באר היטב (עה"ת) קיג

אמר רבא חמש מדות בכ"ח ניקב כמוציא משקה טהור מלטמא גסטרא פי' שבר כלי שמק"ט כנ"ל וניקבה כמוציא משקין שוב אינה מק"ט ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת פירש"י וכ"ש שמק"ט ניקב בכונס משקה טהור מלקדש בו מי חטאת פי' בטל מתורת כלי לענין קידוש מי חטאת ועדיין כלי הוא להכשר זרעים פי' שהזרעים שבתוכו חשובין כמו בכלי שאינו מנוקב וה"ל כתלושין ומקבלין הכשר ניקב בשורש קטן טהור להכשר זרעים פי' דל"ח כלי לענין הזרעים שבתוכו דחשיבי כמחוברין לקרקע ואין מקבלין הכשר ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים. פי' שהוא שיעור לענין טומאה בכל כ"ח כנ"ל ועדיין כלי הוא לקבל בו רמונים פי' רש"י אם יחדו לרמונים מק"ט מכאן ואילך וכן פי' התוס' (עירובין ד' ב') וכבר הבאתי ענין זה מקודם בענין כ"ח שטהר שעה א' כו' ניקב כמוציא רמון טהור מכלום ונלפע"ד דאיירי בענין שכשיושב שלא במסומך אין בו שיעור השנוי בשברי כ"ח (בפ"ב דכלים מ"ב) והובא לעיל ועי' רש"י ותוס' שם ואם הוקף צ"פ עד שיפחת רובו. הכל (שבת שם) והיינו בזוטרי דכמוציא רמון הוה רובו אבל ברברבי דכמוציא רמון לא הוה רובו כיון שניקב במוציא רמון אינו מציל בצ"פ שם בגמרא כפי' התוס' ובביאור זה פירש"י דבפחות משיעור זה א"צ סתימה כלל דאין טומאה נכנסת דרך נקב ורק דרך הפתח הטומאה נכנסת אף במכוסה כ"ז שאינו ממורח כדין צ"פ וע"ה (כלים פ"ש מ"ז ומ"ח) והא דתנן במס' (כלים פ"ו מ"ב) דמצילין בצ"פ בין מפיהן בין מצדיהן מיירי בפתח שמן הצד והא דתנן (כלים פ"י מ"ו) חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה פקקה בזמורה עד שימרח היינו בניקב במוציא רמון ברברבי וכן ברובא בזוטרי דאפילו בכה"ג מהני צ"פ וסתימת שמרים הוה בצ"פ מיהו דווקא כשנשאר מהכלי למטה מהנקב שיעור כלי ע"ד הנ"ל בשברי כלים דלא נתבטלה מתורת כלי אבל כשלא נשאר למטה מן הנקב כשיעור הנ"ל דנתבטלה לגמרי מתורת כלי אף שלא ניקבה רק בכונס משקה אינה מצלת בצ"פ כדתנן (כלים פ"ט מ"ח) העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצ"פ ונראה דאפילו סתימה ומירוח לא מהני ור"ת מפרש דעד שיפחת רובו בזוטרי וכמוציא רמון ברברבי צריך סתימה ומירוח כדין צ"פ ובנפחתה רובה או כמוציא רמון כנ"ל תו לא מהני לה כלל צ"פ וההיא דחבית שניקבה וסתמוה שמרים איירי בשלא נקבה כמוציא רמון דג"כ צריך צ"פ במקום הנקב והא דבעי רבא (ב"ק ק"ה) אגף חציו מהו היינו אגף חציו וסתמוהו שמרים חציו הכל בתוס' (שבת שם) אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר"מ בר אבין ור"י בר זבדא ח"א כמוציא רמון וח"א כשורש קטן (שבת שם) וכתבו התוס' דהיינו לענין היקף צ"פ. כ"ח שבתוך המקוה מק"ט מאוירה (מכשירין פ"ד מ"ח) וכן מטמאה אוכלין שבתוכה המים שבתוכה כ"ז שמחוברין למי המקוה טהורין דמחובר אין בו טומאה והלכך אם מלא מהן בתוך הכ"ח לכלי אחרת וסתמה והעלה בלי השקה טהורין עיין מקואות (פ"ו מ"ו)

