באר היטב (עה"ת) קכ

חזקת טהרה ה"ל שקול וס"ט ברה"ר ספיקו טהור אף בספק השקול כנ"ל ועמש"ש בביאור כל דיני תרתי דסתרי בעניני איסור והיתר ספק טבל ספק לא טבל טבל ספק יש בה בהמקוה ארבעים סאה ספק אין בה ספיקו טמא (מקוואות ס"ב מ"א) והיינו פשוט אף ברה"ר כיון דאיכא חזקת טומאה מקוה שנמדדה נמצאה חסרה כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות (שם מ"ב) משום דאוקי חזקת מקוה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא ואוקי טמא אחזקתו רש"א ברה"ר טהורות ברה"י תולין בתוספתא שם והובא (נדה ב' ב') וטעמי' דר"ש בטהרה דרה"ר י"ל דלא אזיל בתר חזקה דהשתא כלל וה"ל ספק השקול ובריש מסכת נדה כתבתי דס"ל דחזקה דהשתא דמקוה וחזקת טומאה דגברא שאין מקור הספק בו תרווייהו אינן רק כחזקת שלמה דמקוה מעיקרא וה"ל ספק השקול וטהור ברה"ר וברה"י תולין דהכי ס"ל בכל ס"ט ברה"י כנ"ל בספק טומאה שאינו ע"י מגע כגון ספק טומאה באשה אם ראתה דם וכן לענין ספק דלמפרע אף בספק דע"י מגע ליכא דינא דס"ט ברה"י ורה"ר מה"ת והדין בזה כמו באיסורי עיין ריש מכילתין דנדה ומש"ש נגעה טומאה בא' משני ב"א וא"י באיזה מהן ברה"ר שניהם טהורין (נזיר נ"ז) ונ"ל דאע"ג דאקבע איסורא בחד מינייהו מ"מ נהי דה"ל אקבע איסורא מ"מ אקבע איסורא לא עדיף מחזקה לאיסור אוקי לה להדי חזקת טהרה דכ"א מהם ה"ל שקול וטהור ברה"ר ואף אם נאמר בהא דאלו ואלו תלויות דשני שבילין הנ"ל דהיינו מה"ת דכיון שנטהרו שניהם גרע מאקבע איסורא גרידא כשלא נתיר שניהם מ"מ בבני אדם שאני דבשני ב"א ליכא סברא דאקבע איסורא ממ"ש כיון דלגבי כל חד בפ"ע ליכא אקבע איסורא כמו"ש (נזיר שם) ואם היו ברה"י שניהם בספק להחמיר (נזיר שם) ונ"ל הטעם דל"ד לכל ס"ט ברה"י דקיי"ל ספק טמא וודאי אף להקל דלענין קולא איכא בזה כעין סברא דאקבע איסורא כנ"ל וה"ל כחזקה לטהר וכיון דבלא"ה איכא לכל חד חזקת טהרה הרי אית ליה לכל חד מינייהו תרי חזקי לטהר ובכה"ג לא אמרינן ס"ט ברה"י ספיקו טמא ואין לומר דמשום זה יהיו טהורין לגמרי דודאי פשוט דע"י סברא דאקבע איסורא א"א להקל רק להחמיר וע"ה תוס' (חולין ט' ב') ד"ה הלכתא ומש"ש ועמ"ש בסדר ויקרא בדיני אשם תלוי בדיני ספיקא דאיסורא בשתי כתי עדים בכה"ג ודיני ביטול ברוב בטומאה בטהרה ובטהרה בטומאה יתבאר בסדר משפטים בדיני רובא ועמש"ל בד"ה מכל האוכל שהבאתי שם קצת מדיני תערובות טומאה ברוב טהרה ועמ"ש במס' (סנהדרין ע"ט ב') ד"ה ברוצח בדין תערובות טהרה ברוב טומאה ועיין (מנחות כ"ג א')

