באר היטב (עה"ת) יא

הקטן והקטנה דין גדלותן תלוי בשנים ובשערות שנים דאיש ודאשה אינם שוין שנים דאיש י"ג שנים ויום א'. שנים דאשה י"ב שנים ויום א' אלו דברי רבי ר"ש ב"א אומר דברים האמורים בתינוק בתינוקת אמורין (נדה מ"ה ב'). דין המופלא הסמוך לאיש לענין נדרים והקדשות יתבאר להלן (פרשה כ"ז פסוק ב') דיני קטן לענין קנין יתבארו במקומן. אעפ"י שהגיעו לכלל שנותיהם כנ"ל אין נעשין גדולים עד שיביאו ב' שערות (שם) ופשוט בכ"ד בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב"ש שומא מבן ט' שנים ויום א' עד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר"י בר"י אומר סימן (נדה מ"ו א'). וכתבו התוס' דהא דקתני מבן ט' שנים ויום א' שהביא שערות שומא היינו בנשרו קודם שהגיע לכלל שנים דמודה ר' יוסי בזה ומוכח שם דלר"י בר"י נעשה גדול משעה שהביא אף קודם שהגיע לכלל שנים אמר רבא הלכתא תוך הזמן כלפני הזמן (שם) פי' דלא מהני שערות בלי שנים אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנים (שם) ומסקינן שם דהיינו לענין שאם נתקדשה אח"כ מחזקינן להו בקדושין גמורין אבל לחלון צריכה בדיקה בדקו ולא מצאו רפ"א אין חוששין שמא נשרו ואין קדושיה קדושין רב פפי אומר חוששין שמא נשרו והוה מקודשת מספק שם בשינוי לשון וע"ש בת עשרים שנה שלא הביאה ב"ש ויש לה סימני איילונית ה"ה גדולה. בן עשרים שנה שלא הביא ב"ש ויש לו סימני סריס ה"ה גדול אלו דברי ב"ה (נדה מ"ז ב') בשינוי לשון רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הוי באותה שעה (יבמות פ' א') ועיין ב"ש בשו"ע אה"ע (סימן קנ"ה סי"ב) בש"א זו"ז בן י"ח שנה רא"א הזכר כדברי ב"ה והנקבה כדברי ב"ש (נדה מ"ז ב') א"ר אבהי סי' סריס ואיילונית ובן שמונה אין עושין בהן מעשה עד שיהיו בן עשרים (יבמות פ' א') ומסקינן שם דבן שמונה דאמר היינו בגמרו שערו וצפרניו ודינו דמחזקינן ליה בנפל עד עשרים שנה. וזה תמוה וצ"ל דהיינו במשונה מכל אדם והלכתא כרשב"ג דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל דמשתהי משבעה לשמונה (שם ב') ועמ"ש ספר ויקרא פרשה כ"א פסוק ב'. ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בדברי ר' אבהו בענין סריס ואיילונית לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר"ח עד רוב שנותיו כי אתו לקמיה דר"ח אי כחוש א"ל אברויי' אי בריא א"ל אכחישוהו דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא. זימנין דאתו מחמת בריאותא. (נדה שם). מסקנת הש"ס שם דשנים דלעיל דקתני בן יב"ש ויום א' בן י"ג שנים ויום אחד הן מעל"ע אבל לענין שנת עשרים וי"ח שנים כיון שנכנסו שלשים יום ה"ה כבן עשרים וכבן י"ח. ופשוט דכולהו שנים דמקמי אחרון וודאי בעינן מעל"ע. ובביאור מעל"ע דתשעה שנים ויום א' די"ב שנה ויום א' ודיג"ש ויום אחד כתבו התוס' (שם מ"ד ב' ושם מ"ז ב') דלאו היינו שעות ואם נולד ד"מ בט"ו בתשרי כיון שהגיע תחלת ליל יום ט"ו בסוף השנים ה"ל גדול ואין הדין בזה כמו בקדשים דמנינן שעות בקדשים הביא ב"ש ואין שנים ידועים ל"ה גדול מספק