באר היטב (עה"ת) קיב

אלו אף יחוד לא מהני ובשברים משיעורים הנ"ל פירש"י במסכת (חולין קכ"ג א') דמ"מ נטהרו מטומאתן הישנה וכענין זה כתבו התוס' (חולין נ"ה א') דהשברים צריכין יחוד לכלי ובלא"ה אין מק"ט ועמש"ל בענין בגד שנחלק ויש בכל אחד מהחלקים כשיעור דלפי הסברות שכתבתי שם דאין עולה מטומאתו הישנה גם בזה הדין כן וא"צ יחוד כלל ביאורי המדות יובא בספר במדבר פרשה ט"ו ע"ש רעק"א אין אני נותן בהן מדה אלא עד קדרות הדקות שיעורן בכדי סיכת קטן מקדרות הקטנות עד חביות לודיות ברביעית מלודיות עד לחמיות בחצי לוג מלחמיות עד חצבים גדולים בלוג ר"י בן זכאי אומר חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין הפכים הגלילים והחביינות שיעור קרקעותיהן כ"ש ואין להם דפנות (כלים שם) ור' יהודה פליג בדפנות וס"ל דדפנות שנשארו ע"י שבירה אע"פ שמקבלין כנ"ל טהורין (כלים פ"ד מ"א) שולי קורפיות כו' אעפ"י שא"י לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחלתן (כלים פ"ד מ"ג) החרס שא"י לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו טהור נעל האוזן נשבר החדוד טהור ר' יהודה מטמא (כלים פ"ד מ"א) דת"ק ס"ל דכ"ח שנשבר ונתבטל מתורת כלי שוב אין לו תקנה ור"י פליג בזה ולהלן ידובר עוד מזה שיעור כ"ח לטהר פיו ע"י נקיבה העשוי לאוכלין שיעורו בזיתים העשוי למשקין שיעורו במשקין (כלים פ"ג מ"א) ופי' שיעורו במשקין היינו בכונס משקה כמו שיתבאר להלן בזה כשניקב פחות מכדי טהרתו נראה דאף מטומאתו הראשונה אינו עולה כמו בכלי עץ דכל כלי בע"ב שיעורן ברמונים דמוכח מהא דשבת (קי"ב ב') דלא טהרו מטומאה הישנה ובכדי טהרתו אי מהני יחוד עמש"ל בהגמ' (דשבת צ"ד ב') העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא בזיתים (שם) ביאר בס' ש"א בשם החסיד דהיינו לענין ק"ט אבל לענין הצלה משום תוך תוכו בזיתים כדאיתא (כלים פ"ח מ"ב) וכן לענין צמיד פתיל כדבעינן למימר קמן הלפס והקדרה שיעורן בזיתים (שם מ"ב) והיינו דעשויין לכך ולכך ומטילין לחומרא בזיתים כנ"ל וצ"ל דהיינו רק מדרבנן אבל מה"ת טהרו עכ"פ בנקב דכשורש קטן כדמוכח (זבחים צ"ה א') ויותר נ"ל דבכונס משקה טהור מה"ת והא דאמרי' (זבחים שם) נקבו בכדי שורש קטן היינו דא"י לנקב יותר דיתבטל מתורת כלי ויפקע חיוב השבירה דדין זה כדי הכשר זרעים וע"ה תוס' (זבחים צ"ה א') בסוף ד"ה לא שנו חבית שיעורה בגרוגרת דברי ר"ש (כלים פ"ג מ"ב) וכתב התוי"ט שהגרוגרת יתרה מכזית כדמוכח (שבת צ"א) ר' יהודה אומר באגוזים (כלים שם) וכתב התוי"ט דאגוז ג"כ יותר מכזית כדמשמע (שבת פ"א) רמ"א בזיתים (שם) הפך והטפי שיעורן בשמן פי' בכונס שמן והצרצור שיעורו במים פי' בכונס מים רש"א שלשתן בזרעונים נר שיעורו בשמן רא"א בפרוטה קטנה (שם) חבית שנתרועעה וא"י להטלטל בחצי קב גרוגרת טהורה (כלים פ"ד מ"ב) גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אע"פ שהיא מקבלת אוכלין טהורה שאין שירין לשירין (כלים פ"ד