באר היטב (עה"ת) קי

בביאור הא דטהור כשימעטנו פחות מחמשה טפחים איכא פלוגתא דר"י ור"ל לר"י בכ"ע טהור ולר"ל איכא תרי לישני בגמ' לל"ק דווקא במקצע ובא לו דרך סביבותיו אבל כי צרי לי' להדיא הדר חלים ע"י תפירה ואינו נטהר בזה ולל"ב אפילו במקצע ובא לו דרך סביבותיו ג"כ חשוב כ"ז שנשאר בו כדי מעפורת ומתניתין דקא בעי לי' למושב זב דבטיל כשאין בו חמש (חולין קכ"ד ב' קכ"ה א') שלשה מפצים הן העשוי' לישיבה טמאה מדרס של צבעין טמאה ט"מ ושל גתות טהורת מכלום (כלים פכ"ד מ"י) המפץ היינו שאורגין מחבלים קנים סוף גמי וכיוצא בזה מגידולי קרקע עי' רמב"ם בהל' כלים פכ"ג ה"א כל החוצלות טמאות מת דברי ר' דוסא וחכ"א מדרס (עדיות פ"ג מ"ד) ומותבינן עלה (סוכה כ' א') והא תנן כל הטמא מדרס טמא ט"מ ומתרצינן אימא אף מדרס ולחכמים דטמא ט"מ ולא מדרס מוקמינן שם דאית לי' גדנפא דאל"כ פשוטי כ"ע אין מק"ט ועי' תוס' שם ועי' גמ' שם מאי חוצלות ומסקנא שם, לא נחלקו ר"ד וחכמים על מחצלות של אושא שהן טמאות פי' אף מדרס ושל טברי' שהן טהורות על מה נחלקו על שאר מקומות מ"ס כיון דליכא דיתוב עלייהו כדטבריא דמיין ומ"ס כיון דמקרי ויתבי עלייהו כדאושא דמיין בדין טומאת המפץ כתב הרמב"ם בהל' כלים פכ"ג ה"א שהמפץ טמא מדרס מה"ת אבל שארי טומאות אינו טמא רק מדרבנן משום דכל שטמא מדרס טמא ט"ב ודבריו תמוהין לפי ענ"ד שהרי בגמ' ב"ק כ"ה מייתינן ט"מ במפץ מה"ת וכתבו שם התוס' דהא דקיי"ל כל הטמא מדרס טמא ט"מ מהכא הוא דילפינן ונ"ל דאצטריך לזה באין לה אוגנים דה"ל פשוטי כ"ע ת"ר קיצע מכונן ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח לאחיזה כ"ש (מעילה י"ח א') פי' מכולן היינו או מבגד או משק או מעור ואולי המפץ בכלל וכתב הרמב"ם דהאי כ"ש מ"מ אינו פחות משלש על שלש והראב"ד נחלק עליו בזה וצ"ע בהא דקיצע מכולן טפח למושב מהא דלעיל דבבעי למושב זב לכו"ע טהור כשמעטן פחות מחמשה טפחים ואולי דהיינו כשהי' בתחלה מושב לזב איירי וגי' הערוך לעיל דבעי לי' למושב זג דהיינו לתקן כסא של עור העושה שנים מן הבגד וא' מן השק שלשתן מן השק וא' מן העור ארבעה מן העור וא' מן המפץ טהור חמשה מן המפץ וא' מן העור ארבעה מן העור וא' מן השק שלשה מן השק וא' מן הבגד טמא זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור (כלים פכ"ז מ"ג) וכ' הר"ש דהא דמצטרפין היינו רק בסדר השנוי במשנתנו דהיינו עם נחית חד דרגא אבל עם נחית תרי דרגי אינו מצטרף ועיין תוס' (סוכה י"ז): שם במים יובא גו' היינו טבילה וכל דיני מקוה יתבארו להלן ס' ט"ו פסוק ט"ז ושם יתבארו ג"כ דיני טבילה השייכים רק לכלים ביחוד

