באר היטב (עה"ת) קיא

כ"ח קמ"ל ובביאור רבותא דכלי שטף פי' התוס' (זבחים שם) עפ"י הגמ' דשם דכלי שטף יש סברא טפי לומר שאינה מצלת אף דכ"ח מצלת משום דכל כ"ח דמינה הוא דמחריב בה פי' מבטל תוכו של כ"ח החיצונה אבל כ"ש דלאו מינה הוא ה"א דלא מחריב בה ובספר ש"א בשם החסיד פי' דבכ"ש יש לומר שאינה מצלת משום תוך תוכו כמו שאינה מצלת בצמיד פתיל כדבעינן למימר קמן ומ"מ מייתי הגמ' שפיר ראי' דאף דלאו מינה ג"כ מחריב ומבטל תוכו של הכ"ח לא מקרי תוך תוכו אלא כשפי הפנימי גבוה מן החיצון או שוה לו אבל כשפי החיצון למעלה לפי הפנימי הכל תוכו של חיצון הוא ולא הוה תוך תוכו (כלים פ"ב מ"ז) פרידה שהיא נתונה עפ"י התנור ושוקעת לתוכה ואין לה גפיים פי' דלא חשיבא כלי השרץ בתוכה התנור טמא השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין שאין מצילין מיד כ"ח אלא כלים (שם פ"ח מ"ג) וכן הדין בעור פשוטה רמב"ם פי"ד הי"ג משום דאין לה תוך יכול המוקף צמיד פתיל בכ"ח ונתון לאויר התנור יהא טמא פי' כיון שפי התנור למעלה ממנו דל"ש לטהר משום תוך תוכו ת"ל מכל האוכל ולא כל האוכל פרט כו' יכול המוקף צ"פ בכלי שטף ונתון לאויר התנור יהא טהור ת"ל כל האוכל א"כ הביאו הר"ש במסכת (כלים פ"ח מ"ג) אין צמיד פתיל מציל אלא על הטהרה שבתוכו שלא תטמא אבל אינו מציל על הטומאה שבתוכו שאם היה שרץ בכ"ח מוקף צ"פ:

ונתון בתנור נטמא התנור כשפי התנור למעלה מהצ"פ שא"א לטהר משום תוך תוכו כמו שמתבאר מהמשנה דכלים פ"ח מ"ו וכדבעינן למימר קמן אלו כלים מצילין בצ"פ כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס כלי נתר עצמות הדג ועורו עצמות חי' שבים ועורה וכ"ע הטהורים (כלים פ"י מ"א) ובספר ש"א בשם החסיד כתב דל"ג עצמות חי' שבים ועורה דחי' שבים בכלל דג היא אלא צ"ל עצמות העוף ועורו וכן הוא בתוספתא ופי' כ"ע הטהורים היינו כ"ע הבאים במדה היינו שמחזיקין מ' סאה בלח שאין מק"ט כנ"ל תשלום דיני צ"פ יתבאר בסדר חוקת התנור שחצצו בנסרים או ביריעות נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא כוורת פחותה פי' שנחסר חלק ממנה כעין חלון שנתבטלה עי"ז מתורת כלי ופקוקה בקש שהקש ג"כ אינו מק"ט ומשולשלת לאויר התנור השרץ בתוכה התנור טמא השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין (כלים פ"ח מ"א) הא דכוורת איירי אפי' בפי' למעלה מהתנור דל"ח תוך תוכו כיון דלא חשיבא כלי ועמש"ל בסוגיא (דשבת צ"ה) בענין צמיד פתיל ור"א מטהר אר"א אם הצילה במת החמור אל תציל בכ"ח הקל פי' שאינו מטמא רק אוכלין ומשקין אמרו לו אם הצילה במת החמור שכן חולקין אוהלים תציל בכ"ח הקל שאין חולקין כלי חרס (כלים שם) בית שאור פי' של חרס מוקף צ"פ ונתון בתוך התנור השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים פי' מחיצה מפסקת בהבית שאור בין השרץ והשאור התנור טמא שאין צ"פ מציל על הטומאה שלא תטמאה כנ"ל והשאור טהור דצ"פ מציל על הטהרה שלא אטמא כנ"ל (כלים פ"ח מ"ו) ול"ד לתנור שחלקו