באר היטב (עה"ת) קב

דמטהר שם במליקת אווזין ותרנגולין ע"ש שחט חילין בעזרה קדשים בחוץ שחיטתה מטהרתה (זבחים ס"ח) בן שמונה שנולד אין שחיטתו מטהרתו (שבת קל"ז) שחוטה ומפרכסת אינה מצלת על הבלועין הואיל דמטמאה טומאת אוכלין והרובעה חייב כיון דאינה מטמאה טומאת נבלות אבר הפורש מן החי מטמא כנבלה אבל בשר הפורש מן החי בין הפורש מן החי עצמו בין הפורש מאבר שפירש מן החי טהור (חולין קכ"ח ב') שחיטת בהמה מהני להתיר ולד מת שבמעיה אף שהוא בן ט' ולהתיר ולד חי שהוא בן שמונה נמצא בה בן ט' חי רמ"א אין שחיטתו מתירתו וחכ"א שחיטתו מתירתו רש"ז אומר אפילו בן ה' שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו (חולין ע"ד ב') רש"ז היינו ת"ק אמר רב כהנא הפריס ע"ג קרקע א"ב דבהפריס עג"ק לת"ק טעון שחיטה מדרבנן (שם ע"ה ב') גמ' ורש"י בהמה שהוציא העובר את ידו ושחט את הבהמה ואח"כ חתך את ידו של העובר הבשר מגע נבלה (חילין ע"ב א') פירש"י בשר העובר הוה מגע נבלה והטעם דשחיטה עושה ניפול ודין האבר אחר שחיטה כדין אבר מה"ח שמטמא כנבלה תוס' שם עפ"י הגמרא דשם ע"ג א' ב' ומטמא ליה לבשר הוולד לר"מ גופי' משום דס"ל טומאת בה"ס מטמאה כנ"ל או משום דבשעת פרישה א"א שלא יגע ואז לא הוה מגע בה"ס ומק"ט (שם ע"ב ב') רבינא אמר כל העומד לחתוך כחתוך דמי דר"מ לטעמיה ואפילו לרבנן דלית להו האי סברא מ"מ חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ונגעי בהדי הדדי והא דקתני חתכה לאו דווקא (שם) וחכ"א מגע טריפה שחוטה דס"ל אין שחיטה עושה ניפול ומ"מ אסור באכילה מה"ת כדין טריפה שחוטה ועי' גמ' שם ארשב"ל כמחלוקת בעוברין כך מחלוקת באיברין (חולין ע"ג) במסקנא פי' באבר ובשר המדולדל והיינו שא"י לחזור ולחיות כדאיתא (שם קכ"ז ב') פליגי ר"מ וחכמים אי שחיטה עושה ניפול או לאו כמו דפליגי לעיל באיברין דה"נ ר"מ מטמא משום אבר מה"ח ולחכמים אין בו טומאה מה"ת אבל אסור מה"ת כטריפה שחוטה ורי"א מחלוקת באבר דעובר אבל באבר דבהמה ד"ה אין שחיטה עושה ניפול ואין בו שום טומאה וגם באכילה אינו אסור מה"ת רק מדרבנן (שם ע"ד א') כפירש"י אנא שהרמב"ם כתב דאסור מה"ת ואין לוקין ע"ז והמ"מ ביאר דבריו והסכים לזה והפר"ח בסי' ס"ב שינה טעמו קצת מהמ"מ והסכים ג"כ להרמב"ם ולפי מ"ש (חולין ע"ג ב') ד"ה מ"ט דר"י נ"ע לברור כרש"י ותוס' ועמש"ש (ע"ד א') מתה הבהמה לכו"ע מיתה עושה ניכול והאבר מטמא משום אמה"ח ולא משום נבלה חולין ע"ג ב') מיהו לענין איסור אמה"ח לבן נח נ"ל לפי ענ"ד דלר' יוחנן אין מיתה עושה ניפול דלהקל אמרינן דה"ל כמו שלא פירש כמו לישראל בשחיטה כמו"ש (חולין ל"ב ב') ד"ה אלמא כו'. כזית מן הנבלה מטמא במגע ובמשא דלהלן ילפינן מקרא (נדה מ"ב ב') כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ שהניחן בחמה ונתמעטו טהורין הניחן בגשמים ונתפחו טמאין מה"ת (טהרות פ"ג מ"ד) הא דקתני הניחן בגשמים כו' היינו אותן שנתמעטו אבל אם בתחילה היו פחות מכשיעור