באר היטב (עה"ת) קד

רע"ק ס"ל דיש נוגע וחוזר ונוגע כנ"ל וטעמי' דר"ע במשנתנו מפני שהעור מבטלן ולפי כ"ז הא דמודה רע"ק בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם שהוא טמא היינו ה"ה במגע ובלא קיסם והכי קתני בהיסט מודה רע"ק לר' ישמעאל דטמא אבל במגע פליגי דר' ישמעאל ס"ל אין נוגע וחוזר ונוגע ורע"ק ס"ל יש נוגע וחוזר ונוגע חיבורי אדם ל"ה חיבור (נזיר נ' א') תניא חיבורי אוכלין ע"י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה (זבחים ק"ה ב') פירש"י חצי זית נבלה מכאן וחצי זית נבלה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעין באחד מהחצאים האלו ואין חיבור לט"ח לטמא אדם וכלים עכ"ל ונ"ל דחיבורי אוכלין וודאי לאו בנבלה איירי רק באוכלין ומה שפירש"י בשני חצאי נבלה כו' קאי אהא דקתני ואין חיבור לטומאה חמורה דע"ז פי' דהיינו בשני חצאי זיתי נבלה דל"ח חיבור לטמא אדם וכלים אבל חשיבי חיבור ע"י המשקין לטמא או"מ ותו איתא שם מונין בו ראשון ושני אי אין מונין בו ראשון ושני א"ל כל היכא דמטמא אדם וכלים מונין בו רו"ש אין מטמא אדם אין מונין בו רו"ש והפי' נראה עפ"י פירש"י דהספק הוא בשני חצאי זיתי נבלה שמחוברין ע"י משקין דהוה חיבור לטמא או"מ כנ"ל אם הכזית נבלה המחובר מב' חצאי זיתים חשיב אב הטומאה לגבי או"מ והאוכל הנוגע בו הוה ראשון או דהכזית נבלה עצמו ה"ל ראשון ופשיט שם כיון דלא חשיב אב הטומאה לטמא אדם וכלים נ"ח ג"כ אב לטמא או"מ ושיטת הרמב"ם והראב"ד בזה שגבה ממני ועמ"ש בספרי עוד"ד ועמש"ל פרשה י"ז פסוק ט"ו בדיני נבלת עוף הטהור. קולית נבלה וקולית השרץ הנוגע בהם סתומים טהור נקובים כ"ש מטמא במגע (חולין קכ"ה א') פירש"י ע"י נגיעת שער ועמש"ל פרשה ט"ז בדין היסט הזב מנין שאף במשא כן ת"ל הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע נא בא לכלל משא שם. ובביאור זה פלוגתא דאמוראי שם ר' יוחנן ודעמי' ס"ל מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והלכך ה"נ אבר ומטמא אפינו במגע מבחוץ ומתניתין מוקי לה ר' בנימין ב"ג משמי' דר' יוחנן כשהמוח דבפנים מתקשקש בתוכו דבכה"ג וודאי אינו מעלה ארוכה חישב עליו לנוקבה כמי שניקבה דמי (שם קכ"ו ב') והרמב"ם כתב שהוא ספק והתוס' (שבת פ"ד ב') כתבו דאינה מטמאה במשא שהי' להם בזה גי' שונות בר פדא אמר טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב ור' יוחנן אמר אחד זה וא"ז עד לכלב (בכורות כ"ג א' ב')

שם יטמא עד הערב. היינו ע"י טבילה מקודם ודיני מקוה יתבארו בסדר מצורע בכל טבילה בזמנה פלוגתא דתנאי אי הוה רשות או מצוה לחכמים רשות ולר' יוסי מצוה (שבת קכ"א א' נדה ל' א' יומא פ"ח) ואפילו בספק טבילה החמירו לר"י מדרבנן ואפילו בנדה וכה"ג שספק זמן טבילתה היום ספק למחר דאף שתטבול היום תהא טמאה מספק עד למחר מ"מ מחמרינן לר"י מדרבנן שתטבול (נדה כ"ט) ועמש"ל פ' כ"ה בתשלום דיני הע"ש

