אברהם יגל (על התנ"ך) צז

ואצלתי מן הרוח. אשר עליך ושמתי עליהם. איכ"ל דלא אמר ולקחתי ונראה משום דלא הוו כמשה ממש מה עשה רבה האור של משה בתוספת מרובה ומהתוס' ניתן להם ולא מהעיקר וכן תרגם וארבי. ועוד נראה לפרש מאי דאמר מן הרוח אשר עליך לא מן הרוח שהיה ביד משה אלא מבחינה שלקח משה דרך משל מבחי' הדעת מינה נרבי אותה וליתן ממנה אל הזקנים ר"ל מאותו הדיבור כאמור ומעתה מה שאמר ויאצל מן הרוח אשר עליו לא על משה קאי

והאיש משה ענו מאד. יש לדקדק מאי שיאטיה שבח משה לכאן. ונ"ל דבא להודיעך הכתוב דמשה הוא שהטעה אותם כשאמר לו ה"י ואתה פה עמוד עמדי מרוב ענוה שלו שלא רצה לגלותה שבחר בו הי"ת מכל ישראל ולכך כשגילה אותה הי"ת כדדרשו בספרי והביאו רש"י בחומש ע"פ פה אל פה אדבר בו אני שאמרתי לו ואתה פה עמוד עמד לכך גילה אותה משה בדברות אחרונות. והא דחסר היוד מתיבת עניו הוא משום שלא יתלה השבח לעצמו שהוא עניו מאד וכתב ענו כדי להוכיח דורות הבאים אם גזר הי"ת על אחד מן הדורות להיות ממשלה בידו על הקהל לרדות אותם ולהדריכם בדרך ישרה והקהל דברו אתו קשות לא יבעט בשליחותו של מקום והיינו דאמר והאיש משה ענו מאד לומר לך אעפ"י שענו מאד עד שאמר עוד מעט וסקלוני וג"כ דרשו רז"ל ע"פ והביטו אחרי משה שהוא לגנאי אפ"ה א"ל הי"ת עבור לפני העם ק"ו בר ק"ו יתמי דיתמי איך תעלה. על רוחם הנפסדת נגד עם ה' וכדי בזיון וקצף אשר ע"כ צריך לבעל הרשות לעבור לפני העם בחירו בדעת רחבה ונפש שפלה ולהדריכו בדרך ישרה ושכרם כפול ומכופל: פרשת קרח

ואם בריאה יברא ה'. י"ל מי איכא ספיקא קמי משה והא קי"ל דפי הארץ בין השמשות כבר נברא ונלע"ד לתרץ משום דכבר כתיב גבי קין שהרג את אחיו אשר פצתה האדמה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך ר"ל מפני שלא יראה הדם וידעו הכל שקין הרג את אחיו לכך פצתה האדמה את פיה לקחת את דמו מידו וכיון שכן דכבר פתחה את פיה לכך אמר משה אפ"ה יברא עכשו: פרשת חקת

קח את המטה וכו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והשקית וכו'. יש לדקדק כיון דעיקר הצואה היא הוא הדבור למה לו לצוותו ליקח אה המטה שיבוא לטעות. ונראה דמשו"ה אמר לו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. ולכאורה אין בו צורך כיון דאמר ונתן מימיו ממילא ישתו כל. העדה אלא משום. דטבע המים הולך למנגד המעין ולא לצדדין לכך א"ל קח את המטה ועל ידו תחקוק להם שבילין להגיע להם המים לכל שבט ושבט עד אהליהם וזהו שאמרו ישראל בשירת הבאר במחוקק במשענותם הוי. קאי על משה ועל אהרן שחקקו במטה שבילין שיגיע להם בחנייתם ומהו הדיבור שידברו לא הוזכר בפסוק. ושמעתי שהדיבור הוא שיאמרו סלע הוציא מימיך שכן אמצעות תיבת סלע הוא מים והיינו דכתיב ונתן מימיו שיוצא מתיבת סלע

אך קשה למה הוצרך להכותו פעמי' דבהכאה א' כבר עבר ורש"י פירש משום דבהכאה א' הוציא טיפין לכך חזרו להכותו פעם ב' גם פירש"י דמעיקרא דבר אל הסלע ולא יצא מים ממנו משום שאינו עומד לכך. וק"ל דא"כ כיון שידע שאינו אותו הסלע עד שהזמין להם אותו הסלע של מים א"כ למה הכו אותו ולא דברו אליו כבראשונה ואם לא ידע שהוא אחר ובדיבור לא הועיל א"כ כשיצא ממנו טיפין למה לא חשש שמא זהו סלע אחר ומצותו בדיבור לכך לא הוציא אלא טפין. ועוד קשה כיון דדבר בראשונה במצות ה' למה לא הזמין לו אותו סלע של המים. ואפשר לפי שכעס ואמרינן כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו היינו טעותו וכמ"ש רש"י ז"ל בפרשת מטות ועיין בהרא"ם ז"ל

ולעיקר הקושיא למה איצטריך להכות פעמים כדי לחייב אהרן שלא מיחה בו בהכאה ראשונה לא ס"ד שבא להכותו אבל כשהרים המטה פעם שנייה היה לו למחות אותו ולכך נתחייב אהרן וק"ל: פרשת בלק

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים כאהלים וכו'. יש לדקדק מה כוונתו בזה ומה הוא הנמשל כדי שיבא המשל. ונראה דכוונתו בזה לגלות לשאר האומות שאין אומה ולשון יכולים על ישראל לפי שהוחזקו בתורה משא"כ בשאר האומות לכך אמר מה טובו אהליך יעקב שהם כלם אהלי תורה ואין טוב אלא תורה אפי' שהם בשם יעקב שהם שלא לשמה וכ"ש שמשכנותיך ישראל שלומדים לשמה ותנא והדר מפרש מה הטוב שאמרתי כנחלים שידוע דהתורה נמשלה למים וללחם שהיא תורה שבכתב ותורה שבע"פ והיינו דאמר כנחלים נטיו שהם נגרים תמיד שת"ח משפיעים תמיד לישראל ללמוד גם כגנות עלי נהר שלומדים לתינוקות תורה שבכתב כנגד הפירות שהם עומדים לאכילה ושלא תאמר שיש להם הפסק לכך אמר עלי נהר שהם מושפעים תמיד והוה נותן לאומות סימנים כאהלים נטע ה' שהתורה נמשלה לאהלים שיש בהם ריח טוב ועוד נמשלו לארזים שלעולם יהיו טובים כיון שעל מים נצבים וכיון שהתורה נמשלה להם אין שום אומה יכולה להם: פרשת פינחס

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן פירש"י ז"ל לפי שהיו השבטים מבזים אותו שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז ומהרש"י הקשה דאמאי לא פירש ג"כ שמבזים אותו מצד יוסף שיש להם פתחון פה כדברים האלה שיש ע"ז כמ"ש במדרש פוטי פרע שפרע עצמו לע"ז ותי' משום דמעשה יוסף הוא כבר נשכח זכרו אבל לא ביזו אותו כי אם על יתרו שהוא בזמנם ע"כ זהו לשיטת רש"י שכתב שהיא בת פוטיפר