ונתפחו פלוגתא (מנחות נ"ד א') רב ור"ח ור' יוחנן אמרו משתערין לכמו שהן שכן הן שונין בהא דעוקצין פ"ב מ"ח בבשר העגל שנתפח שמואל ור"ש בר' ור"ל אמרו משתערין לכמו שהן וטהורין מה"ת ומודו דטמאין מדרבנן האיברים אין להם שיעור אהלות פ"א מ"ז מה הוא אבר כל שאינו עושה חליפין דברי ר' יוסי ואפילו כוליא וניב שפתים רעק"א שיש בו גידים ועצמות ואף בלי בשר כגון ארכובה רבי אומר שיש בו בשר גידין ועצם (חולין קכ"ח ב') ועי' (אהלות פ"א מ"ח) דחשיב שם איברים שאין בהם עצמות וצריך שיהיה ראוי להעלות ארוכה [חילין קכ"ה א') השרץ והנבלה והש"ז מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין לשרות ולחזור לכמו שהן טמאין וכמה היא שרייתן בפושרין מעל"ע (נדה נ"ד ב') חלב נבלת בהמה טהורה טהור חלב נבלת בהמה טמאה וחיה בין טמאה בין טהורה טמא (עוקצין פ"ג מ"ט זבחים ע' א' ב') דם נבלות פלוגתא דתנאי אי מטמא כנבלה אי לא (עדיות פ"ה מ"א פ"ח מ"א מנחות ק"ג ב') ושיעורו למאן דמטמא ברביעית הואיל שכשיקרש יעמוד על כזית (מנחות ק"ד א') ועמ"ש בספר דברים פרשה י"ד פסיק כ"א ולמאן דמטהר מדין נבלה כתב הרמב"ם עפ"י הירושלמי שדינו כדין דם שנטמא שהוא ראשון כל הטמאין בין קלין בין חמורין משקין היוצא מהן כמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחילה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה מס' טבול יום פ"ב מ"א ופי' משקה שהוא אב היינו מעינות הזב וטומאה דשארי משקין היינו מדרבנן (חולין פ"ח א') ועי' (שם) ועי' (כריתות י"ג א' ב') השליא טהורה (חילין ע"ז) אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם עור חזיר של ישוב ר' יהודה אומר אף עור חזיר הבר עור חטוטרת של גמל הרכה עור הראש של עגל הרך עור הפרסות עור בית הבושת עור השליל עור של תחת האליה עור האנקה הכח הלטאה והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם ר"י בן נורי אומר השמונה שרצים שכתובין בתורה יש להן עורות (חולין קכ"ב א') אמר עולא דבר תורה עור האדם טהור ומ"ט אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין ואיכא דמתני לה אסיפא וכולן שעבדן כו' חוץ מעור אדם אמר עולא ד"ת ע אדם שעבדו טהור כי' ולפ"ז ברישא טומאה דאורייתא איתא שם וכתבו התוס' אע"ג דכל מת אסור בהנאה מ"מ לא היו גוזרין בשביל כך רק בשביל עור או"א וצ"ע עור חטוטרת גמל הרכה כמה רכה אמר עולא אמר ריב"ל כ"ז שלא טענה בעי ר' ירמיה הגיע זמנה לטעון ולא טענה מהו בעי אביי לא הגיע זמנה לטעון וטענה מהו תיקו (שם) כמה עגל הרך עילא אמר בן שנתו והוא שיונק ר' יוחנן אמר כ"ז שיונק (שם) בעי מיניה ר"ל מר"י עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא א"ל אינו מטמא א"ל למדנו רבינו אלו שעורותיהן כבשרן ועור הראש של עגל הרך א"ל אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אותה (שם ב') ורק עור שתחת האליה הוא לכו"ע פלוגתא זו הבאתי לעיל פרשה ז' פי"ח בדיני פיגול