(כה) והנושא גו' בית הסתרים אף למ"ד דאינו מטמא במגע במשא מיהו מטמא אבל טומאה בלועה באדם ובבהמה אפילו במשהו אינו מטמא (נדה מ"ב ב' חולין ע' א') מהא דאוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה דטובל וטהור ועמש"ל בדיני כ"ח ובדיני כלי גללים כל הנושא ונישא ע"ג הנבלה טהור חוץ מן המסיט ר' אלעזר אומר אף הנושא (זבים פ"ה מ"ג) ובביאור זה דעת הרמב"ם והר"ש והרע"ב והתוי"ט והא"ר דמשנה זו היא שהובאה בקצת שינוי לשון בדברי הת"ק (חולין קכ"ד) הבאתים לעיל פסוק כ"ד אי דההיא דשם היינו מתניתין דזבים שם מ"ז ולדבריהם תיקון הש"ס שם לישנא דר"א דצ"ל רא"א והוא דנושא דהיינו והוא שהאדם נושא את הנבלה דהיינו והוא דנישא דאיתא (חולין שם) דהיינו והוא שהנבלה נישא על האדם ולפי ענ"ד כ"ז תימא דכיון דת"ק דמשנה זו דהיינו מ"ג דפ"ה דזבים מטהר בנושא א"כ ע"כ וודאי ר"א אף הנושא קאמר והנ"ע לפי ענ"ד כפי' רש"י ותוס' שם דההיא דהתם היינו ברייתא בענין שני חצאי זיתים והמשנה שלפנינו מתקנתא היא כמו שלפנינו ובביאורה י"ל א) כמו"ש בא"ר דפשטא דמלתא דפלוגתייהו דחכמים ור"א במשא בלי היסט היינו לענין טומאת אבן מסמא שהנבלה מונחת על האבן והטהור נוגע בהאבן למטה דר"א מטמא בנבלה באבן מסמא ב) נראה לפי ענ"ד יותר דפלוגתייהו בנושא בלי הזזה כגון שהניח אחר עליו כזית נבלה וסלקה מיד דלא הזיזה הטהור כלל דלר"א טמא ולחכמים טהור ועי' תוי"ט (שם מ"ו ומ"ז) כל משא והיסט פשוט דהיינו אף בלי נגיעה רק ע"י ד"א ואף ע"י דבר שאינו מק"ט בספר א"ר בשם החסיד כתב בפ"ק דכלים בד"ה וחשוכי בגדים במגע דבשר נבלה לא משכחת לה מגע בלי משא דמיד שנוגע בבשר הוא מזיז ומוכח דפשיטא לי' דא"צ להזיז את כל הכזית כמו שהדין לענין אוהל בפ"ק דאהלות וזה וודאי נכון מיהו עיקר דבריו דבבשר ליכא מגע בלי משא תמוה לפי ענ"ד מהא דלהלן פרשה ט"ו פסוק ז' והנוגע בבשר הזב ועמ"ש במס' (כלים שם) הנבלה אינה מטמאה במשא רק לאדם הנושאה אבל לא לכלים ואוכלין ומשקין (זבים פ"ד מ"ו פ"ה מ"ב)

שם וכבס בגדיו חמור משאה ממגעה שמטמאה אדם לטמא בגדים משא"כ במגע בפ"ק דכלים הא דמטמא בגדים לאו היינו דווקא בגדים שלבוש בהן אלא אפילו כלים ובגדים שאינו לבוש בהם רק שנוגע בהם בשעת משאו תוס' (ב"ב ט' ב') ד"ה דהא היסט בשם הת"כ וכן הוא כמעט מפורש במס' (זבים פ"ה מ"א ומ"ח) ואפילו בגדים שלבוש בהן אינו מטמא רק אותן שנוגעין בו כן נראה להדיא מאותן המשניות וכ"כ בפירוש בספר א"ר בפ"ק דמס' כלים הנושא את הנבלה בשעת משאו נחשב אב הטומאה לטמא שנים ולפסול אחד בתרומה (זבים פ"ה מ"ח) והלכך הבגדים והכלים שהוא מטמא בנגיעתו בשעת משאו הן ראשון לטומאה