אברהם יגל (על התנ"ך) צג

עמהם דיו לומר אותה מבקשים. ונראה משום דקיל"ן דנשים אינם במצות הקרבנות כיון שהיא מ"ע שהז"ג שהיא ביום ולא בלילה ולכך אמר להם לכו נא הגברים אפי' עכשיו לפי שאתם מבקשים לזאת המצוה ולא הנשים. ובאמת כוונתם שבחרו בזאת המצוה מפני שצריכים קרבן הזאה וטבילה לקבלת התורה וכבר אמר להם משה רע"ה ביציאתם תעבדון את האלהים על ההר הזה שהיא קבלת התורה ואפשר שאף הנשים חייבות שיש להם חלק בתורה

דבר נא באזני העם כו' אמרו רז"ל אין נא אלא לשון בקש' אמר הקב"ה בבקש' ממך לך אמו' להם לישראל וישאלו שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן או ברכוש גדול לא קיים בהם. הכא הקושיא מפורסמת כיון דלשון השטר הבטיחם בזה מאי שלא אמר אותו צדיק והר' פרשת דרכים ז"ל כתב משום דספיקא הוא דפליגי ר"י ור"י בוי"ו לחלק או להוסיף לכך אמר שלא יאמר אותו צדיק. ולכאורה לא איפרק מחולשא ועוד מאי האי דקאמר וישאלו ולא אמר להם בימי החושך שינצלו את מצרים בחזקה. ולע"ד נראה ע"פ מ"ש התוס' בפ"ק דמציעא גבי מ"ש תקפו כהן מוציאין אותו מידו מ"ש מהא דאמר שמואל בח"ו מעוכר דאם בא בסוף החו' אין מוציאין מידו כיון שהוא ספק ותי' דוקא התם כגון שבא לידו בהיתר ע"ש. ולפ"ז בנדון דידן כיון שהוא ספק ובאו ליד פרעה בהיתר הוחזק בהם לענין עבדות דאל"ה הוי מחוייב דלשון השטר אמר בארץ לא להם ולא אמר פרעה אלא כיון דבאו לידו בהיתר הו"ל מוחזק ואין מוציאין אותם מידו. ולכך גבי רכוש אמר שיקחו בשאלה כדי שתהיה תפסיתם בהיתר והיינו דדקדקו בלשונם דאמרו שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' קיים בהם ר"ל עשה בהם דרך היתר שאין מוציאין מידו ולכך גבי רכוש עושה בהם דרך היתר והיינו דאמר וישאלו דרך היתר

החו' הזה להם ר"ח ראשון לכם לחו' השנה כו' לכאור' כפול ומכופל. ונראה דמעיקרא אמר לו למשה החו' הזה שהראה לו דמות הלבנה ואמר לו כשתראה זה הדמות קדשו אותו לר"ח ואח"ך אמר לו זה החו' שהוא ניסן ראשון הוא לכם לחדשי השנה שתמנה אותו ראשון לחדשי' עד כלות החדשים שיהיה אדר הוא י"ב לחדשים. ותיבות הוא לכם לחדשי ר"ת הלל לרמוז דבר"ח קורין הלל

ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה כו'. ולכאורה הוא כפול. ונראה דידוע דליל הוא מורה על הדין ולכך הוקשה לי איך מכנין שמו של ה' עליו ותי' משום דקי"ל ליל שבת בראשי' היה אור גדול ולכך בהבדלה אנו מתחילין בין קו' לחול ובין אור לחושך משים דלא בא החושך כי אם ליל א' והיינו דקאמר אפי' ליל הוא מיוחס לה' שהוא רחמים גמורים וראיה לזה. הוא הלילה הזה לה' שהוא אור גדול דכתיב ולילה כיום יאיר והבטיחנו ה' דאף לדורות יהיה אור גדול ורחמים גדולים כידוע ליודעי חן ולכך קאמר שמורים לכל בני ישראל לדורותם: פרשת בשלח