שם יטמא. כבר נתבאר לעיל שהפת שבתנור הוא שני וא"כ פשוט שהאוכל שנגע בשרץ עושה שני והיינו ודאי אף בחולין דכל אשר בתוכו קאי ודאי אחולין ג"כ ראשון שבחולין טמא והשני פסול ואינו פוסל חולין אבל תרומה פוסל דבתרומה איכא שלישי ובקדשים הרביעי פסול ואף השלישי שבתרומה פוסל קודש (טהרות פ"ב מ"ה מ"ו מ"ז) ועיין רש"י (פסחים י"ט א') ד"ה אלא רע"ק כו' דלא אתי לידי רביעי מה"ת אלא או דטומאה עושה כי"ב בקדשים או דטומאת משקין לטמא אחרים מה"ת כדבעינן למימר בפסוק שלאח"ז והתוס' שם כתבו דמשכחת לה ע"י עצים ולבונה ועמש"ל פרשה ז' פסוק י"ט רעק"א השלישי בחולין פסול (סוטה כ"ז ב' פסחים י"ח א' י"ט א' ב') וע"ש דמ"מ מודה דבתרומה ג"כ ליכא רק שלישי ובקודש רק רביעי ריב"ז היה אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי פי' אפילו בתרומה שאין לו מקרא מה"ח (סוטה כ"ז ב') במשנה ואנן הוא דפסלינן בתרומה מקו"ח מטבול יום ודור אחר פריך לק"ו (שם כ"ט א' ב') וצ"ל דלשון יטמא שבתורה א"ש גם אפסול קודש שאמרנו היינו המקודש כגון בשר קדשי קדשים וקדשים קלים וחלות תודה ונזיר שנשחט עליהן הזבח למ"ד דשחיטה מקדשת והמנחות שקדשו בכלי כו' אבל חלות תודה ונזיר שלא נשחט עליהן הזבח והמנחות שלא נתקדשו בכלי אינם לא כקודש ולא כחולין אלא כתרומה תוספתא פ"א דמס' טהרות אלא שהגמ' בשם משובשת והובאה כלשון הזה ברמב"ם בהלכות אבות הטומאה פי"א

(לד) מכל האוכל גו' אוכלי בהמה ל"ח אוכל (רפ"ג דעוקצין חולין ע"ז) אוכל אדם שחשב עליו לבהמה מק"ט תוס' (ב"ב פ"א) ד"ה דבש וצריך לחלק בין זה לשני חלות דבש דהתם ע"ש המחובר לקרקע ובע"ח אין מק"ט פשוט בכ"ד ואפילו זרעים טמאין שזרען כיון שהשרישו טהרו ואפי' באין זרעו כלה (מעשרות פ"ב תרומות פ"ט פסחים ל"ד) וכמוש"ל במים שהשיקן הגדל בעציץ שאינו נקוב מק"ט והכשר שיעור הנקב כמוציא שורש קטן (עוקצין פ"ב מ"ו) והיינו בכ"ח כדמוכח (שבת צ"ה ב') כנ"ל בדיני כ"ח אבל בעציץ של עץ א"צ נקיבה או דשל עץ לא מהני נקיבה כן היא שיטת התוס' (גיטין ז' ב' מנחות פ"ד ב') מיהו שיטת רש"י היא דבשל עץ בעינן נקיבה אבל בשל חרס א"צ נקיבה ע"ש ועי' תוס' (שבת שם) ומ"ש בסדר קדושים בדיני ערלה קישות שנטעה בעציץ פי' שאינו נקוב והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה אר"ש מה טיבה לטהר אלא הטמא בטומאתי (עוקצין פ"ב מ"ט) תאנה שנפשחה ומעורה בקליפתה ר' יהודה מטהר (עוקצין פ"ג מ"ח) דהואיל ומעורה מעורה (חולין קכ"ט ב') וחכ"א אם יכולה לחיות (עוקצין שם) תבואה שנעקרה ומעורה בשורש קטן טהורה (שם) דיכולה לחיות (רמב"ם) תאנים שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין (חולין קכ"ז ב') וצ"ע אי היינו אפילו לר' יהודה תוס' (שם קכ"ט ב') ד"ה ר"י מטהר וע"ש (קכ"ז ב') דלענין שבת הוי כמחובר בהמה