מ"ב) איזו היא גסטרא כל שנטל אזנו (שם מ"ג) פי' וכ"ש שבר כלי שהיה מק"ט כנ"ל היו בה חדודין יוצאין פי' משבר כלי שמק"ט כנ"ל כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר וכל שאינו מקבל עמה בזיתים מטמא במגע ואין כנגדו מטמא באויר (כלים פ"ד מ"ג) וכן איתא שם לעיל פ"ג מ"ד חבית שנקבה ועשאה בזפת ונשברה אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליו חרס שנקב ועשאו בזפת אעפ"י שמחזיק רביעית טהור מפני שבטל שם כלי מעליו (כלים פ"ג מ"א) הא איירי בחבית ששיעור שיריו ברביעית לר' ישמעאל כדא"ל ולרע"ק כדא"ל כנ"ל ובניקב שיעור טהרתו איירי וטעמא דמלתא דשבר כ"ח כיון שטהר שעה אחת שוב ל"מ ליה תיקון אבל תיקון דקודם השבירה מהני וצ"ע ר' יהודה דס"ל בנטל האוזן דטמא כמוש"ל אי מודה בזה דאין הענינים דומין לגמרי ולפי כ"ז מוכח דכ"ח שלמה שנקבה בכדי טהרתה מהני לה תיקון למהוי כלי לק"ט ולפי"ז התוספתא שהביאו התוס' (שבת ט"ז א') ד"ה וחכמים מטהרין דכ"ח שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה היינו רק בשבר כלי ולפ"ז ר' מאיר דבתוספתא שם פליג אף בשבר כלי וס"ל דמהני ליה תיקון לק"ט מיהו י"ל דהכא איירי בנקבה במוציא זית דמהני לה יחוד דרמונים כדבעינן למימר קמן ולפי"ז י"ל דהתוספתא איירי בכ"ח שלמין דבזה הוא דפליגי שם אלא דלא נחלקו רק בענין דלא סגי בלא תיקון אבל היכא דסגי ביחוד י"ל דלכ"ע ל"א כיון שטהר שעה א' כו' וכיון דמהני לה יחוד לרמונים מהני גם כן תיקון לזיתים חבית שנתרועעה וטפלה בגללים אעפ"י שנוטל את הגללים והחרסים נופלין טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה נשברה ודבק ממנה חרסית כו' אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסין עומדין טהורה מפני שבטל שם כלי מעליה (שם פ"ג מ"ד) וצ"ע אי היינו שתיקן רק שבר ממנה או אף בתיקן כולה כיון שכבר נעשית שברים וטהרו מלק"ט חבית שנקבה ועשאה בזפת יותר מצרכה הנוגע בצרכה טמא יתר מצרכה טהור (כלים פ"ג מ"ח) משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת ר"א בן עזריה מטמא רע"ק מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס ר' יוסי מטהר בשניהם (כלים שם) הטופל כ"ח הבריא ר"מ ור"ש מטמאין פי' אוכלין ומשקין שנגעו בהטיפול וחכ"א הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא וכן בחיזוק הקרוי' (כלים פ"ג מ"ה) קומקום שניקב ועשאו בזפת ר' יוסי מטהר שא"י לקבל את החמין כצונן וכן היה אומר בכלי זפת (כלים פ"ג מ"ז) כ"ח הבאין במדה היינו שמחזיקין מ"ס בלח מק"ט דלא אתקש לשק שיהא מטלטל מלא וריקן (שבת פ"ג ב') הספינה טהורה משום שנאמר דרך אניה בלב ים (שבת שם) וחנניא מטמא בשל חרס ומטהר בשל עץ דכיון דאינה מטלטלת ביבשה ה"ל כ"ע שאינו מטלטל דטהור משום דאתקש לשק ספינת הירדן היינו שטוענין אותה ביבשה ומטלטלין אותה לתנא דמתני' דשם טהורה משום דמ"מ קרינן בה בלב ים ולחנניא טמאה שם גרסינן במס' (שבת צ"ה ב')