באר היטב (עה"ת) קכא

והא דמחוברים מכשירין לכו"ע (פסחים ט"ז א') כתבו התוס' שם דהיינו לאחר שהעלה הזרעים מהמים דמתהוו מים שעליהן תלושין. מים תלושין שנפלו על הזרעים אין מכשירין לשמואל (תוס' פסחים כ' א') ד"ה ובשעת שחיטה אי יש יד להכשר פלוגתא דרב ור' יוחנן (חולין קי"ח ב') וכתבו התוס' (פסחים כ' א') ד"ה ובשעת שחיטה דלכו"ע יש שומר להכשר: (מ) והאוכל גו' יכבס בגדיו האי אוכל היינו נושא ובא הכתוב ליתן שיעור למשא ולמגע בכזית (נדה מ"ב ב') ופי' הכתוב דסתם אוכל מטמא בגדים ע"י המשא דמקמי אכילה והדר מפרש דהנושא כלומר האי אוכל ל"ד אלא הנושא יכבס בגדיו וכיוצא בזה להלן פרשה י"ד פסוק מ"ז ליתן שיעור לשוכב ועומד כדי אכילת פרס

(מא) וכל השרץ גו' לא יאכל שרצים שמטמאין שיעור חיוב אכילתן כי אכיל מינייהו במותן כשיעור טומאתן בכעדשה (מעילה ט"ז ב') ושארי כל השרצים בין בחייהם בין במותן שיעור אכילתן בכזית דאין אכילה פחותה מכזית כמו"ש בסדר ויקרא ועיין (מעילה שם) ואפילו אכל אבר שלם שאין בו כזית פטור אע"ג דלענין טומאה האברים אין להם שיעור (אהלות פ"א מ"ז) מ"מ לענין אכילה לא מהני חשיבותא דאבר (מעילה ט"ז ב') משמי' דר' יוחנן אבל בלא הא דר"י שם מוכח דה"א דבאכל כל האבר חייב אף בפחות מכזית ואעפ"י שאין אבר בלא עצם לרע"ק ולרבי (חולין קכ"ח ב') ועצם אין בו משום אכילה דרק בגיד הנשה אמר עולא (חולין צ"ב) עץ הוא והתורה חייבה עליו מ"מ ה"א שתצטרף אכילת העצם להבשר כמו שמצטרף לענין טומאה לאשוויי אבר אע"ג דעצם בפ"ע אינו מטמא בנבלה וכמו שמצטרף לענין אבר מה"ח (חולין ק"ב ב') מיהו אם אכל את הבריה כולה אף שאין בה כזית לוקה משום דבריה חשיבא ככזית (מכות כ"ז ב') אכל נמלה לוקה כו' ונ"ל דבריה שיש בה עצמות וקרבים צריך שיאכל את כולה עם העצמות והקרבים האוכל ביצת השרץ אעפ"י שחייב עליו משום דכל היוצא מן הטמא טמא מ"מ לא מחייב בפחות מכזית דביצה ל"ח בריה כמו"ש הש"ך והפר"ח ביו"ד סי' ק' מיהו בריקמה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ אף שאין בה כזית דכיון שריקמה חשיבא בריה (חולין ס"ד א') שאם ריקמה ואכלה לוקה עלי' משום שרץ כו' וע"ש תוס' שתירוצם בלתי מתקבל וכ"ז בביצת הנחש דלא מטמאה או בספק אי הוה ביצת נחש או דצב הלטאה וחומט אבל בידוע שהיא ביצת צב חומט והלטאה כיון שטומאתה בכעדשה חיוב אכילתה ג"כ בכעדשה כנ"ל בזה אמר רב יהודה האי מאן דאכיל ביניתא דבי כרבי מלקינן לי' משום שרץ השורץ על הארץ (מכות ט"ז ב') פירש רש"י תולעת הנמצא בכרוב והתוס' תמהו ע"ז דהא פשיטא וכתבו בשם ר"ת דהיינו דג קטן הנמצא במחרישה ויש לו סנפיר וקשקשת וכן שמעתי לדבר מבורר שמעשה הי' זה מקרוב שנמצא במחרישה שני דגים קטנים חיים שדומין ממש לאותן שבמים עם סנפיר וקשקשת אמר אביי אכל פוטיתא פירש"י שרץ המים לוקה ארבעה (מס' מכות ט"ז ב') חד דפסוק י"א לעיל חד במשנה תורה פרשה י"ד ושני לאוין בשרץ סתם להלן פסוק מ"ג רש"י שם אכל נמלה לוקה חמש (שם) שני לאוין דבשרץ סתם כנ"ל. שלשה בשרץ הארץ בפסוק זה ובפסוק מ"ב ובפסוק מ"ד רש"י שם אכל צרעה לוקה שש (שם) חמש דנמלה ועוד אחת משום שרץ העוף ועיין תוס' (פסחים כ"ד ב') ד"ה צרעה אי חל איסור נבלה אשרצים וטמאים (עיין מכות ט"ז ב') ועיין תוס' (שם) ד"ה ריסק וע"ה תוס' (מעילה ט"ז א') בד"ה א"ר ל"ש כל השרצים שנוצרים באוכלין תלושים כ"ז שלא רחשו מותרין כמו שיתבאר להלן אמר ר"ה לא לשפי אינש שכרא בצבייתא באורתא דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא ועבר משום שרץ השורץ על הארץ א"ה במנא נמי דילמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא התם היינו רביתייהו (חולין ס"ז א') ופסקו ביו"ד סי' פ"ד דמותר לסנן דרך בגד או מסננת שלא יוכלו ליפול דרך שם לתוך המשקה:

