באר היטב (עה"ת) י

ביאורים מלוקטים מספר שמות פרשה י"ב פסוק ג' דין חילוק א"י וחו"ל ודיני הפטורין ממצות. $ציור בספר$ (ג) עדת ישראל כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה וכלאים רא"א אף החדש (קדושין ל"ז א') מאי תלויה ומאי שאינה תלויה כו' א"ר יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ. (שם בגמרא) וביאורי ערלה וכלאים וחדש יובאו במקומן. כל מצות עשה שהזמ"ג אנשים חייבין נשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמ"ג אחד אנשים וא' נשים חייבין וכל מצות ל"ת בין שהז"ג בין שלא הז"ג א' אנשים וא' נשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים (קדושין כ"ט א') במשנה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' לכל דינין שבתורה לכל מיתות שבתורה וב"ק ט"ו א' קדושין ל"ה א') הסמיכות התנופות ההגשות הקמיצות ההקטרו' המליקו' הקבלות הזאות נוהגות באנשים ולא בנשי' חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות (קדושין ל"ו א') כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב בה וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה חגיגה ד' א' נזיר ס"א א' כריתות ז' ב') חרש שוטה וקטן פטורין מכל המצות שבתורה (חגיגה ב' ב' ג' א' ופשוט בכל הש"ס) חרש דברו בו חכמים בכ"מ שאינו לא שומע ולא מדבר (תרומות פ"א מ"ב) ר' יצחק אומר משום ר"א תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק (יבמות קי"ג ב') ומספקא שם בנ', לר"א אם הספק הוא תמיד בשוה או דחשיב ליה עתים חלים ועתים שוטה ואינו מוציא את אשתו בגט לר"א המדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם זו"ז ה"ה כפקחין לכל דבריהם (חגיגה ב' ב' ת"ר איזה הוא שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו חגיגה ג' ב') היוצא יחידי בלילה בספר הנפלא טו"א הקשה מזה אהא דפסחים (קי"ב ב') דאיתא שם תניא לא יצא יחידי בלילה לא בליל ד' ולא בלילי שבתות ומשמע דבשארי לילות אין שום חשש כלל וא"כ אין בזה שום סימן שטות ואחר האריכות קצת העלה דהתם במקום ישוב והכא שלא במקום ישוב והלן בבה"ק בספר הנ"ל הקשה היינו יוצא יחידי בלילה וביותר קשה ליה למ"ד להלן דבחדא סני והעלה דלן בבה"ק יש לומר דעושה נשם דיבוק כח הטומאה כדלהלן ועוד דאפילו בשנים ג"כ הוה סימן שטות אתמר רב הונא אמר עד שיהיו כולן בב"א (פי' בספר הנ"ל דהיינו באדם אחד אפילו בזאח"ז) ר' יוחנן אמר אפילו באחת מהן ה"ד אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי ואי דלא עביד להו דרך שטות (פי' שעשה לאיזה צורך) אפילו כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו ד"ש והלן בבה"ק אימר כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימר גנדריפוס אחדיה פי' רש"י חולי מתוך דאגה ול"נ שנתחמם גופו ויוצא למקום אויר והמקרע כסותו אימר בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו ה"ל כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל בספר הנ"ל הקשה אמאי תלינן כנ"ל להקל לחלוץ וליתן גט ותירץ משום חזקה והקשה ע"ז א"כ בתרומה נימא אוקי טבל אחזקתיה וא"מ למה לא הקשה בגט וחליצה גופא למה לא נאמר אוקי אשה בחזקת איסור ותירץ משום דאזלינן בתר רובא דאינשי דלאו שוטים נינהו ולפי"ר דבריו תמוהין דהא רובא דאינשי לא עבדי אף חדא מהני דרך שטות והנ"ל משום דמ"מ כל חד מהני אימר הוא רובא נגד חששא דשוטה ובספרי עוד"ד (חולין י' א') ד"ה אפילו שבר כו' כתבתי דלשיטת הרשב"א היכא שדבר שמקור הספק הוא בו יש לו חזקה לצד אחד לא אזלינן בתר חזקת הנידון אף לר"ה וה"נ איכא חזקת שפוי להאי גברא אר"פ אי שמיע ליה לר"ה הא דתניא איזה שוטה המאבד מה שנותנין לו הוה הדר ביה אבעי' להו כי הוה הדר ביה ממקרע כסותו הוה הדר ביה דדמיא להא א"ד מכולהו הוי הדר ביה תיקו (חגיגה שם) בספר הנפלא הנ"ל הקשה איך אפשר לומר דממקרע כסותו לחוד הדר ביה אבל לן בבה"ק ויוצא יחידי תרוייהו בעי הא ה"ל כמו שנגח שור וחמור דאינו נעשה מועד לכל ואין לומר דאתי כרבי דבתרי זימני הוי חזקה דלענין ממון מודה רבי כמו"ש התוס' (יבמות ס"ה) ועוד הקשה דהא א"א לפרושי לשון הברייתא אלא או דאו או קתני או דכולהו יחד קתני ותי' דאף לר"י דאמר דהוה שוטה אפילו באחת מהן היינו כי עביד ליה תלת זימני ולפיכך י"ל ברייתא דה"ק שעשה כל השלשה הנ"ל כל חדא וחדא מינייהו חדא זימנא וע"ש שהאריך בתשלום זה ועיין במסכת גיטין (ע' ב') בנשתתק דבודקין אותו דאומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ולהיפוך ועמש"ל בסדר קדשים בדיני כלאי בגדים בביאור הירושלמי: