באר היטב (עה"ת) קט

הדלת הוה כמו זרק לאשפה והא דתני שהתקינו לפוק בו כו' היינו לרבותא דר"א האלפסי שם הביא תוספתא שלש על שלש לעולם אינה מטמאה עד שיצניענה לבגד רש"א לדבר המק"ט טמא לדבר שאינו מק"ט טהור וצ"ע לע"ע במאי פליגי ובביאור ההצעה צ"ל דתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת הוה הצנעה לר"א וא"י. מה הוצרך האלפסי לתוספתא זו ולא הוה סגי ליה במתניתין דכלים פכ"ז מי"ב הנ"ל. עכ"פ מוכח מכל הנ"ל דפחות משלש על שלש אף במצניע אינו מק"ט וכ"כ הר"ש בפכ"ח דכלים מ"ח דלא מהני לה מחשבה מהא (דסוכה ט"ו ב' ט"ז א') דמדמי פחות משלש ע"ש לארוכות המטה ע"ש ולפי"ז נראה דה"ה פחות משלשה על שלשה למדרס ל"מ מחשבה דקתני שלשה ע"ש למדרס דומיא דשלש ע"ש לט"מ והא דתנן כלים פכ"ז מ"ד המקצע מכולן טפח סמא מדרס מפרשינן (סוכה י"ז ב') משום דראוי לעשותו טלאי ע"ג החמור אבל במחשב עליו בפ"ע לא או משום דמקצע ועשה מעשה כמו"ש רש"י והרמב"ם ועי' (מעילה י"ח א') דלאחיזה כ"ש ויובא להלן בסוף דיני הכלים והבגדים ומעתה עת לדבר בדין אלו השיעורים אם הן שוין לעניים ולעשירים במס' (שבת כ"ז) משמע להדיא דשלש על שלש מטמא בכל הטומאות אף לעשירים דהא לא מפליג מידי ולכי"ז הא דתניא (שבת מ"ז א' עירובין כ"ט) בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים אי איירי בצמר ופשתים אין הפי' דשלש ע"ש הוה בגד לעניים ושלשה ע"ש הוה בגד לעשירים אבל שלש ע"ש ל"ה בגד לעשירים כמו"ש רש"י שם באופן הא' אלא בטיב הבגד איירי דמין בגד שאינו ראוי לעשירים אינו מק"ט בעשירים רק בשלשה ע"ש כמו"ש רש"י שם באופן הב' והתוס' שם כתבו בשם ר"ת דאיירי בטומאת מדרס דבזה יש חילוק בין עניים לעשירים דבעניים סגי בטפח על טפח ובעשיר הוא דבעינן ג"ט על ג"ט וזה דבר תימא לפי ענ"ד דוודאי משמעות המשנה דשלשה ע"ש למדרס אף לענים כמו שלש ע"ש לט"מ אלא צ"ל כמו"ש מקודם. מיהו קשה א) מהא (דזבחים צ"ד א') דמטלית פחותה משלש על שלש אינו מק"ט וכשחישב עליה מק"ט ב) מהא דתנן במס' כלים פכ"ח מ"ח בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלש ע"ש הרי אלו טמאין מדרס ג) מהא דתנן שם טלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה אינו חיבור ובמס' (חולין קכ"ג) מייתינן לה וגרסינן שם אינה חיבור וטהורה ואפילו שייר בה כדי מעפורת טהורה מה"ת כדאיתא (זבחים צ"ד ב') ומשם מוכח כהגמ' דחולין שם דטהורה מטומאתה הראשונה ומשמע דגם טומאת מגע מדרס אין בה ואין הדין בזה כמו בתפילין (כלים פי"ח מ"ח) וכמו בסנדל (שם פכ"ו מ"ד) ורש"י דמס' (חולין שם) בישוב הקושיא דטלית שהתחיל לקורעה דדווקא בדבר שהיה טמא מדרס ומגע מדרס וחלקו טהור ממדרס וטמא מגע מדרס אבל טמא מגע מדרס לבד כיון שנחלק טהור מטומאתו הראשונה אעפ"י שמקבל טומאה מחדש ומשמע דעתו דטמא מדרס שנחלק אף שיש בכ"א מחלקיו שלשה על שלשה טפחים נטהר מטומאת מדרס שהיתה לו וכן