(לג) וכל כלי חרש גו' כ"ח וכלי נתר טומאתן שוה מתטמאין ומטמאין באויר כו' ואין מתטמאין מגביהן (כלים פ"ב מ"א) ובתוספתא איתא פלוגתא דב"ש וב"ה בכלי נתר דב"ש ס"ל דיש להן חומרי דכ"ח וחומרי דכלי שטף דמספקא להו בכלי נתר אי הוה כ"ח או כ"ש ושבירתן היא טהרתן פי' דאין להן טהרה במקוה (שם) כשנטמאו מאוירן מטמאין אחרים מגבן פשוט בכ"ד ומוכח מדקתני ואין מתטמאין מגביהן ולא קתני דאין מטמאין מגביהן ויש גורסין לפני זה ומטמאין מאחוריהם ויש גורסין מיטמאין מאחוריהם היינו ע"י תוך של אחוריהם ועי' תוס' (שבת ט"ז א') אי היינו מה"ת אי מדרבנן ואי נטמא תוכו ע"י אחוריו או רק אחוריו ואפי' ע"י יד הכלי היא מוציאה טומאה כדאיתא (חולין קי"ח א') והבאתי לעיל בדיני שארי כלים כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה אין מק"ט לא מד"ת ולא מד"ס (שבת נ"ח א' מנחות ס"ט ב') פי' כלי אדמה פי' בקונטרס שחיקת אבנים כו' ובמס' (שבת שם) משמע דהיינו כ"ח שנתייבשו בחמה ולא נצרפו בכבשן תוס' (מנחות שם) בעי רבא פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו כו' תנינא כל הכלים כו' ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ל"צ דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית מהו מי הוה עיכול וה"ל ככלי גללים א"ד לא הוה עיכול ותפשוט לי' מהא דאמר עולא משום ר"ש בן יהוצדק מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו את הבשר שאני בשר דרכיך וליפשוט מסיפא וטמאו את העצמות שאני עצמות דאקושי טפי מנחות ס"ט א') הא דבשר טהור משום דהוה כמעוכל היינו רק בשהו כדי עיכול אבל מיד ל"ח עיכול כדמוכח חולין ע"א א') דמוכחינן שם דטומאה בלועה לא מטמאה מהא דכתיב והאוכל מנבלתה מי לא עסקינן דאכיל סמוך לשקה"ח הבאתי לעיל בדיני טומאת נבילה ועיין תוס' (מנחות שם) לענין איסור אי חשיב כמעוכל דליפקע איסוריה והביאו שם הא דבכורות ז' ב' שבת קכ"ה יומא פ"א א' יכול יהיו כל הכלים מטמאין מאויר כ"ח ת"ל כל אשר בתוכו תוכו יטמא וסמיך לי' מכל האוכל גו' אוכל מטמא מאויר כ"ח ואין כל הכלים מטמאין מאויר כ"ח (פסחים כ' א' ב') פי' אפי' כלי שטף שמק"ט מגבו ואפי' הכ"ש בתוך הכ"ח בשעה שהשרץ בהכ"ח משום דל"א כ"ח כמאן דמליא טומאה דמי כמו שהדין באהל המת (שם) והכ"ש אינה מק"ט מאויר הכ"ח כאוכלין דאין כלי מק"ט רק מאב הטומאה והכ"ח לא הוי רק ראשון לטומאה והיינו דתנן (כלים פ"ח מ"ג) השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שני' מפני שהתנור תחילה והיינו אף שהפת הי' בתנור בשעה שהי' השרץ בתנור כדמוכח (פסחים שם) ארבעה תוכו כתיבי בכ"ח תוך תוכו תוך תוכו חד לגופי' חד לג"ש חד תוכו של זה ולא תוכו של אחר ואידך תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל (חולין כ"ה א' זבחים ג' ב') פי' תרי תוכו כתיב ובכ"א מהם ה"מ למכתב תוך ויש כאן ד' חד לגופי' שמטמא אוכלין שבאוירו וחד לג"ש שמטמא הכ"ח מהשרץ שבאוירו וחד תוכו של זה ולא תוכו של אחר היינו דשארי כלים אין מק"ט ולא מטמאין מאוירן ואידך תוכו ולא תוך תוכו דאינו מתטמא ע"י שרץ שבתוך תוכו וגם אינו מטמא אוכלין ומשקין שבתוך תוכו דבלא קרא ה"א דאע"ג שהכלי שבתוך הכ"ח אינה מק"ט כנ"ל מ"מ האוכלין ומשקין שבתוך תוכה יהיו טמאין משום תוך