מיהו בריבוי שערות וגדול בקומה סמכינן אשערות לחוד. עיין תוס' קדושין (ס"ג ב') ד"ה בני זה בן יג"ש כו'. א"ר חלבו אר"ה שתי שערות שאמרו צריך שיהיה בעיקרן גומות רב' מלכיה אמר ר"א ב"א גומות אעפ"י שאין שערות ושתי שערות אפילו בגומא אחת והיינו בגוף דבראש לא משכחת להו ב"ש בגומא אחת א"ר יהודה אמר שמואל ב"ש שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים תנ"ה ב"ש שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה א' ע"ג קשרי אצבעותי' של יד וא' ע"ג קשרי אצבעותי' של רגל דברי ר"ש בן יהודה כו' ורבנן אמר רב חסדא עד שיהיו ב"ש במקום אחד (נדה נ"ב א' ב'). שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורים בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל רא"א כדי לקרוץ בצפורן רעק"א כדי שיהיו נטנות בזוג שם במשנה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל. שם מ"ז ב' במשנה וכולן בדדי האשה וע"ש בפי' וביאור אלו הג' סימנים שלשה סימנים נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פנה מגמעלה בידוע שלא הביאה ב"ש בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב"ש. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף והיינו עד שירבה השאור והיינו סימני בגרות החילוק שבין נערות היינו אחר הבאת ב' שערות לבגרות. א) נערה אביה זכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה (שם מ"ז א' ע"ש) ב) לענין מיאון לר' יהודה דס"ל דממאנת עד שירבה השחור (שם נ"ב א') בא סימן העליון עד שלא בא התחתון רמ"א לא חולצת ולא מתיבמת דמעליון אין ראיה לתחתון שבא ובלא סימן התחתון אינה נעשית גדולה וחכ"א א"א לעליון לבוא עד שלא בא התחתון ואי ליתא וודאי נשר (שם מ"ח א' במשנה וג' בשינוי לשון קצת. כל הנבדקות אי נבדקות עפ"י נשים פלוגתא דתנאי (נדה מ"ח) ומחלקי בין לאחר הפרק ותוך הפרק ולפני הפרק ע"ש אי אתה יכול לומר בחמותו כו' שמיאנו כו' (ריש מס' יבמות במשנה) ובג' שם (י"ב ב' י"ג א') יש בביאור זה כמה סברות א) דאינה יולדת קודם יב"ש ולאחר יב"ש כשיולדת בנים ה"ה כסימנים או דאין בנים בלא סימנים ואף דליתנייהו וודאי נשרו ב) דיולדת בתוך יב"ש אלא דבנים ה"ה כסימנים דלאחר יב"ש או דאין בנים בלי סימנים וכשילדה ה"ל כמו שהגיעה לכלל שנותיה והתוס' שם פירשו דעיבור בנים ה"ה כסימנים ונאלצו שם הרבה בביאור הסוגיא. ולפיענ"ד אין שום הכרח לזה כמ"ש בספרי עוד"ד ועיין כתובות (ל"ט) בשלשה מקומות מצינו להזהיר גדולים על הקטנים. בשרצים בדם ובטומאת כהן. הובא (יבמות קי"ד א') ומשמע שם דהיינו אף בלא הגיע לחינוך ועיין ש"ך יו"ד וסי' שע"ג ס"ק א') ועמש"ל בריש סדר אמור ומספקינן בג' שם אי היינו להזהיר הגדולים שיפרישו הקטנים או דלא ליספו להו בידים וצריכי דאי אשמעינן שקצים ה"א משום דאיסורן במשהו. ואי אשמעינן דם משום דבכרת ואי אשמעינן הני תרתי ה"א משום דאיסורן שוה בכל ואי אשמעינן טומאה ה"א כהנים שאני דריבה בהן הכתוב מצות יתרות ולא נעשה שם צריכותא דלכתוב רחמנא טומאה וחדא מהני וא"כ נראה דה"ל ב'