אברהם יגל (על התנ"ך) פט

פרשת בראשית

ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ע"כ. לכאורה ק' למה צריך לומר על עפר שהוא מן האדמה מי לא ידע דעפר הוא מן האדמה. ואפ"ל משום דוייצר הוא בשני יודין לומר דזכה האדם לשני יצירות ומפרש משום דבריאתו הוא מן העפר דהוא עולם העשיה ובשביל שהוא מן האדמה שהיא ארץ ישראל העשיה חוזרת להיות יצירה לכך זכו האדם לשתי יצירות

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל. וקשה מנא ידעה אלו התוארים ומה שפירש"י ז"ל האמינה לדברי הנחש אלו התוארים לא הוזכרו בדבריו. ואפשר כדי לאמת אצלה טענת הנחש שאמר לה לא צוה הי"ת כי אם על העץ ולא על הפרי לכך אכלה מן העץ חצי זית כיון שאין אסור אלא בכזית כדמשמע מלשון אכילה שהיא בכזית וכשראתה שיש בו אלו התוארים האמינה לדברי הנחש שאמר לה לא צוה השי"ת כי אם על העץ ולא על הפרי ולכך לקחו מפריו ואכלה ואפילו הכי הענישה השם יתברך מכיון שאמר לא תאכל ממנו משמע אפילו מקצתו וכמ"ש במסכת תמורה דף י"ד מקצתו מנין תלמוד לומר ואשה לא תתנו מהם. ואפשר דהאי ממנו אתא למלתיה לאסור כל דאתי מחמתיה וכמו שדרש רב אשי ביבמות בפרק הערל דף ע"ד גבי ולא נתתי ממנו למת ע"ש והיינו דהשיב להם השי"ת הלא צויתיך ומעץ הדעת לא תאכל ממנו ירצה דהלכה כרב אשי דממנו כל דאתי מניה

שם ואכל וחי לעולם. יש להקשות וכי ח"ו עינו רעה במה שיחיה האדם לעולם. ונראה לטובתו של אדם נתכון ע"פ מ"ש בגמרא כד סליק ר"מ מספרא דאיוב הוא אמר סוף בהמה לשחיטה סוף אדם למות והכל למיתה הם עומדים וכתבו המפרשים ז"ל דר"מ בא להורות דהמיתה היא טובה לאדם דזוכה לראות פני אלהים חיים וראיה מבהמה דע"י השחיטה זוכה לבעל חי מדבר. ונ"ל דדקדקו כי מסיום ר"מ ספרא דאיוב דאף בעה"ז ע"י הצרה שעברה עליו נתן לו הי"ת טובה כפליים ומינה למד דאף המיתה ע"י הצער שלה נותן השי"ת לאדם שכרו כפליים לעה"ב. והיינו דקאמר וחי לעולם ושוב אינו זוכה למחיצה למעלה לפני ה' ב"ה

עוד שם ויהי מקץ ימים ויבא קין מנחה לה' ולכאור' קשה מה עלה בדעתו של קין להביא מנחה לה'. ונראה משום כשילדה חוה את קין אמרה קניתי איש את ה' דהיינו שנראה אותו שיהיה עובד ה' מנעוריו וקין עלה בדעתי כיון דאיכא מאן דאמר בגמ' אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש אם כן יש לו תיקון לסוף ימים שיחזור אל ה' ולכך אמר ויהי מקץ ימים ויבא קין מנחה לה' הביא קרבן שיתכפר לו על מה שעשה ויחזור לעבוד ה' כמו שאמרה אמו. אבל הבל אחיו ס"ל דהעיקר שיעשה תשובה בעודו איש דשמא לא יהיה יכולת בידו לעשות תשובה וימות רשע ולכך אמ' שהביא מבכורות צאנו להורות שיעשה תשובה בעודו ילד

