באר היטב (עה"ת) קיד

חיה ועוף משנשחטו אעפ"י שמפרכסין מק"ט (עוקצין פ"ג מ"ח חולין קי"ז ב' קכ"א ב') הנוחר והמעקר כ"ז שאינה מטמאה טומאת נבלות אינה מטמאה טומאת אוכלין (חולין שם) ובטמאין ע"י שחיטה עובד כוכבים ששחט לעובד כוכבים כ"ז שמפרכסת אינה מטמאה לא טומאת נבלות ולא טומאת אוכלין אבל ישראל ששחט לעובד כוכבים כ"ז שמפרכסת אינה מטמאה טומאת נבלות אבל מטמאה טומאת אוכלין (שם קכ"א ב') הדגים בש"א משיצודו בה"א משימותו רעק"א אם יכולין לחיות עוקצין שם) ואיכא בינייהו דג מקרטע (חולין ע"ח א') ע"ש רש"י ותוס' בעי ר"ח נולדו בדגים סימני טרפות מהו (חולין שם) אבר ובשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר (חולין קכ"ז א') וכן בחיה ועוף (ב"ב כ' א') בן פקוע שא"צ שחיטה מה"ת רשב"א משום ריה"ג אומר מטמא טומאת אוכלין וצריך הכשר (חולין ע"ה א') עבר בנהר הוכשר (שם ע"ד ב') ע"ש הלך לבה"ק נטמא (שם) וחכ"א אינו מטמא טומאת אוכלין מפני שהוא חי (שם ע"ה א') ועיין (זבחים ק"ה א') בשעיר המשתלח נבלת בהמה טמאה בכ"מ נבלת עוף טהור בכפרים צריכין מחשבה לאכילה וא"צ הכשר (עוקצין ס"ג מ"ג) והיינו לא הכשר מים ולא הכשר שרץ (נדה נ"א א') ובכ"ד א"ל רב לר"ח מחשבה למה לטומאה קלה היא גופא טמאה היא (כריתות כ"א ב') ועמש"ל פרשה י"ז פסוק ט"ו אם הקושיא היא ג"כ אנבלת עוף טהור ומשני (כריתות שם) כגון דאיכא פחות מכזית נבלה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין ר' חנניא אמר אפילו היה בה כזית כגון שחיפהו בפחות מכביצה בצק (שם) דהבצק מק"ט מהכזית נבלה דהכזית נגלה מטמא ומצטרף כמו"ש התוס' (ב"ק ע"ז א') ד"ה פרה ע"ש נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת עוף הטהור וחלב בשווקים א"צ לא מחשבה ולא הכשר (עוקצין שם) האי חלב היינו בטהורה דאינה מטמאה טומאת נבלות כדאיתא (שם מ"ט) לענין טומאת אוכלין בכ"ע ובטמאה דמטמאה טומאת נבלות כדאיתא (שם) לענין טומאת אוכלין בענין דאיירי בבשר נבלה כנ"ל נ"ל דלא עדיף מבשר נבלה טמאה דצריך מחשבה בכל מקום ערלה וכה"כ ושור הנסקל כו' כולן מטמאין טומאת אוכלין פי' אעפ"י שאסורין בהנאה רש"א כולן אין מטמאין טומאת אוכלין מ"ט דר"ש א"ק מכל גו' אשר יאכל כו' אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים פי' שאסור בהנאה שאינו יכול להאכיל לאינו יהודי אינו קרוי אוכל ומודה ר"ש בבשר וחלב שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר (מנחות ק"א א') והתוס' (שם) הקשו דא"כ עולה לא תטמא טומאת אוכלין ותירצו דאכילת מזבח שמה אכילה ואפילו לרבא דס"ל (חולין פ"א) דאכילת מזבח ל"ה אכילה לענין דליהוי שחיטה ראויה מ"מ לענין טומאה מודה רש"א פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר דאר"ל אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה דמצוה לפדותה כשמצא אחרת נאה ממנה (מנחות ק"א ב' ב"ק ע"ז א' חולין פ"א) ופירש"י ואי קשיא למה לי ק"ט תיפוק ליה דהיא גופא מטמאה