אברהם יגל (על התנ"ך) צא

הפכיים ולכך נתקנאו והיינו נמי שסמכה התור' והיה אם שמוע ואספת דגנך ואפ"ה ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהוא שלא כדרך טבע

אם תעשו עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכו'. יש לדקדק כיון שלא נגעו בי מהיכא תיתי שיעשו להם רעה ועוד אומרם עשינו עמך רק טוב כיון שהוא טוב מהו המיעוט שבו. ונראה ע"פ מה שאמרו רז"ל דהעושה לוייה לחברו לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכששלחו יצחק מאתם א"ל לך בשלום ולכך אמרו לו ראו ראינו כי היה ה' עמך כי העושה לוייה לחבירו כונתו לדבק עמו ארבעה אותיות הויה ב"ה לעזור אותו בדרך וא"כ אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך כי אם בפה וכאשר עשינו עמך רק טוב שהוא ונשלחך בשלום ולא אמרנו לך לך לשלום אבל עתה ברוך ה' שראינו שהיה ה' עמך ואז יצחק אבינו ע"ה שלחם מאתו בשלום כמש"ה וילכו מאתו בשלום. שמעתי מפי אבא מארי ז"ל בתוספות נפך משלי

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש. איכא למידק באמרו ורוב דגן ותירוש היינו טל השמים ושמני הארץ דע"י הגשמים שיורדים מן השמים תשמן הארץ להוציא דגן ותירוש וא"כ היינו הך. ועוד מ"ש דנקט דגן ותירוש ותו לא. ונראה דיש ג' מיני תולדות בעולם וכולם צריכים לאדם והם בנים וממון ותורה ויצחק אבינו ע"ה בא לברך את יעקב אבינו ע"ה בשלשתן אבל רבוי הממון והבנים ממעטין ממנו עסק התורה כמו שידוע לכך קאמר ויתן לך מטל השמים הם הבנים דתליא במזלא ומשמני הארץ הוא הממון שבא מהארץ אבל התורה רמוזה ללחם כמש"ה לכו לחמו בלחמי ושתו מיין מסכתי הרמוז לתורה שבכתב ותורה שבע"פ וזה ודאי צריך לברך ברבויין וז"ש ורוב דגן ותירוש: פרשת ויצא

אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. לרמוז מ"ש בגמ' פתח באנכי לומר אנא נפשאי כתבית יהבית לאפוקי המלאכים ממצרנות. לכך תמה יעקב כיון הקב"ה שוכן עמנו במקומינו א"כ לנו המצרנות ולמה פתח באנכי. ואהא קאמר וירא ויאמר אין זה כי אם בית אלהים אבל וזה שהיא התורה בגי' עסק עם הכולל שער השמים וכיון שכן הם מצרנים עם החפץ כך שמעתי בתוס' נופך

עתה ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים כו'. הטעם שאמרה דהא ילדתי לו שלושה בנים משום דקי"ל א' רוצין וניזוק שנים רוצין ואינן ניזוקין אבל שלושה אינן רוצין כלל. ולכך בשנים הראשונים היה צריך יעקב ליטפל עמהם כדי שלא יהיו רוצין כלל אבל עכשיו שהם שלושה אינם צריכים ליעקב כלל ומה שאמרו גבי זבולון הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים. נראה לצד עילאה ימלל ר"ל שהשפיעה לוי"ו שהוא תפארת מן הדעת שורש שש קצות חסדים שבדעת כדי שיהא ראוי לזיווג עם לאה

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד. הטעם שלבן קראו בלשון תגרום ויעקב קראו בלשון הקודש הוא ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש ע"פ ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי כשאחד למטה בעוה" עושה עבירה מענישין למעלה השר שלו ע"ש. וידוע שהמלאכים למעלה אינם מבינים בלשון תרגום ולכן היתה מחשבתו לעבור זה הברית שכרה עם יעקב ולכן קרא אותו בלשון תרגום שלא יבין אותו השר שלו ואינו נענש עליו וכשראה שנתחכם יעקב וקראו כלשון הקודש אז גם לבן הודה וקראו בלשון הקו' כמ"ש ויאמר לבן הגל הזה עד: פרשת וישלח

וידבר חמור וכו' שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו וכו' ר"ת חשקה נפשו בבתכם תנו נפש חניה ן' תרדיון כמ"ש האר"י זצוק"ל שהיתה מעורבת עם הק"ל שהוא שכם

ויקברו אותו עשו ויעקב בניו באה התורה ללמד דעדין עומד במרדו ולא למד מישמעאל שחזר בתשובה והקדם יצחק לו לפיכך לא זכה לקבורת עצמו: פרשת וישב

אלה תולדות יעקב יוסף שבע עשרה שנה וכו. כאן רמז שיוסף הוא יסו"ד שנק' טוב והטעם משום דת"ת שהוא רומז בוי"ו וכשתכתוב וי"ו היא מולדת וי"ו אחר' שהיא זעירא שהיא יסו"ד כיון דוי"ו הגדולה היא ת"ת א"כ כיון שהיא זעירא חשבו ההוי"ה שלה הוא במספר קטן והויה במ"ק עולה טוב לכך יקרא יסוד שהוא טוב וזהו שאמר אלה תולדות יעקב שהוא ת"ת יוסף וכיון דהוא ילד שלו הוי"ו זעירא וכיון שהיה בן ט"ו. מהשל"ה ז"ל

כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים אונקלוס תרגם זה בר חכים הוא ליה והא דלא קאמר כי בן זקן הוא לו לרמוז שיש לו שני. חכמות הפשט והסוד וזהו רמז פסים ב' תיבות סוד י"ם ר"ל שעל ידי שני חכמות אלו זוכה לי"ם העליון שהוא הג"ה ומה שאמר כתונת פסים לרמוז כמו הכתונת שהיא מעדנת גוף האדם ובלבד שתהיה תחת הבגדים כולם הא לאו. הכי אינה מועלת כלום כך השני חכמות אלו צריך שתהיה חכמת הסוד נסתרת תחת חכמת הפשט ואז חכמת הסוד מעדנת הנשמה לעוה"ב

ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. מעיקרא כשסיפר להם החלום ופירשוהו לו לא נתקנאו בו משום דחלמא חדותיה מסתייה אבל הכא דגמר ודאי יתקיים לכך נתקנאו בו:

והבור רק אין בו מים דרשו רז"ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא מדלא אמר רק מים גם ר"ת אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והא דאמרה תורה אין בו מים לא אשמעי' דאפי' אין בו מים אפ"ה יוסף הצדיק ע"ה לא הוזק יש בו מים אפי' אדם אחר לא יוזק דאית לן דאם אדם קדם למים לא יוזק כמו ר' חנינא ן' דוסא דאברי עינא דמייא גבי ערוד ולהוכיח השבטים ז"ל דאע"ג דאית לן נפל לגובא דיש בו נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת דאגב אצנא מזקי אפ"ה יוסף הצדיק לא הזיקו אותו ולא נגעו בו כלל

והיה בכזיב בלדתה אותו. כתב רבי' בחיי ז"ל וז"ל מה בא להודיענו שהיה יאודה במקום פלוני. ויתכן לומר שבכתוב הזה נסתר ומלת כזיב הוא