באר היטב (עה"ת) קו

כוכבים בינונים ועי' (פסחים ב' א') תוס' ד"ה והא קיי"ל שכתבו דאחר שלשה רבעי מיל שלאחר שקה"ח יש זמן מרובה לצה"כ הנראין לנו ולפי"ז הא דמוכיחין במס' (מגילה כ' ב') מקראי דנחמיה דעד צה"כ יממא הוא היינו רק לר' יוסי אבל לר' יהודה באת"ל בהש"מ לילה הוא צ"ל דהא דכתיב שם והיום מלאכה היינו עיקר המלאכה היתה ביום או דקאי אתחילת היום ועי' ריש ברכות דאיתא שם ואע"פ שאין ראיה לדבר כו' ועי' תוס' (מגילה שם ד"ה והיה לנו כו' ויש להעיר בזה א במדינות הנוטות הרבה זמן בהש"מ הוא יותר מתלתא רבעי מיל אחר השקיעה שהרי במדינות הנוטות עלות השחר הוא קרוב אחר חצי הלילה דהיינו ערך ג"ש קודם נץ החמה ובמשוה אינו קודם להנץ רק משך ד' מילין כדאיתא פסחים וכערך ד' מילין אל ג"ש ויותר כן הוא ערך דתלתא רבעי מיל אל בהש"מ האמיתי בימים הארוכים שהרי משקה"ח עד צה"כ כולם הוא ד' מילין כמו מעלות ע"ה עד הזריחה מיהו צ"ע דמ"מ י"ל דשיעור בהש"מ בלתי משתנה כמו"ש במס' (שבת ל"ד) ב) הא דאיתא (פסחים שם) רי"א מהלך אדם בינוני ביום יו"ד פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין משקה"ת עד צה"כ ד' מילין נמצא עוביו של רקיע א' מעשרה ביום פי' החסיד כמו שנראה מהרמב"ם עפ"י הירושלמי דהעשרה פרסאות הן מהנץ החמה עד שקה"ח והיינו ביום בינוני שהוא יב"ש וא"ש שד' מילין הן א' מעשרה שהפרסה ד' מילין ולפי"ז שיעור פרסה הוא שעה וחומש ושיעור מיל הוא 16 מינוט. ג) החסיד שם כתב בישוב קושית התוס' דשבת (ל"ה א') שהבאתי דהערב שמש הוא לכו"ע קודם בהש"מ לר' יהודה כדא"ל ולר' יוסי כדא"ל וגריס שם בגמ' דלא אכלי כהנים בתרומה עד דשלים בהש"מ דר' יהודה ואף שוודאי דבר נפלא מאד עכ"ז קשה לפי ענ"ד לומר כן וכבר כתבתי ליישב קושית התוס' בטוב בלא"ה

(כט) וזה לכם הטמא בשרץ גו' שמונה שרצים מבוארין בזה שהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים שהן נעשין ראשונים לטומאה ואין מטמאין במשא ואין מטמאין אדם לטמא בגדים (כלים פ"א) שיעור טומאתו בכעדשה (חגיגה י"א א' נזיר נ"ב א') כל השרצים מצטרפין (מעילה ט"ו ב') ועמש"ל בדיני נבילה האברים אין להם שיעור (אהלות פ"א מ"ז) ועמש"ל בדיני נבילה דם השרץ כבשרו (מכשירין פ"ו מ"ה מעילה י"ז א') והיינו בין לטומאה בין לאכילה (כריתות ד' ב') ועי' תוס' (מעילה שם) שיש בדין הדם שפירש מן השרץ דברים בגו והרמב"ם פסק דכשפירש אינו מצטרף עצמות גידין וצפרנים טהורין רמב"ם מהת"כ ועמש"ל בנבלה. דיני עורותיהם הבאתי לעיל בדיני נבלה. קולית סתומה הבאתי לעיל בדיני נבלה. אבר ובשר הפורש מן החי כמו בנבלה (חולין קכ"ח ב') ונתבאר בדיני נבלה. ביצת השרץ המרוקמת דינה כקולית סתומה (חולין קכ"ו ב') וע"ש רש"י שפי' כגון צב הלטאה וחומט שמטילין ביצים עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגד הבשר פלוגתא דתנאי (חולין שם) נפסל לכלב ויבש דינו כמו בנבלה בד"א במקצתו אבל כולו אפילו נשרף ושלדו קיימת טמא (נדה נ"ו) כל השרצים בזולת הנ"ל אין להם שום טומאה דטומאת נבלות ליכא רק בבהמות וחיות פשוט בכ"ד הקופד וחולדת הסנאים חיה ר' יוסי אומר חולדת הסנאים בש"א מטמא כזית במשא כנבלת חיה וכעדשה במגע כשרץ כלאים פ"ח מ"ה בקצת שינוי לשון: (לא) הנוגע בהם גו' אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה פשוט בש"ס בכ"ד ועי' (פסחים כ' א') והן 1שרץ 2 ש"ז 3 ט"מ 4 מצורע 5 חטאת 6 נבלה 7 בועל נדה 8 זב זבה נדה 9 מעינותיהם 10 מרכבן ומושבן כולן שנויין באורך ריש מס' כלים ועי' (פסחים י"ז ב') דר' יהודה אמר דכלים מק"ט ממשקין הבאין מחמת שרץ והדר ביה אח"כ: שם במותם גו' דין מותם כמו בנבלה רמב"ם ועי' רש"י ותוס' (חולין כ"א א')

