באר היטב (עה"ת) קטו

שני בשלישי כולן שלישי (שם) מקרצות שהיתה תחלה והשיך לה אחרת כולן תחלה פירשו היא תחלה וכולן שניות היתה שניה כולן שניות פירשו כולן שלישיות היתה שלישית היא שלישית וכולן טהורות בין פירשו בין לא פירשו (שם מ"ח) אוכל טמא שנתערב בטהור שא"א לו להתטמא כגון שלא הוכשר או שהטמא אינו רק פסול היכא דאיכא רובא טהור במין במינו לדידן דמין במינו ברובא פקע טומאתו כדמוכח במסכת (תרומות רפ"ה) ובמס' (בכורות כ"ב ב' כ"ג א') אבל כשהטהור אפשר לו לק"ט מהמיעוט שנתערב בו ל"ש ביטול כדאיתא רפ"א דמס' (מקואות תרומות שם בכורות שם) ונ"ל דאף בכה"ג ג"כ הכל נעשה כהטמא עצמו כמו במחצה ע"מ הנ"ל מיהו צ"ע אי היינו מה"ת צירוף כלי מהני בקדשים (חגיגה כ"ב א') כי סליק ר"כ אשכחינהו לבני ר"ח דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא מהו שיצטרפו בלי נגיעה לענין טומאה או לא ואמר להו מי קתני כלי מחבר כלי מצרף תנן כל דהו (מנחות כ"ד א') פי' מצטרפין אפילו בלי נגיעה מיהו דווקא בכה"ג שצריכין לכלי שיצרפן לענין קמיצה (שם) ונ"ל לפי ענ"ד עפ"י משמעות הגמרא דשם דאף את"ל דאין הכלי מצרף לקמיצה בלי נגיעה מ"מ מקרי צריך לכלי כיון שמצרף ע"י נגיעה לקמיצה אוכל שנפסל מאכילת אדם משום ר' נתן אמרו אינו מטמא ט"א (פסחים מ"ה ב') ות"ק ס"ל דמטמא ט"א ובמס' (בכורות כ"ג חולין ע"א א' טהרות פ"ח מ"ו) איתא בסתמא דטומאה קלה עד שתפסל לכלב והיינו דלא כר"נ כדאיתא (פסחים שם) ודעת הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין (פ"ב הי"ד) דהיינו רק לענין פריחת טומאה ראשונה אבל מחדש אינו מק"ט לאחר שנפסל לאדם אף לת"ק דר"נ (פסחים שם) ולפי"ז א"ש הא דל"א (פסחים שם) דההיא דטהרות אתי אפילו כר"נ ור"נ להבא קאמר ומתניתין דטהרות לענין טומאה ראשונה איירי אלא היינו משום דפשיטא להו להש"ס דלענין טומאה דלהבא לכו"ע אינו מקבל טומאה ופלוגתייהו דת"ק ור"נ היינו לענין טומאה ראשונה מיהו הראב"ד חלק ע"ז וכתב שאין שום חילוק בזה וע"ה מ"ש במס' (מע"ש פ"ב מ"ג). נידון יד ושומר לטומאה קלה נתבאר לעיל פסוק כ"ד ועמש"ש נידון העור והרוטב כו' שם וכל משקה גו' שבעה משקין הן פי' לענין טומאה והכשר. 1 הטל 2 והמים 3 היין 4 השמן אבל שארי מי פירות ל"ה רק זיעה בעלמא ול"ח משקה לא להכשיר ולא לק"ט ופשוט דל"מ להו מחשבה ומפורש ברמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פ"א 5 הדם 6 החלב 7 ודבש דבורים מכשירין פ"ו מ"ד תולדות למים היוצאין מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפה מ"ר בין גדולים בין קטנים בין לדעתו בין שלא לדעתו (שם מ"ה) דם המנוי לעיל היינו דם חללים דאדם (חולין ל"ה ב') וע"ש בתוס' ל"ו א' ד"ה ודם חללים דהיינו היוצא לאח"מ בהרוג ותולדות לדם דם שחיטה בבהמה חיה ועוף הטהורין ודם הקזה לשתי' מכשירין שם מ"ה דם שחיטה בבהמה היינו שהנפש יוצאה בו ולא דם התמצית (פסחים ט"ז