בנסרים דהתם אין תורת כלי על הנסרים וליכא צ"פ תרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור התנור טהור (שם מ"ה) שדין הבלוע להציל אף על הטומאה שלא תטמא ואם מת התרנגול התנור טמא דבמת ל"ח בלוע והיינו בלא שהה בתוכו כדי עיכול כמוש"ל בדין דכלי גללים טהור שהיו אוכלין ומשקין תוך פיו והכניס ראשו לאויר תנור טמא נטמאו (כלים פ"ח מ"י) מיהו כל בע"ח בזולת האדם מצילין בפיהם. תוספתא הביא' בש"א כוש שבלע אח הצינורא מלמד שבלע את הדרבן לבינה שבלעה אח הטבעת והן טהורין נכנסו לאוהל המת נטמאו הסיטן זב נטמאו נפלו לאויר תנור טהור טמאוהו נגע בהן ככר של תרומה טהור (כלים פ"ט מ"י) כ"ח שכפאה ע"ג טומאה עד שנמצאה הטומאה באוירו טמא רמב"ם בהל' כלים פי"ג ה"ה ומוכח ממתניתין דכלים פ"ט מ"א אבל כשהטומאה אינה באוירה של הכ"ח שכפה עליה הכ"ח טהורה רמב"ם (שם) מהמשניות דמס' (כלים פ"ח מ"ג (פ"ט מ"א ומ"ג) ומבואר שם דה"ה כשהאוכלין ומשקין טהורין אינן באויר הכ"ח שנטמאה אעפ"י שאויר הכ"ח מעורב להאויר שהאו"מ הן בו ג"כ האו"מ טהורין כלי חרס שיש לה שלש שפיות הפנימית עודפת הכל טהור פי' כשנמצאה הטומאה בפנימית השאר טהורין החיצונה עודפת הכל טמא האמצעית עודפת ממנה ולפנים טמא ממנה ולחוץ טהור היו שוות ר' יהודה אומר חולקין את האמצעית וחכ"א הכל טהור (כלים פ"ד מ"ד) טבלא שהיא מלאה קערות פ י' עשויין מגופה של הטבלא נטמאה אחת מהן בשרץ לא נטמאו כולן אם יש לה לזבז עודף נטמאה אחת מהן נטמאו כולן (כלים פ"ב מ"ז) כלי חרס מאימתי מק"ט משנגמרה מלאכתו דברי ר"מ ר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן (ביצה ל"א א') ובמס' כלים ספ"ד איתא סתם משנה משיצרפו בכבשן וזו היא גמר מלאכתן פי' אף שצריכין עוד איזה תיקון אח"כ נר שהוסק פיו בפתילה טהור (כלים פ"ג מ"ב) כיסוי כלים אעפ"י שיש להן בית קיבול אין מק"ט כיון שאינו עשוי לקבלה ואם עשוי לקבלה לפעמים טמא (כלים פ"ב מ"ג ומ"ד) משפך של בע"ב טהור ושל רוכלין טמא מפני שהיא מדה פי' שמניח אצבעו על הנקב ומודד בו רעק"א מפני שמטהו על צדו ומריח בו ללוקח (כלים פ"ב מ"ד) הדקין שבכ"ח הן וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן עד לוג (כלים פ"ב מ"ב) פי' שיעור זה הן לכ"ח הקטנים שלמין ולשבריהן וקרקרותיהן ודפנותיהן ושיעור זה שלשברים היינו לכ"ח קטנים בשיעור סיכת קטן עד לוג כשהן שלמין ועיין תוס' (חולין נ"ד ב') ד"ה בדקין שהראו פנים דבשלמין ליכא שיעורא ול"ג הן וקרקרותיהן אלא קרקרותיהן כו' ומסקינן (שבת ע"ח א') בההיא דשבת שם דתנן ג"כ כהאי לישנא דהיינו כדי לסוך אבר קטן של קטן בן, יומו וכתבו הפוסקים דה"ה בזה מלוג ועד סאה ברביעית מסאה ועד סאתים בחצי לוג מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין בלוג דברי ר' ישמעאל (כלים שם) הא דקתני שלש וחמש פי' הר"ש דרוב כלים הגדולים היו בני שלש ובני חמש תניא לוג כלמטה סאה כלמטה סאתים כלמטה (חולין נ"ה א') וכתבו התוס' (חולין שם) דבפחות משיעורים