(לב) מכל כלי עץ גו' הספינה אינה מק"ט בין שהיא של חרס בין שהיא של עץ (שבת פ"ג ב') ועמש"ל בדיני כ"ח ששה מיני כלים הן המק"ט זולת כ"ח דלהלן והן 1 כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין (כלים פי"א מ"א) ודווקא שיש להם שם בפ"ע (שם מ"ב) לאפוקי דיש לו שם לווי דל"ה כלי בפ"ע ולא מק"ט בפ"ע רק בשעת חיבורו להעיקר הכלי. שם מ"ה 2 כלי עץ 3 כלי עצם 4 כלי עור פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין כלים פט"ו מ"א הא דפשוטיהן טהורין היינו מה"ת וטבלא שאין לה לזבז שמק"ט כלים פכ"ז מ"א היינו מדרבנן (ב"ב ס"ו א') ונראה דפשופיהן טהורין היינו רק בהני דלא מטמאי מדרס דכל הטמא מדרס מטמא ט"מ (נדה מ"ט א') ועי' (סוכה טז א') תוס' ד"ה ומטהרת (כ' א') רש"י ד"ה והתנן ועי' (בכורות ל"ח א') ועי' כלים פ' כ"ב מ"ג דספסל טמא (ועי' ב"ק כ"ה ב') תוס' שם ד"ה מפץ והרמב"ם בהלכות כלים פ' כ"ג ה"א כתב דהא דכל המטמא משום מדרס טמא ט"מ אינו מה"ת ודבריו תמוהין לפי ענ"ד בכלל כלי עץ הן העשויין מחריות של דקל ומגמי (כלים פ' ט"ז) וכל גידולי קרקעי עי' (כלים ססי"ד ור"פ ט"ו פי"ז מי"ז) ועי' ר"ש שם בכלל כלי עצם הן כלים העשויין מקרנים וטלפים (חולין כ"ה ב') 5 הבגדים תנא דבי רבי ישמעאל בגד אין לי אלא בגד צמר ופשתים מנין לרבות צמר גמלים צמר ארנבים נוצה של עזים שירין כלך סריקין תלמוד לומר או בגד (שבת כ"ז א') וידובר להלן הלבדים בכלל בגד רמב"ם בהלכות כלים פ"א מספרא ותוספתא 6 שק עשוי מנוצה של עזים אעפ"י שאינו ארוג רק קלוע (שבת ס"ד א') ואף העשוי מזנב הסוס והפרה (שם) אבל החבלים והמשיחות השזורין אין מק"ט (שבת שם) כלים העשויין מעצמות הדג ומעור הדג טהורין דכל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי רע"ק (כלים פי"ז מי"ג) ומשמע שם דרק בכלב המים איכא פלוגתא ואפילו מצמר הגדל בים אינו מק"ט (רמב"ם) כלים הנעשין מעורות העופות ועצמות העופות טהורין (שם מי"ד) ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה ועי' (חולין כ"ב ב') העושה כלים מן הגדל שבים וחיבר להם אפילו חוט