אם מותר לשאוב בכלי מבורות מים שיש בהן שרצים ולשתות עיין רא"ש (חולין שם ויו"ד שם) ומשקין שבכלי שיש בהן שרצים פסקו ביו"ד שם דמותר לערותן לכלי אחרת אמר שמואל קישות שהתליעה באבי' אסורה משום שרץ השורץ על הארץ ( חולין ס"ז ב') פירש"י דמה שהתולע רוחש בהפרי שמחוברת לקרקע ה"ל שורץ על הארץ ועפי"ז כתבו התוס' להתיר אף לשמואל יבחושין שבפולין תחת קליפת הפולין המשחרת משום דניכר דבוודאי לא רחשו מיהו י"א דאף בלי ריחוש כלל ה"ל שורץ עה"א לימא מסייע לי' כו' לא אידי ואידי באבי' הא בפרי מותר הא באילנא אסור דיקא נמי כו' ש"מ (חולין שם) ועיין תוס' שם אי הלכתא כשמואל הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שריין (חולין נ"ח ב') משום דבריה שאין בה עצם אינה מתקיימת יב"ח והלכך התולעים שבהם שלא פירשו מותרין דבוודאי אין זה מאותן שנוצרו במחובר וצ"ל דאינו מתקיים וה"ל עפרא בעלמא או דהיינו ברואין אותן חיין וע"ש תוס' ורא"ש בעי ר"י פירשה ומתה פי' שלא ריחשה לאחר פרישה מהו מקצתה מהו לאויר העולם מהו תיקו בעי ר"א לגג תמרה מהו לגג זרעינה מהו מתמרה לתמרה מהו תיקו (חולין ס"ז ב') תולעים דרני פירש"י הגדלין בין עור לבשר דבשרא אסורין דבשרא בשחיטה הוא דמשתריא והני כיון דל"מ להו שחיטה באיסורייהו קיימי (חולין שם) ומשמע לפו"ר דאסורין משום בשר מה"ח ואסור להושיטן לב"נ משום לפני עור ולפי"ז יש לחוש בריאה שיש בה מורנות שלא למוכרה לב"נ שמא יאכל מהמורנות בעין בלי ביטול מיהו להלן שם מייתינן עלה ואת נבלתם גו' לרבות דרנים שבבהמה. ודבר תימא הוא דהאי קרא בדגים כתיב ודרני דגים מותרין כדלהלן ודוחק לומר דבאם אינו ענין דריש ונ"ל דצ"ל אל תשקצו גו' בכל השרץ גו' לרבות דרני בהמה אלמא דמשום שרץ הוא דאמרי מריבויא דקרא משום דגבלי מאיסורא אעפ"י שלא ריחשו