באר היטב (עה"ת) קיז

וכן נראה מפי' הר"ש ומפי' הרא"ש וכן נראה מהתוס' (נדה כ"ו ב') ד"ה אבל בקטן דהא דשיריו ארבעה היינו בגובה התנור כשנחלק גובה התנור וקטן וגדול היינו בשטח התנור כמו"ש התוס' (נדה שם) וכן מוכרח ממתני' דבתר הכי דכירה תחילתה שלש ושירי' שלש דהיינו אצבעות וא"א לומר דאיירי בשטח הכירה למעלה והא דחלקו לשלשה איירי בחולק השטח העליון ממעלה למטה וגובה כ"א מהחלקים הוא כמו שהיה מקודם וצ"ע לפענ"ד מאי קרי לי' גסטרא ומאי קרי לי' צלקי' מצלק ועיין רש"י ותוס' ועכ"פ נראה מכל המפרשים דלא מחלקינן בחלק שטח העליון לאורך או לרוחב כמו דמחלקינן (שם פ"ז מ"ג) בכירה וכדבעינן למימר קמן דכירה עשוי' לשפות עלי' קדרות וכירה יש בה שפיתת שתי קדרות כדאיתא (שבת ל"ח ב') והלכך נתחלק השטח שלה לארכה לא חזיא לשפות עלי' קדרה וטהורה אבל תנור עשוי לאפיה ואף שנחלק שטחו כ"א מחלקיו ראוי לאפיה ולפיכך אינו יוצא מידי תנור עד שיתחלק השטח לשלשה חלקים ולפי כ"ז נ"ל דאורך שהזכיר רש"י בתנור לאו היינו שטח העליון אלא דגובה התנור קרוי אורך התנור ורוחב התנור היינו רוחב הדפנות וכשמתחלק לרחבו מתחלק גובה התנור כדמוכח (כלים פ"ה מ"ח) ע"ש בהא דלחכמים בקטן כ"ש מפרשינן (נדה כ"ו ב' חולין שם) וכמה כ"ש א"ר ינאי טפח שכן עושין תנורי בנות טפח פי' לתינוקות לשחוק אמר מר שיריו ברובו רובו דטפח למאי חזי אמר אביי שירי גדול ברובו והא אמרי רבנן ארבעה פי' דהא חכמים ל"פ בגדול לא קשיא הא בתנור בר תשעה הא בתנור בר שבעה ובביאור זה פי' הר"ש והרמב"ם דלחומרא אזלינן דבר תשעה שיריו ארבעה ובבר שבעה שיריו ברובו והתוס' (נדה שם) הקשו ע"ז דא"כ למה לי תנור בר תשעה לימא בר שמונה ולפי ענ"ד יותר ק"ל דא"כ מאי מקשינן אמתני' דשיריו ארבעה מהא דחלקו לשלשה ומתרצינן כנ"ל הא להר"ש והרמב"ם הנ"ל לק"מ דהא ודאי קושטא הוא דאפילו תנור בר שבעה צריך לחלקו לשלשה חלקים דבחלקו לשנים הרוב טמא ועוד ק"ל דתנן להלן (שם) חלקו לשנים הקטן טהור הא בבר תשעה הקטן ג"כ טמא ביש בו ארבעה ע"כ נ"ע כפי' רש"י ותוס' בזה דלקולא אמרי' דבר שבעה שיריו ארבעה טפחים ובר תשעה שיריו רובו ולפ"ז א"ש דנקט בר תשעה לאשמעינן דאע"ג דמיעוטו הוא ד"ט מ"מ טהור והשתא פריך שפיר אהא דחלקו לשלשה מדפסיק ותני סתם משמע דליכא תנור דסגי לי' בחלוקה לשנים. כירה תחילתה שלש פי' אצבעות גובה ושירי' שלש (כלים פ"ה מ"ב) הכופח עשאו לאפי' שיעורו כתנור עשאו לבישול שיעורו ככירה (שם) כירה שנחלקה לארכה טהורה לרחבה טמאה (שם פ"ז מ"ג) וכבר הבאתי מהגמ' (דשבת ל"ח ב') הכירה יש בה שפיתת שתי קדרות כופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו טהור (שם) תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה כנ"ל וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ (שם פ"ה מ"ז) הטפלה היינו שהתנור כשבא לקובעו בארץ מחברו לארץ ע"י טיט בין התנור לארץ וידביקו בטיט מבחוץ ומעבה כדי שישמור חומו והא דקתני עד שיהא בארץ פי' בשנ"א בשם