מ בעינן ריחוש דבלא"ה ה"ל בכלל האו"מ כ"ז שלא פירשו אבל ריקום אפרוח כיון שהיא בפ"ע ה"ל כפירש וריחש

(מג) ולא תטמאו גו' אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעוה"ז מטמאין אותו לעוה"ב (יומא ל"ט א'): שם והתקדשתם גו' אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעוה"ז מקדשין אותו לעוה"ב (יומא שם): סדר תזריע פרשה יב

ב) אשה כי תזריע גו' אפילו שפחה (כריתות ז' ב') לענין קרבן ופשוט דה"ה לימי טומאה וטהרה וכן מוכח (שבת קל"ה) כמו"ש התוס' במסכת (ע"ג מ"ב א') ד"ה לידע אם זכר וכן מוכח מענין דשם שהובא בכ"ד ועיין תוס' (נדה ט"ו ב') ד"ה בשפחתו של מסיק (יבמות ע"ד ב') ד"ה שפחה מנין אבל ע"ג שילדה ונתגיירה אין לה ימי טומאה וימי טהרה (בכורות מ"ו ב') וצ"ע למ"ד שתי מעינות הן ומעין דימי טוהר טהור הוא כדבעינן למימר קמן אמאי לית לה ימי טוהר וצ"ל דאף אותו מעין לא טיהרה תורה רק כשנפתח ע"י לידה דביהדות ולפי מש"ל פסוק ד' ד"ה בדמי טהרה דלכולהו תנאי דמסכת (עדיות פ"ה) פלוגתייהו דב"ש וב"ה דבשם הוא להיפך כמו"ש התוי"ט (נדה שם) י"ל דברייתא זו אתיא כב"ה דס"ל מעין א' הוא אף ללוי לפי כל אינך תנאי ולפי מ"ש (נדה ל"ה ב') ד"ה יולדת בזוב תוכיח דמודה לוי דההיא ברייתא ס"ל דלכו"ע מעין א' הוא ולוי הוא דס"ל כתנא דשוין א"ש טפי דברייתא זו דכריתות אתיא כברייתא דיולדת בזוב תוכיח דבמס' נדה שם וילדה זכר גו' ימי עיבור שמואל ס"ל כחסידים הראשונים דאין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים וא' יום או לרע"ב או לרע"ג דהיינו 9 30 ולקליטה יום א' או ב' או ג' (נדה ל"ח א') וכולהו תנאי ס"ל יולדת לט' יולדת למקוטעים אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לט' אין יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים (שם ב' כ"ה יבמות מ"ב) אפי' בלידה יבשתא (כריתות י' א') וכן מוכח נדה ר"פ המפלת ושם מ"ב א' והיינו למ"ד אפשר לפה"ק בלי דם כדבעינן למימר קמן וזה פשוט מדין טומאת שבועים דנקבה ואפילו הפילה נפל (נדה ל' א') יצא מחותך ומסורס פי' גם מסורס היינו שיצאו רגליו בתחילה משיצא רובו ה"ה כילוד הא כתיקונו פי' שאינו מסורס משיצא ראשו (נדה כ"ט א') והיינו כשמואל דהרא"ש פוטר בנפלים לענין בכורה (שם) ר' יוסי אומר משיצא כתיקונו לחיים (שם) פי' דווקא כשיצא כתיקונו דהיינו אינו מסורס לחיים דל"ה נפל הוא דהרא"ש מחשיב כילוד ואיזהו כתיקונו לחיים פי' מהו דין יצא כתיקונו לחיים משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו רבי אומר משיצאו צדעיו אבא חנן משום ר' יהושע אומר משיצא פדחתו וי"א משיראו קרני ראשו (שם) פירש"י גובה ראשו שאצל העורף יולדת מטמאה מבפנים כבחוץ (שם מ"ב א') ומפרשינן שם ב' כלידה יבשתא כשהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור דאף מקמי שיצא לחוץ טמאה משום לידה ופי' חוץ לפרוזדור נ"ל דהיינו שיצא לחוץ מבין השנים לפרוזדור ופרוזדור היינו בית החיצון דהיינו המקום שדבוק בין הירכים ועיין תוס' שם ומש"ש בגמ' באורך ועמש"ל פרשה ט"ו פסוק י"ט. המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה (שם כ"ח א') במשנה פי' ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר ולשון מפלת היינו לרבותא המפלת וא"י מה הוא תשב לזכר ולנקבה ואם א"י אם ולד היא תשב לזכר ולנקבה ולנדה (שם כ"ט א') למה הוזכר זכר אי לימי טומאה הא קתני נקבה אי לימי טהרה הא קתני ולנדה שאם תראה יום ל"ד ותחזור ותראה יום מ"א תהא מקולקלת עד מ"ח וכן לענין נקבה שאם תראה יום ע"ד ותחזור ותראה יום פ"א תהא מקולקלת עד פ"ח (שם ל' א' ב') פי' דבלא ספק זכר כי ראתה ביום ל"ד ה"ל תחלת נדה וכי הדר חזיא ביום מ"א ה"ל שומרת יום דה"ל ביום א' מימי זיבתה כדבעינן למימר קמן בדיני נדה אבל משום ספק זכר ה"ל תחלת נדה ביום מ"א וטמאה עד יום מ"ח ויש לעיין בזה למה נקט ביום ל"ד הא כשראתה יום א' מיום כ"ד עד יום מ' ועד בכלל ג"כ איכא קלקול ע"י ספק דזכר ונ"ל דהא דלא נקט מיום ל"ד ואילך משום דבעי לאשכוחי קלקול גדול משום שני הצדדין דמשום ספק זכר תהי' מקולקלת עד יום מ"ח ע"י ראיה דיום א' ביום מ"א ומשום ספק דאינו ולד תתהוה זבה גדולה להצטרך שבעה נקיים ע"י ראיה דג' ימים ביום מ"א מ"ב מ"ג וכי ראתה ביום ל"ה לא סתהוה זבה גדולה ע"י יום מ"א והא דנקט ביום ל"ד נ"ל דל"ד אלא היינו עד יום ל"ד מיום כ"ד ואילך כמו"ש וכן לענין ע"ד ופ"א והנה לפו"ר היה לנו לומר דלא יהבינן לה ימי טומאה רק דזכר אבל לענין ימי טומאה דנקבה ה"ל ס"ס להקל שמא ל"ה ולד כלל ואת"ל ולד שמא זכר וימי טוהר היה לנו לומר דיש לה דזכר משום ספק זכר ספק נקבה וספק דל"ה ולד כלל ה"ל ס"ס וכן לא היה לנו לקלקלה בראתה ביום ל"ד ויום מ"א דספק ל"ה ולד ואת"ל ולד שמא נקבה והיה לנו לומר שתהא שומרת יום כנגד יום משום ספק ל"ה ולד וכן לא היה לנו לקלקלה בראתה ביום ע"ד