ב'. ועיין כריתות כ"ב א'). ועמש"ל בסדר צו פרשה ז' פסוק כ"ו ומיהו לר' שמעון מספקא מילתא בדם שחיטה אי מכשיר או דרק השחיטה עצמה מכשרת (חולין ל"ה ב') דם שחיטה דקדשים אינו מכשיר (חולין ל"ו ב' פסחים שם). מיהו חיבת הקודש מכשיר להבשר לק"ט ומבעי' שם בגמרא אי מונין בה ראשון ושני ע"י הכשר דחיבת הקדש בדם שחיטה דבהמה חיה ועוף הטמאין פלוגתא דתנאי מכשירין שם מ"ז דם הקזה היינו הקזה דאדם כמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' ט"א וכדמוכח (שבת קמ"ג ב') וכמ"וש התוס' (חולין ל"ה ב') ד"ה דם המת אבל דם הקזה דבהמה אינו מכשיר (שם) דם הקזה דאדם לרפואת פלוגתא דתנאי (מכשירין פ"ו מ"ז) אי מכשיר חלב שבקבה פרשא בעלמא (חולין קט"ז ב') ואינו מקבל טומאת אוכלין ומשקין וצ"ע בזה א) אי מהני מחשבה ועיין רמב"ם מהל' טו"א פ"א הלכה כ"ג ב) כשהחלב שנמצא בקבה הוא חלב ששתה שכבר היה עליו דין משקה ג"כ צ"ע מי חלב כחלב המוחל כשמן משום שא"י מידי שמן רמ"א אעפ"י שאין עמו שמן מכשירין שם זובו של זב רוקו ומ"ר מטמאין ומכשירין שכבת זרע דם הנדה דם מן המת שאינו הרוג פלוגתא דתנאי מכשירין שם אי מכשיר זיעה ליחה סרוחה רעי ודם היוצא עמהן וכן מי טבריא שיוצאין דרך בית הרעי לא מטמאין ולא מכשירין (שם מ"ז) משקה בן שמונה חדשים ג"כ אינו מכשיר ובדמו פלוגתא דתנאי (שם) דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר. (שם) השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ר"ח אומר תולין (חולין ל"ו א') והיינו בנתקנח הדם בין סימן לסימן דהיינו קודם גמר שחיטה דלא נעשה עדיין אז דם שחיטה וע"ש. משקין שלא חישב עליהן כלל דהיינו שלא לרצון דאינו מכשיר כדבעינן למימר קמן כתב בש"א בשם החסיד מכשירין פ"א מ"א פ"ד מ"ב דאינו מק"ט וכן מוכח במסכת (מקואות פ"א מ"א) וסוף מסכת מכשירין ועמש"ל פ' ט"ו פסוק ט"ז בדיני מקוה דמחשבה לשם מחובר לא מהני לק"ט כמו דלא מהני לענין הכשר חלב הזכר טהור (מכשירין פ"ו מ"ז) חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון ארע"ק ק"ו הדברים מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון (שם מ"ח) משקין אי יש להן טומאת עצמן פלוגתא דתנאי ואמוראי (פסחים שם ט"ז א') ולמ"ד דאינם מק"ט האי יטמא היינו מכשיר (שם) ולמ"ד דיש להן טומאת עצמן אכתי איכא פלוגתא בלטמא אחרים וכ"ז מה"ת אבל לכו"ע כבר נגזר על המשקין בימי חגי הנביא או מקודם לק"ט ולטמא אחרים כדמוכח (פסחים שם) העיד יוסי בן יועזר כו' ועל משקין דבי מטבחיא דכן (עדיות פ"ח) אר"פ אפילו למ"ד טומאת משקין מה"ת מ"מ משקין דבי מטבחיא הלכתא גמירי להו פי' לטהר (פסחים י"ז ב') ואתותב שם אלא דהיינו למ"ד טומאת משקין אינה מה"ת רב תני משקין דבי מטבחיא היינו דם ומים אבל משקין דבי מדבחיא היינו היין והשמן אינו דכן ולוי תני משקין דבי מדבחיא היינו גם היין והשמן (שם ט"ז א') רב אמר דכן ממש ושמואל אמר דכן מלטמא אחרים