וישב הים לפנות בקר לאיתנו כו' ארז"ל ששב לתנאו הא' משמע מדבריהם שהים התנה התנאי ואינו כן שה' התנה עמו שיקרע. ועוד דהו"ל למימר ויקרע הים. אלא נר' בשהתנה עמו שיקרע חשש הים שישאר כמו כן ולכך התנה עמו הים שישוב לקדמותו כמו שהיה ולכך אמר וישב הים לתנאו

וירא ישראל את היה הגדולה אשר עשה ה' במצרים. איכ"ל מאי יד הגדולה כיון שהוא דרך טבע כשיחזור עליהם הים ודאי שימותו. ונראה ע"פ מאי דאיתא בגמ' עיני ה' אל צדיקי' וכתיב עין ה' אל יריאיו ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה. ולכאורה י"ל כלפי שמיא איך אפ"ל עין אחת ליכא אשגחותא כולי האי. אלא נראה משום דלעילא אית עינא ימינא ועינא דשמאלא ולבגי עובד מאהבה משגיח עליו בתרי עיינין דלא די דמשגיח בעינא דרחמי להצילו מכל צרה אלא אף בעינא שמאלא שהוא דין משגיח עליה ורואה במפלת שונאיו אבל אם הוא מיראה אינו משגיח עליו אלא בעינא ימינא להצילו אבל אינו רואה במפלת שונאיו כיון דאינו משגיח בעינא דשמאלא ולכך גבי צדיקים נאמר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם וסמיך ליה פני ה' בעושה רע אבל ביראיו לא כתיב אלא להצילו ותו לא וכן נאמר רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם אבל שומר ה' את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד שזוכה ורואה במפלת שונאיו לכך תמהו ישראל בקריעתי"ס דלא די שהקב"ה הצילם משונאיהם אלא זכו וראו במפלתם ולכך אמרו זהו יד הגדולה שעשה להם ה' ברחמיו יתברך לפי שאין להם עבודה ר"ל אלא מיראה דכתיב ויראו העם את ה'

ה' איש מלחמה ה' שמו. לכאורה יפלא לענין מה נשנה ה' פעמי' מי לא ידע ששמו ה' ונר' משו' דהוק"ל אומרו ה' איש מלחמה היפך שם העצם שהוא רחמים גמורים לכן אמר מ"ש ה' איש מלחמה הוא קאי על שמו שהוא אדני שהוא דין

ע"ש ויורהו ה' עץ וישלך אל המים. פירשו בזוהר הק' שבדק אותם כסוטות וק' והא בעינן מחיקת השם ונראה שהשם הנמחק הוא שני הויות אחד כתוב ישר ואחד כתוב הפוך וכשתחשוב אותם עולים בגימטריא ק"ס והוא בגי' עץ ועל זה נאמר ויורהו ה' עץ ולא אמר קח את העץ

ע"ש והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. בא לרמוז מה שאמרו. במשנה הרוצה שיחכים וכו' ישמש שמעון בן ננס. לכאורה קשה מה הסימן הוא זה שסופו למות ולאחריו מה ישמש. וכתבו המפרשי' ז"ל הסימן הוא ננס ואין ראוי לו שיאזין אליו אליו תשמעון כיון שעיקר הדבר מפי הגבורה והיינו דקאמר והיה לשון שמחה דאפי' אתה חכם גדול ושמוע שאתה בעל שמועות אפ"ה תשמע מכל אדם אפילו אינם ראוים לך מפני שעיקר הדברים מה' אלהיך: פרשת יתרו

ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. איכ"ל דנראה שפת יתר הוא דכבר שמעינן דבעלותו השמים לא אכל ולא שתה. ונראה דבא לתרץ קושיא אחת דלמה לא הזמין לו אכילתו וכי היד ה' תקצר כמו שהזמין לאליהו מן השמים. לזה תי' משום דקי"ל כשאדם מביא אורח צריך לאכול על שלחנו של בעל הבית כדי שלא יחשדוהו שנותן לו פת קיבר והוא אוכל סולת. וע"ז אמר דהע"ה והיו