שם ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים. הנה הפסוק הזה כפול ומכופל מעיקרא אמר ויתהלך חנוך את האלהים רצונו הוא שלקח אותו אלהים מהו שאמר עוד ואיננו כי לקח אותו אלהים. ומה שתרגם אנקלוס והליך חנוך בדחלתא דה' הוא יתר דכבר אמור לעיל. ונראה עפ"י מ"ש רז"ל בזמן שהדור אינו ראוי הקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם ופירשו בזוהר על פסוק להנחם על בניה כי איננו הוא על יחוד זו"ן ולכך אמר הכתוב כיון שנתבקש בישיבה של מעלה קודם זמנו ידעינן שאינו ביחוד ובודאי נשמתו עולה למעלה להיות מ"ן לזו"ן: פרשת נח

אלה תולדות נח נח. יש לשאול מהו הכפל שאמר. ויראה שיש בעולם ג' מיני תולדות אחד בגוף ואחד בממון ואחד בתורה ולכך אמר הכתוב המובחר שבהם הוא נח והנך תולדות הם פסולים ולכך אמר אלה תולדות נח ואח"ז אמר מהו נח הוא איש צדיק שהם תולדות חידושי התורה שהם העיקר שמוליכים אותו אחר מיתתו לעולם הנצחי שזכה ורואה חי העולמים. והולך ומבאר הכתוב ששאר התולדות הם פחותים שלא יש יכולת בהם להצילו מהעונש דאם תולדות הממון לא יועיל לו ביום עברה בעת מיתתו תמיד היא בארגז שלהם שלא יתנדנד ממקומו גם תולדות הבנים מוליכין אותו לקברו ואח"ז יחזרו לתוך דירותם. אבל את האלהים התהלך נח שהוא הצדקות והתורה שהם מגן וצינה להצילו מכל רע ולהביאו עד מקום השכינה

שם יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. נראה מפני שידוע שאם ישראל לא היו עושים רצונו של מקום ב"מ השפע לא ירד כי אם לצורך ז"א אבל לא ירד חלק ה"מ כיון שאין לה מה ליתן שישראל אינם ראוים לזה וכמבואר בזוהר בפ' האזינו ע"פ שחת לו וכו' ע"ש לכך בא נח להתפלל יפת אלהים שהיא הבינה יפת שהוא ריבוי השפע שהוא ז"א כדי שישכון באהלי שם שהיא המלכות: פרשת לך לך

ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולו וכו'. יש לרמוז הפסוקים על המקרים שאירעו לת"ח שבזמיננו שהם עניים מכל וכל ואין איש לחוש ולהחזיק בתורתם ויהיו בטילים מת"ת לחזר אחר מזונותם. ע"כ באה הנשמה ליעץ לגוף לומר לו שיש ליותר הפליטה מהנדוניא שלי קחם נא ויהיו לך למעזור שנים או ג' שעות ביום לשאת ולתת בהם כדרך כל הארץ והי"ת יתן לך מזונותיך בהם ואח"כ תשב על לימודך בלי שום טרדה ותהיה תורתך שלימה. וזוהי כוונת הפסוקים ותאמר שרי אל אברם דהיינו הנשמה אל הגוף הנה נא עצרני ה' מלדת דהיינו החידושים של התורה בא נא אל שפחתי שהיא עבודה שכן שפחה במספר קטן עולה בגי' עבודה אולי אבנה ממנה ויזמין לך השי"ת ריוח בזמן מועט כדי שחשב על למודך בדעת שלימה ותחדש חידושים בתורה שהיא פ"ו בתורה כיון שאתה בן עשר שנים למשנה. וזהו שאמר הפסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם. וכששמע לקולה והלך לשוק לעסוק בפרקמטיא עמר ס"מ לנגדו והמציא לו ריוח עצום וע"י זה נתן בדעתו ליבטל מתורתו כמו חדש ימים עד שירויח הרבה וחוזר ויושב ולומד בדעת שלימה מה עשה ס"מ בכל יום ויום המציא שלא כדרך