אדם ובגדים ואע"ג דאינה מטמאה אלא מעסיקין מ"מ כל שסופה לטמא ט"ח מטמא אוכלין ומשקין וא"צ הכשר כמוש"ל פרשה ד' פסוק י"ב י"ל בזה א) פירש"י לענין צירוף פחות מכביצה אוכלין כנ"ל ב) כתבו התוס' (ב"ק שם) דאי ל"ה קרוי אוכל ל"ה מהני טעמא דסופו לטמא ט"ח כמוש"ל פרשה ל"ד (שם). ג) פי' ר"י (ב"ק שם) דאי לא הוה קרוי אוכל לא היתה נפסלת ע"י נגיעת שרץ ועיין תוס' (שם) ביתר ביאור תניא רש"א יש נותר שהוא מטמא ט"א ויש נותר שאינו מטמא ט"א כיצד לן לפני זריקה אינו מטמא ט"א לאחר זריקה מטמא ט"א (ב"ק ע"ו ב' מנחות ק"א ב') וביאור לפני זריקה ולאחר זריקה אי היינו זריקה ממש או ראוי לזריקה עמש"ל סדר ויקרא פרשה ה' פסוק ט"ו ד"ה מקדשי ה' וסוגיא דב"ק (שם) כר"ג אמר רב שהבאתי שם אין טומאה עושה כיוצא בה מה"ת היינו דאין אוכל מטמא אוכל ולא משקה מטמא משקה מה"ת (פסחים י"ד א') מיהו מדבריהם טומאה עושה כי"ב (שם) והיינו בחולין לכו"ע אבל בתרומה וקדשים איכא פלוגתא דאמוראי (פסחים שם) ועיין רש"י (פסחים י"ז א') דבימי חגי הנביא כבר נגזרה גזירה זו דטומאה עושה כי"ב והיינו למ"ד דבתרומה וקדשים ג"כ אין טומאה עושה כי"ב מה"ת שיעור אוכלין לטמא אחרים כביצה ר' נתן ור"ד אמרי כמוה עם קליפתה וחכ"א כמוה בלי קליפתה (עירובין פ"ג א') עלי בצלים ובני בצלים כו' משתערין בכמו שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן עוקצין פ"ב מ"ח) שני חצאי זיתים טמאים שנגעו בבת אחת באוכל טהור פלוגתא דר"ד ב"ה וחכמים (אהלות פ"ג מ"א טהרות פ"ח מ"ח) ועמ"ש (עדיות פ"ג מ"ב) ולקבל טומאה פסק הרמב"ם דבכ"ש מקבל ט"א מה"ת וכן פירש"י (פסחים ל"ג) ובכ"ד והתוס' שם ובכ"ד חלקו ע"ז וכתבו דאין זה מה"ת רק מדרבנן חיבורי אדם לא הוה חיבור לצרף (נזיר נ' ב') וע"י משקה המכשרת כדלהלן הוה חיבור לענין טומאת אוכלין (זבחים ק"ה ב' מנחות כ"ד א' מס' טבול יום פ"ג מ"ד) והיינו אף במידי דלאו בר גיבול כמו"ש בספרי עוד"ד במסכת (עדיות פ"ג מ"ב) וכדמשמע (כריתות כ"א א') בפחות מכזית נבלה שצרפה לפחות מכביצה אוכלין שהבאתי לעיל ונ"מ לענין ק"ט אף שיש בכ"א מהח' כביצה דאי ל"ח חיבור שני ושלישי איכא ותו לא ואי חשיב חבור כולן כהראשון שמהם ועמש"ל פסוק כ"ד לענין חיבורי נבלה ולענין לטמא אחרים הרמב"ם במס' (עדיות פ"ג מ"ב) ס"ל דע"י נגיעת ח' הטמאות זו בזו חשיב חיבור והראב"ד שם ס"ל דלא הוה חיבור רק ע"י משקה המכשרת ועמ"ש במסכת (תרומות פ"ד מי"ג) בביאור התוספתא ומ"ש (עדיות שם) אוכל ראשון ושני שנבללו בענין דהוי חיבור כנ"ל מצטרפין להקל שבשניהן (טהרות פ"א מ"ה) היה בכ"א מהן כביצה הכל ראשון חלקן זה שני וזה שני נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה פסלוהו נפלו שניהם כאחת עשאוהו שני (שם) והיינו כחכמים דמטמאין בשני כחצאי ביצים טמאים שנגעו בב"א בטהרה ולהרמב"ם אף לר"ד ב"ה כשנגעו הח' זו בזו מקרצות נושכות זו בזו נטמאה אחת בשרץ כולן תחלה פירשו כולן תחילה (שם מ"ז) וכן בנגעה אחת בראשון כולן