אברהם יגל (על התנ"ך) צב

מספר המתחליף בשם המיוחד כוז"ו ומכח שם זה זכה יאודה בתאומים עכ"ל ודבריו באו סתומים. ולע"ד נראה הדבר ירוע ששם היוצא אחר שם הוי"ה רחמים כיון שבא אחר הרחמים לא כן השם היוצא מאותיות דקודמות שם הוי"ה הוא דין ולכן עשה יאודה. יחוד בכח השם הזה שהוא רחמים שהוא על שם הפסוק שאמר רחם ארחמנו נאם ה' כן זכה יאודה לתאומים. ובעיקר קו' נ"ל משום דהמנהג שלהם הבן הא' קרא שמו הזכר והבן הב' קוראה שמו הנקבה שכן בעי קרא שמו יאודה וכאן קראה שמו אשתו והבן הג' מן הראוי שיקרא שמו יאודה לכן אמר שהיה בכזיב ולכך קראה שמו אשתו

וימאן יוסף יש בו שלשלת שבא לרמוז שארז"ל ראוי היה יעקב אבינו ע"ה לירד למצרי' בשלשלאות של ברזל וע"י יוסף הצדיק שמיאן בעבירה נפסק אותו השלשלת וירד בכבוד גדול: פרשת מקץ

ועתה ירא פרעה וכו' נראה דזה תשלום פתרון החלום של פרעה שחלם עומד על היאור לומר דכמו שהיאור דרכו להשפיע לכל העולם כן פרעה יהא משפיע ולפי שאין כבודו בזה לכך אמר לו ירא פרעה כיון שעל מאמרו הוא הוי כאלו הוא משפיע: פרשת ויגש

ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך. יש לדקדק מה בא להודיע גם נתינת שלום כבר אמר כשהציגם לפניו. ועוד מאי דקאמר לאמר אינו מובן. ונראה משו' דפרעה חש לכבוד יוסף כיון דרוב מצרים אינם מכירים אותם בודאי מבזים אותם ואינה מכבדין כמו יוסף וממילא מתבזה יוסף לכך צוה לו שיאמר לקרובי המלכות שבאו אביו ואחיו כדי לכבדם ושייך שיתעשרו בשביל המנחות שמביאים להם לכבוד יוסף: פרשת ויחי

התחת אלהים אני וכו' ר"ל כאלו אמר את ץ האלהים אני ירא שהיא בניחותא. ויש לפרש שהיא הי"א שאין התימה וכוונתו דדבר ידוע יודע תכלית הדבר כי אם ה"י לבדו וא"כ איך לעשות לכם גמול כמו מעשיכים שאין בו עתה וכי אני יודע תכליתו וראיה מכם אשר מכרתם אותי וכוונתכם לרעה אלהים חשבה לטוב'. והרב גרשום מתושבי צפת תוב"ב פי' שאחר אותיות אלהים שם במוכ"ן והוא דין גמור והיינו דאמר להם אני איני מושפע אלא משם אלקים שהוא רחמים יותר מאחוריו וראייה שאלהים חשבה לטובה: פרשת שמות

ויקם מלך חדש כו'. האר"י זצוק"ל מלך חדש הוא יצה"ר על מצרים הוא הגוף אשר לא ידע את יוסף הוא הקב"ה שהוא בגי' ו' הויו"ת ויאמר אל עמו שהם חיילותיו הנה עם בני ישראל שהוא יצה"ר רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו לעמו של יצה"ט ומה היא העצה ברבות האכילה והשתיה כמ"ש ויאכלו וישתו ויקומו לצחק שהיא ע"ז וג"כ כתיב וישמן ישורון ויבעט. וזהו אומרו ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס שפירוש' פיתום ורעמסס רבוי האכיל' וידוע שהנפש ניזונת מברכת המזון ולזה פי' הר' בתי כהונה מ"ש הכתוב נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו ר"ל כיון שמזון הנפש ניזון מהברכות כמ"ש הכתוב כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם לכך מתרעמים ישראל על אכילת המן שאין בו אלא ברכה אחת וז"ש הכתוב נפשנו יבשה מפני שאין כל ואף למ"ש רז"ל דהמן יש בו טעמי' הרבה היינו דווקא כשירד לגוף אבל לעינים אינו נר' אלא מן כצורתו ולכך אין בו אלא ברכה אחת. וז"ש בלתי אל המן עינינו ובזה נ"ל כוונת הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כוונתו היא דאם יש בסעודה כמה מינים דצדיק שכוונתו למלאת נפשו בברכות אוכל מכל מין ומין אבל הרשע לא שת לבו לזאת כי אם למלאות בטנו ולכך אם ערב לו מין א' אוכל ממנו כדי שבעו וממילא תחסר הנפש שלו מרבוי הברכות. וכיון דישראל כוונתם למלאת נפשם בברכות א"כ העצה של יצה"ר לא עלתה בידו ולכך כתיב וכאשר יענו אותו ברבוי האכילה כן ירבה וכן יפרוץ ע"י רבוי הברכות והיינו דכתיב ויקוצו מפני בני ישראל

כי כבד פה וכבד לשון אנכי כו' פי' ה' רבינו בחיי ז"ל שהם דטלנ"ת וזשסר"ץ נ"ל אותיות הלשון והשנים ולמה לא אף בומ"ף מפני שאף שריפא אותו שאמר לו ואנכי אהיה עם פיך אמר לו ואני ערל שפתים והא דלא ריפא אותיות בומ"ף כדי שיכיר אותו פרעה שהוא משה

ושמתם על בניכם ובנותיכם ונצלתם את מצרים כו'. איכא למידק שמלות מאי עבידתייהו כיון דאיכא כסף וזהב ונראה משום דאיכא בלויי הסחבות דלא שייך לשאול כסף וזהב לכך אמר להם לשאול בגדים חשובים ושמתם על בניכם ובנותיכם וכשרואי' דלובשים בגדים יקרים ודאי נותנים להם כסף וזהב בשאלה. ובזה נתבאר כוונת הפסוק פרשת בא וישאלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות דלכאורה מה חידוש יש בשמלות אחר כסף וזהב ובזה יובן פי' הפסוק דע"י השמלות בא להם כסף וזהב. אבל רש"י ז"ל כתב דהוא חשוב יותר שכסף וזהב ר"ל למצרים מפני שכיון שנותנים אותם לילדים הם מבלים אותם ואינם ראויים להם בחזרתם לא כן כסף וזהב ופי' הפסוק לא זו אף זו: פרשת בא

יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם כו'. נר' לפי שיש לחלק בלשון השטר וי"ו מוסיף או לחלק ולכך אמר למשה יהי כן ה' עמכם דבר עמכם בלשון הזה שתלכו כולכם ולא דבריך א"כ לשון הקב"ה הוא וי"ו מוסיף א"כ ראו כי דעה נגד פניכים היא דאף בלשון השטר הוא מוסיף ועדין הזמן לצאת

לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים כו'. איכא למידק דמלת נא אינה מובנת ולמ"ל לומר מלת אתם כיון דעסיק