באר היטב (עה"ת) קא

ט) כתב הר"ן שם דעוף הנקרא ווטורה היינו דיה שבתורה שרואה נבלה מרחוק יותר מכל העופות ואין לו אלא אצבע יתרה בלבד. י) כתב הר"ן שם שהעטלף הוא העכבר הפורח בלילה אין לו רק אצבע יתרה והיינו שהאצבע האמצעי שבהג' שלפניו הוא יותר גדול יא) כתב הטור בשם רבינו ירוחם הסיגיאיניה המקוננת בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כשל אווז וידוע שאינו דורס כו' ויש מקומות נוהגים בה איסור שהיא חסידה שבתורה. יב) נידון צפור דרור עי' פר"ח (סי' פ"ב ס"ק ט') אלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין טמאין חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלבון וחלמון מעורבין בידוע שהיא ביצת השרץ (חולין ס"ד א') אמר ר' זירא סי' לאו דאורייתא דאי לא תימא הכי הא דא"ר אסי שמונה ספיקות הן (שם ס"ב ב') לבדוק בביצים דידהו כו' וה"ק ב' ראשיה כדין או ב' ראשיה חדין או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים וודאי טמאה רישיה אחד חד ורישיה אחד כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך עובד כוכבים של עוף פ' וטהור הוא סמך עליהם בסתמא לא תסמוך עליהם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה ועי' יו"ד (סי' פ"ו) ביצת עוף טמא שהתחיל להתרקם נ"ע לפי ענ"ד שלוקין עליו משום עוף טמא כמו בביצת השרץ (חולין ס"ד א') וע"ה מש"ל שם והרמב"ם כתב דלוקין עליו משום שרץ העוף ועי' במפרשי הרמב"ם ועי' פר"ח (ביו"ד סי' פ"ו ס"ק כ') שדבריו בשם בלתי נכונים לפי ענ"ד ביצה טמאה שבשל עם טהורות איתא בגמ' (חולין צ"ח ח') דאינה אוסרת כלל דלא יהבה טעמא כלום כדאמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא (שם צ"ז ב') פי' כמו מים שמבשלין בהן ביצים דלית בהו טעמא כלל והתוס' כתבו שם עפ"י הירושלמי דספ"י דתרומות לחלק בין קלופה לאינה קלופה ועי' פר"ח בסי' פ"ו ס"ק י"ב שכתב דעת הרמב"ן והרא"ה להתיר בכ"ע וכתב שכן משמע מהר"י והרמב"ם שסתמו ולא חילקו כלל ועכ"ז לא הסכים לזה ועמ"ש חולין שם להקל

(כא) אך את זה תאכלו גו' בחגבים סי' טהרה כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב (חולין נ"ט א') במשנה מאי רובו א"ר יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב היקפו אר"פ הלכך בעינן רוב ארכו ורוב היקפו שם ס"ה א' הפר"ח בסי' פ"ח ס"ק ה' כתב בשם הרמב"ם בסי' המשנה דמס' (תרומות פ"י) דחגבים אין להם דם ותמה ע"ז מהא דכריתות כ"א העיד ו' על ציר חגבים טמאין שהוא טהור תרומות שם וביו"ד שם פסקו דמותר לאכילה והוא תמוה ובירושלמי איתא מהו טהור מלהכשיר אבל לטמא אפילו כל שהוא מטמא וגו' החסי' מהו טהור להכשיר ולטמא אבל לאכול אפילו כל שהוא אסור ועמש"ש מזה

(כד) ולאלה תטמאו גו' כאן מדבר מבהמה וחיה טמאה ולהלן פסוק ל"ט מדבר מבהמה וחיה טהורה ואין חילוק ביניהן רק לענין שחוטה כמוש"ל שהחיה בכלל בהמה (חולין ע' ב') ע"ג בהמה ובן שמונה אין מק"ט דהא חוצצין בפני הטומאה הובא (ב"ב כ' א') ועי' תוס' (חולין ע"א ב') ד"ה בלוע בבהמה אדני השדה חיה ר' יוסי אומר מטמאות באוהל כאדם (כלאים פ"ח מ"ה)

שם כל הנוגע טומאה בלועה אינה מטמאה כגון אכל נבלה וטבל אינו נטמא ממנה אח"כ (חולין ע"א א') טהרה בלועה ג"כ אינה מק"ט הלכך בלע טבעת טהורה ונכנס לאוהל המת הזה שנה וטבל והקיאה ה"ה כמו שהיתה מקואות פ"ו מ"ח והובא (חולין שם ב' בלע טומאה וטהרה אין הטהרה הבלועה מק"ט מהטומאה הבלועה (שם ב') כשם שהאדם מציל משום בלועה כך הבהמה מצלת משום בלועה שם ועי' רש"י (חולין ע' ב') ד"ה ק"ו ותוס' שם דלרע"ק טומאה בלועה מטמאה לטהרה בלועה שעמה ויותר נראה דרע"ק לא איירי רק בהוציא העובר את ידו ועי' תוס' (שם ע"ב א') ד"ה גזירה מיהו ריה"ג במתניתין (דשם ע' ב') במשנה נראה דס"ל דטומאה בלועה מטמאה לטהרה שבלועה עמה כדבעינן למימר קמן נגיעת בית הסתרים אי הוה נגיעה לטמא פלוגתא דר"מ ור"י דלר"מ טומאת בה"ס מטמאה ולר"י אינה מטמאה. כלים פכ"ז מ"י והובא (חולין ע"ב ב') ובכ"ד הכל מודין בלשון לענין טומאה שגלוי הוא אצל שרץ לענין טבילה כטמון דמי לא נחלקו אלא לענין הזאה (קדושין כ"ה א') בהמה שמת עוברה בתוך מעי' והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בטמאה בין בטהורה טהור (שם ע' ב') במשנה וכתבו התוס' (שם ע"ב ב') ד"ה וחכ"א מגע ט"ש דאפילו בהוציא עובר את ידו ונגע בה ג"כ טהור דכ"ז שלא נולד אינו מטמא וכן נראה להדיא שם בגמ' (שם ע' ב') ר"י הגלילי אומר בטהורה טהור בטמאה טמא דעובר מת במעי טמאה שאינה מתירתו בשחיטה מטמא ונידון טומאה בלועה כבר כתבתי מקודם דנראה דס"ל דטומאה בלועה מטמאה לטהרה שבלועה עמה: שם בנבלתם אינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה (חולין קי"ז א') אבל בלא"ה כל זמן שמפרכסת אינה מטמאה טומאת נבילה. שם אהלות פ"א מ"ו מאי הותזו רש"א הותזו ממש ר"א אמר ר' מני כהבדלת עולת העוף א"ל ר' ירמיה לר"א כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פלגיתו או דילמא כהבדלת עולת העוף לר"א בר"ש ופלגיתו א"ל כהבדלת עולת העוף לר"א בר"ש ופלגינן (חולין כ"א א') ועמש"ל בדיני עולת העוף ומשמע מהתוס' שם דבעינן ג"כ שבירת מפרקת וחתיכת רוב בשר חלקה לשנים נטל ירך שלה קרעה מגבה נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבלה מחיים (חולין כ"א) שחיטת בהמה וחיה טהורה מטהרת מידי נבלה אפילו טרפה אבל בהמה וחיה טמאים אין שחיטה מועלת להן לטהר מידי נבלה (חולין ע"ב ב' שם קי"ז) עגלה ערופה טהורה לאחר עריפה דכפרה כתיב בה כקדשים (זבחים ע' ב') ומבעיא שם ערף עז מהו ופירש"י ערף עז על החלל במקום עגלה מהו לר"מ