(לז) על כל זרע זרוע גו' פי' דבלא הכשר אין מק"ט מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה שאין אוכלין נעשין אב הטומאה לטמא אדם וכלים אף ע"י מת עיין (חולין קכ"ט א') ואף לממני בהו ראשון ושני ל"ה אב הטומאה כדאיתא (זבחים ק"ה ב') אף כל שאין סופן לטמא ט"ח יצא נבלת עוף טהור שסופה לטמא ט"ח דא"צ הכשר (זבחים ק"ה א') ובכ"ד ופי' א"צ הכשר היינו לא הכשר מים ולא הכשר שרץ (נדה נ"א א') וע"ה, מש"ל פרשה י"ז פסוק ט"ו לענין מחשבה. פרה אדומה פרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ (זבחים שם) והיינו בלי הכשר מים ושרץ ובלי מחשבה דהא לא שייכא בהו מחשבה לאכילה ואפילו להשיטה שכתבתי להלן י"ז ט"ו בנבלת עוף טהור שצריכה מחשבה לטומאה קלה התם היינו משום דבלא"ה א"ה ל"ח אוכל שלא מחמת איסור משא"כ באלו דאי לאו איסורא דרכיב עלייהו ה"ל אוכל גמור וחכ"א פרה ופרים ושעירים מטמאין טומאת אוכלין שעיר המשתלח אינו מטמא טומאת אוכלין מפני שהוא חי (זבחים שם) ודין האוכלין שנגעו בא' מכל אלו אי הוה ראשון או שני או רק פסול עיין (זבחים ק"ה ב') דמבעי' להו אי מונין בזה ראשון ושני ומסקנא דאין מונין בזה ראשון ושני ועמ"ש מזה לעיל פרשה ד' פסוק י"ב רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין מפני שהיתה לה שעת הכושר מפני שנפדית ע"ג מערכתה ולא פרים דבעינן אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים תוספתא הובא עיקרה בכ"ד וכלשון הזה בתוס' (ב"ק ע"ז א') ד"ה פרה ועיין (מנחות ק"א ב') וע"ה מ"ש מזה פרשה ד' פסוק י"ב עצים ולבונה משקדשו בכלי מקבלין ט"א אף שאין ראויין לאכילה וא"צ הכשר מים שחובת הקדש מכשירתן (פסחים כ' חולין ל"ו) הבאתי לעיל פרשה ז' פסוק י"ט

(לח) וכי יותן מים גו' שבעה משקין הן המכשירין הבאתים מקודם פסוק י"ד כתיב כי יתן וקרינן כי יותן מה יתן לדעת אף יותן לדעת (קדושין כ"ט ב' בבא מציעא כ"ב ב') עודהו הטל עליהן ושמח ה"ז בכי יותן (שם) תחילתן לרצון ואין סופן לרצון סופן לרצון ולא תחילתן לרצון ה"ז בכ"י (מכשירין פ"א מ"א) הא דתחלתן לרצון מכשירין היינו דווקא לרצון לשום דבר תלוש (חולין ט"ז א') משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון (שם) וכתב בא"ר דהיינו משקין דזב וזבה דאל"כ משקין אין מק"ט רק בתחלתן לרצון כמוש"ל כלי טמא שנפלו לתוכה משקין והאוכל בתוכה פלוגתא דתנאי אי צריך מחשבה אי לא (שבת י"ז א') הא ניחא למ"ד כלי טמא חושב משקין ועי' תוס' שם שהביאו מהתוספתא פלוגתא דר"מ ור"י בזה כשם שאין הזרעים מק"ט במחובר כמו כן אין מקבלין הכשר במחובר (חולין קי"ח ב') וה"ה כל בע"ח כ"ז שאין מק"ט אין מקבלין הכשר דכ"ז דלא חשיב אוכל אינו מקבל הכשר ועי' (פסחים כ' א') דמפרשינן שהעבירה בנהר כו' זרעים שבכלים שאין מנוקבין חשיבי כתלוש ומקבלין הכשר וטומאה. עיין (שבת צ"ב ב') ועמש"ל פסוק ל"ד לפי"ד הסוברין דאוכלין מק"ט בכ"ש צל"ד מ"מ אינו מקבל הכשר רק בכביצה (תוס' פסחים ל"ג ב') ד"ה לאימת (כריתות י"ג א') ד"ה כיון והובא לעיל השוחט חיה ועוף ולא יצא מהן דם מותרים ולא הוכשרו רש"א ה הוכשרו בשחיטה (חולין ל"ג א') ועמש"ל בדיני טומאת משקין מים מחוברין לקרקע אין מכשירין כ"ז שהן מחוברין (מכשירין פ"ד מ"ו)