באר היטב (עה"ת) קטז

אבל טומאת עצמן יש להן ומפרשינן (שם י"ז א') דלוי דתני משקין דבי מדבחיא ס"ל דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להן התוס' (חולין ל"ו ב') כתבו דהא דמשקין קילי מעצים ולבונה שבמקדש שמק"ט כמוש"ל פרשה ז' פסוק י"ט ד"ה והבשר משום דעצים ולבונה אינם נגרין ודמיין בזה לאוכלין וע"ש וכ"ז מדין גזרה קדומה הנ"ל אבל רבנן בתראי גזרו דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מט"י פי' שהמשקה שהט"י נוגע בה ל"ה רק פסול (מס' פרה פ"ח מ"ז) והיינו מי"ח דברים שגזרו תלמידי שמאי והלל שהובאו בפ"ק דמס' שבת מים שבקרקע אין מק"ט ואפילו שאובין מה"ת כשיש בהן רביעית כדלהלן אך גו' מקוה מים גו' כמוש"ל פרשה ט"ו פסוק ט"ז ומדרבנן צ"ע אי מק"ט בפחות מארבעים סאה (פסחים י"ז ב') והיינו בשאובין אבל במחוברים אין מק"ט כדאיתא (רפ"א דמסכת מקוואות) ובפחות מרביעית צ"ע ועי' תוס' (פסחים שם) מים טמאין שהשיקן למי מקוה טהרו משום מחובר והשרשה (ביצה י"ז ב' מכשירין פ"ד מ"ח) ושם מפורש דלשארי משקין ל"מ השקה ועי' תוס' (גיטין ט"ז א') ד"ה הנצוק בשיעור ההשקה בש"א אין מטבילין חמין בצונן צונן בחמין לא יפים ברעים ורעים ביפים בה"א מטבילין (מקוואות פ"י מ"ו) מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי ר' יהושע וחכ"א עד שיטביל את כולה (טהרות פ"ה מ"ט) ופשוט דבמים איירי ופליגי בקטפרס אי הוה חיבור הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אין חיבור לא לטומאה ולא לטהרה (שם מ"י) והיינו כחכמים דלעיל אשבורן חיבור לטומאה ולטהרה (שה) אין השרשה להקדש (פסחים ל"ד ב') והיינו מדרבנן משקין תלושין מקבלין טומאת עצמן ומטמאין אחרים בכל שהן רמב"ם בהל' טומאת אוכלין ועי' (טהרות פ"ב מ"א) ומשמע דהיינו מה"ת ועי' (פסחים שם) מיהו רש"י במס' (פסחים ל"ג ב') ובכ"ד כתב דלטמא אחרים אין מטמאין עד שיהיה רביעית בהטמאין. משקה סרוחה טהורה לרב אשי אליבא דרב יהודה (פסחים י"ח א') ומשמע דהיינו אף שראויה לכלב פקע טומאתן מהן והרמב"ם בהל' ט"א פ"ב הכ"א פסק דאף שנפסלה לכלב לא פקע טומאה מינה ועמ"ש (מנחות כ"ג ב') ד"ה ושחיטה ענבים וזיתים טמאין שסחטן רב חסדא ס"ל משקין מבלע בליעי וכיון דאטמאי אוכלא אטמאי נמי משקין ודין המשקין כהענבים והזיתים עצמן ורב אחא בר אויא משמי' דר' יוחנן ס"ל משקין מפקד פקידי (פסחים ל"ג ב') הלכך אע"ג דכ"ז שהן בהזיתים והענבים מצטרפין לכביצה כי סחיט להו אם היו שלישי המשקה טהורה ואם היו ראשונים או שנים ה"ה מטמאין או פוסלין את המשקין היוצאין מהן כ"ז שלא נתמעטו הזיתים והענבים מכביצה לחכמים דס"ל (עדיות פ"ג מ"ב) דאוכל טמא פרוד מצטרף כשנגעו כל חלקיו בטהרה כמוש"ל בדיני האוכלין ואפילו לר"ד ב"ה (שם) מ"מ כל הענבים מצטרפין לכביצה ע"י המשקה טופח שעליהן כמוש"ל והמשקין שנסחטו אחרי שנתמעטו הזיתי' והענבים מכביצה