אברהם יגל (על התנ"ך) צח

ונסתרס על יוסף אבל לפי פרקי דר"א שהיתה בת שכם ויעקב כתב לה שם ותלה אותו עליה ושלחה לנפשה וירד מיכאל והורידה למצרים לביתו של פוטיפר ל"ק אלא משכם ולא מפוטיפר לפי שאינה בתו לפי שהוא סריס מעיקרו. ולעיקר הקושיא נלע"ד מפני שנשאה יוסף על ידי מכירת השבטים ליוסף למצרים לכך לא בזו אותו בזה כדי שלא יזכרו עון שלהם וק"ל

עוד שם וראית אותה ונאספת אל עמך ואחר כך אמר וידבר משה וכו' יפקד ה' וכו' איש על העדה וכו'. יש לדקדק משמע מהכא דמשה ניחא ליה במיתה שנתאוה במיתתו של אהרן וא"כ אמאי חזר מדעתו והתפלל כמנין ואתחנן עד שהשיבו ה' רב לך. ונראה דהאמת נתאוה למיתת אהרן מפני שבנו לקח גדולתו אבל כאן לא אמר לו כלום מזה וחשש משה רבינו שח"ו השם שכח מזה לכך אמר לו יפקד ה' אלהי הרוחות וכו' כדי שיזכור ויאמר לו שבנך ישב במקומך וכשאמר לו יהושע עומד במקומך צר לו עד מאד והתפלל עד שאמר לו רב לך חידש לו הלכה יהושע שנעשה רב הוא שלך ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו: פרשת מטות

ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר ה' נעשה. מכאן נשמע דחיבה יתירה אצל חכמים לפני ה' עד שנקראו בשמו הגדול במקום שאתה מוצא גדולתו אתה מוצא ענותנותו ומכאן למדו חבירים דר"ש שכולם קראו ר"ש בשם ה' כמבואר באדרא רבא ע"ש. ובהכי ניחא לי מ"ש ר' יצחק בשעה שנכנס ערב בעדו ענה ר' יצחק ואמר ה' עשקה לי ערבני ולכאורה אינו מובן אך פירושו הוא כאלו אמר ה' עשקה לי ה' ערבני דקאי על שניהם וה' קאי על שניהם: פרשת ואתחנן

ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך. נראה דכבר כתבו המפרשים דהמיתה היא מוכרחת משום דבהיל לאסתכולי באפיה ולכך משה רבינו ע"ה מתרעם על המיתה לאין צורך דכבר בחיים חייתו קנה תענוג עולם הבא זהו שאמר אתה החלות להראות את עבדך כל המדות שלך ואף דרוחני שבהם כשהיה בשמים לכך השיב לו הי"ת מטעם אחר למיתה שלך שתהיה רב בעה"ב ותהיה משפיע לזולת והדברים עתיקים שבעת מיתתו עלה לבינה

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. איכא למידק מה שייך ראיה בדברים דלא שייכי אלא בשמיעה ונראה דידוע הוא שבשבירת הלוחות פרחו האותיות באויר והיינו דקאמר ואשברם לעיניכם ולא אמר לפניכם והטעם עד שיזכו ישראל להוציא החידושים שהיה כתוב בתורה לבחינת כל איש מישראל להוציאם מן הכח אל הפועל ועפ"ז פי' הר' עמודיה שבעה מאמר בגמ' דע"ז דאמרו ישראל אלמלא אבותינו לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם דהכונה היא דהחידושים שמחדש הת"ח עושה לנשמתו לבוש והוא דנקרא חלוקא דרבנן שהוא עיקר ביאתו לזה העולם לעשות הלבוש מפני שהיה ערום ומתבושש כמאמר הכתוב ויתבוששו וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל דכל מה שהתלמיד ותיק עתיד לחדש כולו כתוב בתורה וא"כ אלמלא לא חטאו אנו כמי שלא באנו לעולם שאין לנו לבוש כיון שלא היו החידושים מדעתינו. אמנם אחר החטא כשנשברו הלוחות עשה הי"ת כדי לזכות את ישראל החידושים של כל ישראל שהיו כתובים בלוחות פרחו באויר לעיניהם של כל ישראל וכל אחד ואחד כשהיה מביט קונה בחינה אחת מהחידושים שלו להוציא מכח אל הפועל לעשות לבוש לנשמתו עכ"ל. והיינו דקאמר להו משה לישראל פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ר"ל בחינה של החידושים שלך ובא להזהיר אותו שלא תחזיק טובה לעצמך אלא שצריך להשפיע לאחרים שתכתו' אותם החידושים לבניך אלו התלמידים ותלמידי תלמידך וזהו דאמר והודעתם לבניך ולבני בניך

שמור את יום השבת. הא דכתיב שמור ולא זכור כמו בדברות ראשונות לומר דהא דכתב זכור היה עמו שמור ולומר שבדיבור אחד נאמרו

למען ייטב לך. וקשה דבדברות ראשונות לא נאמ' בהם למען ייטב לך. ונראה דדברות ראשונות רמז לבחרות ודברות אחרונות רמז לסוף ימיו של אדם ובודאי יש לו בנים ולכך בדברות אחרונות נאמר למען ייטב לך כמו שאתה עושה כבוד לאביך כמו כן בניך יהיו עושים לך: פרשת שופטים

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. יראה דבא לרמוז לנו מלחמת יצה"ט עם יצר הרע דידוע לנו דהגוף נקרא עיר קטנה וזכה בו יצה"ר וחיילותיו י"ג שנים ובהגיע עת לבא יצה"ט לתוך הגוף בודאי תקרא מלחמה ביניהם על כן בא בעל השלום להורות לנו הדרך אשר נלכו בה ואמר שבתחילה תקרא אליה לשלום דהיינו שתתן שלום ביניהם ואם יצה"ר יתווך לך לשלום זהו שמחתך כאמור והיה כל הנמצא בך יהיו למס ועבדוך דידוע שעיקר העבודה שיצר הרע יהיה לך לעזר וכמ"ש המשורר חתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו וידום ויעמוד מליץ טוב לצדקנו הוא יגיד ישרנו ולא אמר. ותעמיד מלין טוב אלא דהעיקר לא די שתחחום פיו של שטן מלהשטין אלא אף הוא עצמו יעמוד מליץ טוב לצדקנו על כן אמר והיה דהיינו השמחה היא שיצה"ר וחיילותיו יהיו לך למס ועבדוך שיהא הוא עצמו יגיד ישרך ויהיה עליך מליץ טוב ואם לא ישלים עמך וצרת עליה ר"ל תצור על פיך וגזור תענית וממילא ונתנה ה' בידך לפי שעיקר יצר הרע תלוי באכילה ושתייה כמ"ש ויאכלו וישתו ויקומו לצחק וישמן ישורון ויבעט וכיון שכן יותש חילו: פרשת כי תצא

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית. אותו על עץ. נראה דבא להורות לנו השי"ת על חכם שמת שיצטרכו הקהל לחזור בתשובה שלימה כיון שמת בעונם והי"ת במדת הרחמים הראו ואליו רצה