באר היטב (עה"ת) קז

אפילו משיחה דבר שהוא מק"ט טמא (שם מי"ג) ומשמע מהת"כ דהיינו מה"ת ועמ"ש בסדר קדושים בדין כלאי בגדים בחוט של כלאים בקנבוס כלי עץ שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש טהורין (כלים רפט"ו) וה"מ שאין עשויין לטלטל מלא וריקן אבל העשויין לכתחילה לטלטל מלא וריקן אף שמקבלין כנ"ל טמאין (שם) טלטול ע"י שיורים עי' שבת פ"ד א' שיעור מ"ס יתבאר בסדר תזריע בדיני מקוה ואם הדפנות בחשבון המ"ס או לא פלוגתא דב"ש וב"ה (כלים פי"ח) ואפילו אין מקבלין כנ"ל אם עשויין לנחת היינו שלא לטלטל אין מק"ט דכ"ע אתקש לשק דעשוי לטלטל מלא וריקן (שבת פ"ג ב' קכ"ג ב' חגיגה כ"ו ב' מנחות כ"ט א') וכ"ז היינו רק בכלי עץ דאתקש לשק כנ"ל אבל של מתכות אפילו עשויין לנחת אפילו מחזיקין כנ"ל טמאין תוס' (פסחים ק"ט ב') ד"ה בים כלי עץ הראויין לטומאת מדרס נראה דטמאין אף שמחזיקין כנ"ל ואף שעשויין לנחת עי' בכורות ל"ח א') ועי' תוס' (שבת מ"ד ב') ד"ה מוכני (פ"ג ב') ד"ה נלמדנה כל כלי קיבול טמא ואפילו מעור שלא נעבדה ומן הניר (כלים פי"ז מט"ו) וצ"ע אם היינו מה"ת ופשוט דכדי קיבול כ"ש סגי וכ"כ הרמב"ם כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן וכ"מ שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן חוץ מן העוצבה (כלים כ"ו מ"ז) וטעמא דעוצבה שאין מקפידין על חסרון מלאכתה כדמוכח (ב"ק ס"ט) האלה והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים טמא שיש להם מעשה ואין להם מחשבה (כלים פי"ז מט"ו) העושה כלי מדבר שהוא של מעמיד טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור הלפת והאתרוג והדלעת שחקקום תינוקות למוד בהן טהורין תוספתא הביאה הר"ש שם וע"ש מי"ז ומשמע דגם משום אוכלין אין מק"ט דבטלה מתורת אוכלין ת"ר גולמי כלי עץ טמאין פשוטיהן טהורין גולמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין נמצא טהור בכ"מ טמא בכ"ע וטהור בכ"ע טמא בכ"מ ואלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר לכרכב להטיח בטונס מחוסר כן אוגן אוזן טמא מחוסר חטיטה טהור פשיטא ל"צ דחק קפיזא בקבא ואלו הן גולמי כ"מ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר לכרכב להקיש בקורנס מחוסר כן מחוסר אוגן אוזן טהור מחוסר כסוי טמא (חולין כ"ה א' ב') מאי טעמא רב נחמן אמר הואיל דכ"מ דמיהן יקרין וא"כ ה"ה כלי עצם ור' יוחנן אמר הואיל ולכבוד עשויין והלכך כלי עצם ככלי עץ ועי' כלים פט"ז ופי"ב מ"ג ושם איתא כל גולמי כלי עץ טמאין חוץ משל אשכרוע ר' יהודה אומר אף גרופית של זית טהור עד שתשלק. קנה שיש בו בית קיבול מים ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגליות הרי אלו טמאין (כלים פי"ז מט"ז) והיינו אע"פ שאין עיקר הכלי לכך ול"ד למחוסר חטיטה דטהור כיון שאין בדעתו לחטוט, יותר וכתב הרמב"ם עפ"י התוספתא דמה"ת אינו טמא רק הבית קיבול והמשמש להבית קיבול היינו שבית