מק"ט מהמשקה שכבר יצאה ונטמאה והדין בזה כמו בתערובות דמשקין במשקין שנכלל דינן במש"ל בענין אוכלין טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורין יותר מכביצה טמאין (טהרות פ"ג מ"ג) ומקשינן מהא למ"ד משקין מבלע בליעי ומתרצינן דהכא בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי סחיט להו כי סחיט להו בציר לשיעורי' (פסחים שם) ומזה הוכיחו התוס' דאוכלין אין מק"ט בפחות מכביצה דאל"כ הא נטמאו המשקין שבתוכן למ"ד משקין מבלע בליעי ודחי דנראה דכמו דפחות מכביצה אינו מטמא אחרים כמו כן אינו מקבל הכשר עש"ה דבש בכוורתו לר"א ה"ה כמחובר ואינו מק"ט וחכ"א אינו כמחובר ומק"ט במקומו (ב"ב פ"ב) אמר רב כהנא דבש בכוורתו א"י מידי מאכל לעולם (שם א') ופשוט (שם) דלר"כ א"צ מחשבה ע"ש וכתבו התוס' (שם) דהא דאיתא במס' מכשירין דדבש הוה משקה כנ"ל היינו לאחר שהופרש מהשעוה שתי חלות שמקצין לאכילת הדבורים אין מק"ט (שם) הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה (טהרות פ"ג מ"א) והיינו מדרבנן כנ"ל קרשו ה"א שנים (שם) וכן הדין מה"ת בנגעו בשרץ חזרו ונמוחו כביצה מכוונת טהור יותר מכביצה טמא (שם) דכיון שנקרש ה"ל אוכל והדין בזה לכו"ע כמו בענבים שסחטן למ"ד משקין באוכלין מפקד פקידי ועי' (ר"ש שם) רמ"א השמן תחלה לעולם (שם מ"ב) פי' אף שקרש וחכ"א אף הדבש רשש"ז אומר אף היין (שם) מכלל דתק"ס יין לא אימא רששז"א יין (מנחות ל"ה) ועיין תוי"ט (טהרות שם) ועיין רמב"ם הל' ט"א פ"א השלג אינו לא אוכל ולא משאה חישב עליו לאוכלין אינו מטמא ט"א למשקה מתטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו נטהר מקצתו נטהר כלו הא גופא קשיא אמרת נטמא מקצתו לא נטמא כולו והדר תני נטהר מקצתו נטהר כולו אמר אביי שהעבירו על אויר תנור (נדה י"ז א') פי' בתוך אויר תנור טמא אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין טבל והקיאן טמאין שאין טהורין בגוף (מקוואות פ"י מ"ח) דל"מ להו טבילה דגוף האדם כמו דלא מהני להו בפ"ע שתה מים טמאין טבל והקיאן טהורין מפני שהן טהורין בגוף (שם)

(לה) תנור וכירים יותץ אלו שאין להם טהרה במקוה כ"ח המפץ (שבת פ"ד ב') וכתבו התוס' שם עפ"י הגמ' (דב"ק כ"ה ב') דיש חילוק בין מפץ של גמי למפץ של עץ דשל עץ מהני לי' טבילה ועכ"פ פשוטי כלי עץ דמק"ט מדרס ועי"ז מק"ט מת מהני להו טבילה ועיין (רמב"ם וראב"ד בפ"ק דהל' מקוואות] אוכלין ומשקין בזולת המים כנ"ל פשוט בכ"ד תנור תחלתו ארבעה טפחים ושיריו ארבעה טפחים דר"מ וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כ"ש ושיריו רובו (כלים פ"ה מ"א בגמ' (חולין קכ"ד א') מקשינן אהא דשיריו ארבעה דהיינו בגדול לכו"ע מהא דלהלן במס' (כלים שם מ"ז) דחלקו לשלשה דמשמע דלשנים לא סגי אף שלא נשאר בשום חלק ד"ט כדבעינן למימר קמן ומשנינן הא דצלקי' מצלק הא דעבדי' גסטרא פי' הרמב"ם