החסיד שצריך לגרור גם מה שיש מהטפלה תחת דופני התנור על הקרקע עד שיהיו דופני התנור עומדין על הארץ רמ"א א"צ לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים (שם) וצ"ע לפי ענ"ד או הני ד"ט היינו בשטח התנור כעין חלוקה דת"ק או דלאו אחלוקה דת"ק קאי אלא אחלוקה דגובה קאי כנ"ל בהא דתנור ארבעה ושיריו ארבעה רש"א וצריך להסיעו חלקו לשנים הגדול טמא והקטן טהור (שם) והיינו אף ביש בו ד"ט כמוש"ל כפי' רש"י ותוס' חלקו לשלשה א' גדול כשנים הגדול טמא והשנים הקטנים טהורין שם בגמ' (חולין קכ"ד) מותבינן מהא דלר"מ לא בעינן לגרור את הטפלה לר"ל דאמר בעור דהדר חלים הבאתי לעיל בדיני העור אמאי הא חלים ומסיק רבא דה"ק תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו דברי הכל חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ והרוצה שלא יבוא תנורו לידי טומאה כיצד הוא עושה חולקו לשלשה וגורר את הטפלה כו' רמ"א א"צ כו' דאע"ג דעי"ז אינו מק"ט מחדש מ"מ לא פרחה מיני' טומאה ראשונה איזו היא גמר מלאכתו של תנור משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ר' יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין (כלים פ"ה מ"א) כירה משיסיקנה כדי לבשל עליו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס הכופח עשאו לאפיה שיעורו כתנור עשאו לבישול שיעורו ככירה (שם מ"ב) נתנו ע"פ הבור ונתן שם אבן פי' בא"ר בשם החסיד כהרמב"ם שנתן אבן שיהי' קרקע התנור ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא ניסק למעלה טמא וחכ"א הואיל והוסק מ"מ טמא (כלים פ"ה מ"ו) במאי קמיפלגי בהאי קרא תנור וכירים יותן טמאים גו' רי"ס מחוסר נתיצה פי' מחובר לקרקע טמא שאין מחוסר נתיצה טהור וכשאינו ניסק ע"י היסק דלמטה בבור ה"ל כאינו מחובר לקרקע טהור ורבנן סברי טמאים יהיו גו' מ"מ ורבנן הא כתיב יותץ ההוא לאידך גיסא דסד"א כיון דחברי' בארעא כגופא דארעא דמי קמ"ל ואידך נמי הא כתיב טמאים יהיו גו' ההוא כדרב יהודה א"ש דאר"י א"ש מחלוקת בהיסק ראשון פי' היסק דמשוי לי' גמר מלאכה כנ"ל אבל בהיסק שני אפי' תלוי בצואר גמל טמא פי' דאם כבר נגמרה מלאכתו ע"י היסק דמחובר לקרקע אפילו עשאו אח"כ לאפות בו כשהוא תלוי בצואר גמל ג"כ טמא אמר עולא והיסק ראשון לרבנן אפילו תלוי בצואר גמל (שבת קכ"ה א') תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק שלא מדעתו או שהוסק בבית האומן טמא (כלים פ"ה מ"ד) תנור שחתכו חוליות לרחבו פי' שעי"ז נתחלק גובה התנור דרוחב התנור היינו רוחב הדפנות כמוש"ל פחות מד"ט טהור מרחו בטיט מק"ט משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין פי' אחר שמרחו בטיט הרחיק ממנו את הטפלה ונתן חול בינתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור (שם מ"ח) תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו למדין ונותנן עליו נטמא וסלק למדיו טהור החזירן לו טהור מרחו בטיט מק"ט וא"צ להסיקנו שכבר הוסק שם מ"ט