הקיבול צריך לו כלי קיבול העשוי למלאתו אינו בית קיבול כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול ותוקעין בה הסדן של ברזל. רמב"ם בפ"ב מהלכות כלים ממתניתין דמס' כלים פי"ז מי"ז) והא דאמרינן (סוכה י"ב ב') מ"ד בית קיבול העשוי לקבל לא שמי' קיבול קמ"ל צ"ל כמו"ש התוס' שם דרק בחיצון דשם הדין כן משום דלפעמים נוטלין הברזל מן העץ ועי' תוס' שם ור"ש (כלים פכ"ו מ"ב) זה הכלל אמר ר' יוסי כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה טהור שלא בשעת מלאכה טמא. תיק הסייף והסכין כו' טמאין (שם פט"ז מ"ח) כל חיפוי כלים טהורין (שם) כלי שמקצתו מן העץ ומקצתו מן המתכות אם היה העץ משמש המתכות טמא אף שאינו מקבל ואם המתכות משמש העץ טהור (כלים פי"ג מ"ו). ת"ר מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה מה נפשך אי חיבור הוא אפילו להזאה נמי אי לאו חיבור הוא אפילו לטומאה נמי לא אמר רבא דבר תורה בשעת מלאכה חיבור בין לטומאה בין להזאה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה וגזרו רבנן על טומאה שלא בשעת מלאכה משום טומאה שבשעת מלאכה ועל הזאה שבשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת מלאכה (שבת מ"ח ב' מ"ט א') וכל הני הדיוט נוטלן ומחזירן כדמשמע (שבת נ"ח ב') כל תכשיטי אדם מק"ט (כלים ספי"א) תכשיטי בהמה וכלים טהורין (רפי"ב דכלים) זיגין שעושין לאדם טמאין אף שאין להם ענבל דה"ל תכשיט זוגין שעושין לבהמה יש להן ענבל טמאין דלקלא עבידי לצורך האדם וה"ל כלי אין להן ענבל טהורין זוגין שעושין לתינוק ג"כ עשוין לקלא ודינם כזוגין של בהמה נטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן (שם נ"ח ב') ברזל שלטשו ועשה ממנו מראה מק"ט (כלים פי"ד מ"ו) ור"י לא פליג שם רק בכיסוי סגי דעיקרן לאו למראה קיימא כל כלי העשויה לשמש עם הקרקע טהורה (כלים פי"א מ"ב שבת נ"ח ב') בזוג של דלת עשה כלי בדבר המחובר לקרקע אינו מק"ט תלוש ולבסוף חברו בין קבע ולבסוף חקקו בין חקק ולבסוף קבעו פליגתא דר"א וחכמים במס' (כלים פט"ו מ"ב) דר"א מטהר דה"ל מחובר וחכמים מטמאין דה"ל תלוש וע"ה (ב"ב ס"ו א' ב') כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה שהמעשה מבטל מיד מעשה ומיד מחשבה ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה (ספכ"ה דכלים) כיצד טבעת אדם שחישב עליה לבהמה טמאה עד שיעשה בה מעשה לשם בהמה טבעת בהמה שחישב עליה לאדם טמאה חזר וחישב עליה לבהמה טמאה עד שיעשה בה מעשה לשם בהמה. זוג שתקנו לדלת אף שחברו לדלת ל"ח מעשה כיון דלא עשה מעשה בגוף הזוג (שבת שם) אמר לו לאומן עשה ב' זוגים א' לבהמה וא' לדלת שניהם מק"ט. רמב"ם ספ"ח מהלכות כלים מהתוספתא ונראה דהיינו משום דאין ברירה. כל ידות הכלים ככלים בין להכניס טומאה לכלי בין להוציא טומאה מהכלי רמב"ם בפ"כ מהלכות כלים מהא דמס' (כלים פ"ה מ"ג) בכלי חרס ודרשינן לה מקרא דלכם דגבי תנור (חולין קי"ח א') ר