טמא מגע מדרס שנחלק נטהר מטומאתו הראשונה אף שיש בכ"א מחלקיו כדי לקבל טומאת מגע מדרס מיהו אכתי קשיא לדבריו ההיא (דזבחים צ"ד ב') דאיתא שם דבנחלק לא מקרי בגד מה"ת רק בשייר כדי מעפורת וגם בלא"ה אין שום סברא בזה והתוס' (חולין ע"ג א) ד"ה בעת פרישתן כתבו בשם י"מ בישוב הקושיא דטלית שהתחיל לקורעה דטלית ששם כלי עלי' כיון דאזיל שם כלי שעליה טהורה לגמרי אבל חתיכת בגד גרידא שאינה כלי כל שיש בה שלש על שלש מק"ט ולא נטהרה מטומאתה הראשונה ולבסוף כתבו שם. דנראה דטלית שהתחיל לקורעה איירי בקרע הרבה קרעים עד שאין בין קרע לחבירו ג' אצבעות וכ"כ התוס' (זבחים צ"ה א') ד"ה ל"ש וגם הר"ש במס' (כלים פכ"ח ה"ח) כתב בההיא דבגדי עניים כו' דאיירי בטלית שבלתה ונקרעה עד שאין בה שלש על שלש בכל חתיכה ושפתותיה קיימין ובכה"ג פי' ההיא דשבת מ"ו וכן ההיא (דזבחים צ"ד א') ולפי ענ"ד ההיא דטלית שהתחיל לקורהע לק"מ דכל שאין בכ"א מחלקי' שלשה ע"ש טהורה בלי הצנעה כמ"ש מקודם ובההיא (דזבחים צ"ד) נ"ל דצריך לגרוס פחות משלשה ע"ש וכן במתניתין (דכלים שם) צ"ל בגדי עניים אעפ"י שאין בהם שלשה ע"ש טמאין ול"ג מדרס והיינו דבעניים לא בעינן הצנעה בשלש ע"ש חלוק של קטן רא"א כל שהוא וחכ"א עד שיהיה בו כשיעור ונמדד כפול (כלים פכ"ז מ"ה) ופי' כפול י"א דהיינו שיהיה כשיעור מלפניו וגם כשיעור לאחריו וי"א דהיינו מה שכופלין מעט במקום התפירה ונראה דלענין מדרס איירי ת"ר ארוג כ"ש מטמא תכשיט כ"ש מטמא ארוג ותכשיט כ"ש מטמא (שבת ס"ג ב') ופי' התוס' דארוג היינו שארג מתחילה ע"מ שלא יהיה בו שלש ע"ש וכתבו שם דש"מ דכ"ש יש לו שיעור וצ"ע ועי' (ב"ב ק"נ א') בענין דכ"ש כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגולין דברי ר' דוסא וחכ"א כולן טמאות חוץ משל צמרים (עדיות פ"ג מ"ד) ובגמ' (שבת ס"ד א') שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה אינו חיבור (כלים פכ"ח מ"ח) הבאתי מקודם שהיא טהורה וכתבו התוס' (חולין קמ"ג א') בשם ר"ת שהיא טהורה מתחילת הקריעה ומשמע דעתם דא"צ לקורעה כולה והמ"ל כתב שמלשון הרמב"ם משמע דס"ל דדווקא כשקורע את כולה מיד אז נטהר אחר שקרע רובה ומשמע דדווקא בקרע בכוונה וצ"ע השק מטמא משום ארבעה טפחים על ארבעה טפחים העור חמשה על חמשה מפץ ששה על ששה ושוין למדרס ולטמא מת (כלים פכ"ז מ"ב) ופשוט דכל הטומאות דינן שוה לט"מ רמ"א השק שיריו ארבעה ותחילתו משיגמור (שם) כל השיעורים הללו היינו באין להם בית קיבול אבל ביש שם בית קיבול בכ"ש הוה כלי לק"ט (כלים פי"ז מט"ז) עור שאין לו בית קיבול אינו מק"ט רק כשהוא עבוד עי' (כלים שם) כלי עור מאימתי מק"ט משתגמור מלאכתן מבואר (כלים פט"ז מ"ד) ע"ש. עור טמא שחישב עליו לרצועות ולסנדלין כיון שנתן בו האיזמל טהור דברי ר' יהודה וחכ"א עד שימעטנו פחות מחמשה טפחים ר' צדוק אומר אף העושה מטפחת מן העור טמאה ומן הכסתות טהורה (כלים ס"פ כ"ו)