אברהם יגל (על התנ"ך) צו

אמר משה לאהרן מתחילה הייתי סובר או בי או בך עכשו הם גדולים ממני וממך. יש לדקדק למה מעיקרא סבר באחד מהם סגי ולפי האמת חזר מדעתו והצריך לשניהם. ונראה דמעיקרא ס"ל יש אם למסורת ולכך באחד מהם סגי אך כשמתו שניהם ודאי הוי יש אם למקרא ולכך אמר גדולים ממני וממך דצריך לשניהם אכן צ"ע נילף מהכא דלא דרשינן מסורת: פרשת אחרי מות

מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו אמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ונראה כיון דמגעת לשם בודאי נקי ובר בהגיעו לשם וזהו אומרו שובה ישראל עד ה' אלהיך זהו לכסא הכבוד ולכך אמר כי כשלת בעוניך ר"ל דאם אינו מגעת לשם בודאי יש שם איזו מכשול ע"כ אני מזהיר אותך דתעשה תשובה שלימה ונקיה שאין בה שום חטא אפי' שוגג והיינו דאמר קרא כי ביום הזה יכפר עליכם אפי' מכל חטאתיכם מפני שלפני ה' תטהרו שהוא כסא הכבוד: פרשת קדושים

קדושים תהיו איש אמו ואביו תראו. נראה דבא הסמיכות לומר אם תרצו להיות קדושים ותהיו פרושים מעריות אתן לכם עצה שיהיה לכם מדה שתחשובו בפרצוף אביך ואמך בין עיניך ובהכי מעולם לא תגרה בך יצר הזנות: פרשת אמור

כי אם לשארו הקרוב אליו לאביו ולאמו. הנה בת"כ מקשו נאמר לאמו שהיא מתחללת ולא לאביו שהוא מתחלל מה לאמו שיהא בידוע תאמר באביו שהוא בידוע ועיין לה' קרבן אהרן ז"ל שם שהביא קושיית הרשב"א זל. וראיתי לה' קול בן לוי ז"ל שתי' עפ"י מה שאמרו ביבמות דף ק' שהקשו קושיית הרשב"א ז"ל ותירצו בממאנת ע"ש וה"נ י"ל דאיצטריך לאביו להיכא שזינתה אמו תחת בעלה מכהן אחר ונולד לה בן והו"ל כהן כשר שהקדושין של אמו בטילין ביון שהיא ממאנת וקידושין על תנאי ולכך אצטריך לומר לאביו שרוב בעילות של אביו ולכך מטמא לו.. וראיתי לה' מטה אשר ז"ל שהקשה עליו וז"ל ואני הצעיר לא זכיתי להבין דבריו דודאי זה לא עדיף יותר מט' לראשון או מז' לאחרון ותני במתני' דהוא לא יטמא להם והניחו בצ"ע ע"ש בדף נ"ז. ולעד"ן דלא קשה מידי דלכך בחר התנא בזה מפני שנסתלק בעלה הראשון לגמרי ולכך לא שייך לומר שרוב הבעילות אצלו אבל כל שהיא תחתיו ואירע מקרא שזנתה פעם אחת ודאי אמרי' שפיר רוב בעילות אצלו לא כן התם ששהתה עמו עד עכשיו. אבל קשה דל"ל לאביו להורות שרוב בעילות אצל אביו נילף ממכה אביו ואין לחלק בין ספק לודאי ונ"ל דאצטריך לומר דחייב להטמא לו דע"כ לא פליג ר"י בקרא דלה יטמא אלא באחותו משום דאם היא נשואה אסור להטמא לה ולכך מעלינן דרגא דמותר לזה אבל גבי אביו שאין בו חילוק מודה דמצוה הוא לו ובזה מתרצה קושיית הרשב"א ז"ל ושו"ר לה' קרבן אהרן שתירץ כן וששתי כעל כל הון: פרשת בחקתי

אם בחקתי. במדרש מכאן שהשי"ת רוצה שישראל ילכו בדרכיו ע"כ. ולכאורה הוא תמוה ונראה שכבר אמרו במדרש אם בחקתי שלא תלבשו שעטנז ולכך הוק"ל והא קי"ל כל תנאי בעינן הן קודם ללאו וא"כ כאן איך פתח בלאו ולכך תי' עפ"י מה שתי' התו' בקידושין גבי מאי דאמרו הנקי חנקי כתיב והקשו. התוס' והא בעינן הן קודם ללאו ותי' מפני שהוא רוצה שלא תשתה לכך פתח בלאו ואם לא שכב והיינו דקאמר במדרש מכאן שהשי"ת רוצה שישראל ילכו בדרכיו של החוקים יותר ממ"ע זו שמעתי מפה הרב ר' אשר הלוי מתושבי ירושלים תוב"ב: פרשת נשא

יברכך יאר ישא. שמעתי מחכם שדקדק מה ראה השי"ת לברך ישראל בג' ברכות אלו מפי הכהנים דוקא. ואמר מפני שישראל עשו לכהנים ג' טובות לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ולקרוא ראשון ולכך נגד הג' טובות נתן להם ג' ברכות כנגד לברך ראשון שהפסיד בשבילו ממון לעשות לו סעודה כדי לברך ראשון לכך בירכו בממון כמ"ש יברכך בממון וישמרך מן המזיקין וכנגד לקרוא ראשון שהוא כבוד התורה לכך ברכו בתורה כמ"ש יאר ה' ויחנך בתורה וכנגד ליטול מנה יפה ראשון ברכו בשלום כמ"ש וישם לך שלום

ביום הראשון נשיא לבני יהודה וכו' וקרבנו. י"ל דאמאי קאמר. וקרבנו וגבי יששכר כתיב הקריב את קרבנו ונראה דבא ללמד את העם דכל מגמתו צריך ליחד ה' לו' כדי שיתייחדו הדודים ולכך גבי יהודה שהוא רמוז לה' הטיל בקרבנו אות ו' ליחד שמו של הקב"ה וביששכר שהוא רמוז לו' הטיל בקרבנו אות ה' ליחוד ה': פרשת בהעלותך

יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם וכו' נראה לפי מ"ש הכתוב ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין ופירשו במדרש רבנן אמרי כך אמרו אם. אנו מהרהרין בלבנו ויודע מה בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו ר"ן אמר כך אמרו ישראל אנו מכניסין המן בפינו אם יודע מה טעם יורד בלבנו וכו' ונראה דר"ן מפ' דברי חכמים איך אפ"ל דהי"ת משיב לכל אחד מה הרהר אם לא על נסיון וזהו מ"ש הכתוב וינסו אל בלבבם ע"י לשאול אוכל לנפשם וזהו מ"ש כאן יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם כיון דע"י הרהורים שיורד לכם בשר טועמים טעם בשר למה לכם עוד לומר תנה לנו בשר אלא ודאי משום דס"ל לא מה' היתה זאת כי אם. במקרה ולא בהזדמן ולכך אמ' כי מאסת' את ה' שיודע שמתאוים לאכול בשר וטועמים ואפ"ה מתרעמים אלא ודאי כוונתם לשוב למצרים: