אברהם יגל (על התנ"ך) ק

תהלים

מזמור ט' נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו וכו'. לכאורה זה הפך המדה שלו שזה השם הוא מדתו בעל רחמים גמורים ואיך יאמר בפועל כפיו נוקש רשע ולא יאריך אפים לפניו לזה השיב דוד המע"ה אדרבה זהו רחמים שלו דאם ישובו רשעים לשאולה כל הגוים שכחי אלהים כשרואם יושבים לבטח איש לדרכו פנה במעשים אשר לא יעשו מעולם לא יחזרו בתשובה כיון שהשפע יורד עליהם וזהו שאמר נודע ה' משפט עשה לעולם פוקד עליהם עונם כדי שיזכו לעו"ה

מזמור ל"ו אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני וכו'. ידוע מ"ש שלמה המע"ה גאות אדם תשפילנו ופירושו הוא דסו"ת גאוה עולה יפול לכך אמר דוד כיון דמדתו שהוא הגאוה מכל וכל בודאי מובטח לו שלא יבא לו רגל גאוה דהיינו נפילה ועוד יבא דרך רמז דאפי' שמינית לא היה לו שכן רגל במ"ק עולה שמונה

מזמור ל"ז קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה וכו'. יובן במאי דאמרו בגמ' כתיב הנה עין ה' אל יריאיו וכתיב עיני ה' לצדיקי' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ר"ל מאהבה זוכה ורואה במפלת שונאו והיינו ושמור דרכו דהיינו מה הוא רחום אף אתה רחום וזה לא שייך כי אם מאהבה ועי"ז לא די שירוממך לרשת ארץ אף בהכרת רשעים תראה

מזמור נ"ח ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלהים שופטים בארץ לפי ששמח הצדיק כשרואה הרשע מתלוכד בנקמתו מפני עונו ולא יוזק לצדיק ממנו לכך אמר אדם גם אני שמך כשיש צער לצדיק לפי מסיבתו לא יש אלהים שופטים בארץ וזהו דאמר כשיש מיעוט פרי לצדיק ידוע שיש מיעוט דין בעולם

מזמור ס"ב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. יראה ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש או נודע חטאתו וכו' אם אדם חטא ונעלם ממנו הקב"ה מזכירו ע"י שיתן באותו אבר מום כדי שידע חטאו משום מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה ע"ש. ולזה אמר שזהו חסד שעושה עם בריותיו שישלם לאיש כמעשהו שהוא מדה כנגד מדה לבלתי ידח ממנו נדח וישוב בתשובה על החטא שחטא וזהו מ"ש הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה ס"ת מדה שזהו חסדו יתברך

מזמור ס"ג צמאה לך נפשי וכו' מפני שהרוחני מתאוה לתורה יותר מהגוף גבי נפש אמר צמאה וגבי בשר אמר כמה לך בשרי ולפי שהיה במדבר בארץ ציה ועיף בלי מים שהיא התורה לכך אמר כן בקודש חזיתיך כשנבוא לארץ הקודש לראות עזך וכבו' שהיא התורה

מזמור ע"ב לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך ע"כ. לכאורה קשה דמעיקרא אמר מלך ולבסוף אמר בן מלך ומעיקרא אמר משפטיך ולבסוף אמר וצדקתך שידוע דהמשפט הוא רחמים והצדק הוא דין. אלא נראה לפי דידוע כשישראל עושים רצונו של מקום השפע יורד בלי הפסק ע"י יחודם למעלה שיתן לה חלקה כדי שתתן טרף לביתה לישראל אמנם ב"מ אם אינם עושים רצונו של מקום אף שמלמע' אין לו הפסק מ"מ אינה לוקחת כדי שלא תתן למטה ומוכרח נוטל צדיק א' מישראל כדי שיהא בה כח ליקח חלקם. וזהו שאמר לשלמה שמלכות שלו אלהים שהיא הבינה תשפיע לשלמה בשביל המלך כדי שתשפיע לישראל על ידי שעשה הדין שהוא וצדקתך לבן מלך ואף דאמרינן מאן מלכי רבנן מכל מקום גבי מלך צריך לומר לבן מלך

מזמור ע"ה וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. יש לדקדק אמאי גבי רשעים אמר לשון רבים וגבי צדיק אמר לשון יחיד ונראה לפי מה שאמרו בגמ' אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח ולכך קרני רשעים שהם התרוממות אגדע ויכלו גסי הרוח תרוממנה קרנות צדיק שהוא קץ הגאולה

מזמור פ"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלם נשקו. ולכאורה אינו מובן דהיכי שייך לזווגם דלא ראי זה כראי זה ונראה דידוע דהקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך אין לחכמים עושר כדי לזכות המון העם לתת להם סיפוקם ללמוד תורה וממילא יורד שפע מלמעלה לתת חלק למחזיק וע"י זווגם למטה גורמים זיווג למעלה דידוע הוא דיחוד שלמעלה תלוי במעשה הת"ח והיינו דאמר דהמע"ה חסד ואמת שבעל חסד גומל חסד עם שבידו תורת אמת בודאי למעלה צדק ושלם נשקו שהם זו"ן וממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו

מזמור צ' ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. לכאורה כפול ומכופל ונראה דכל מוצאי שבת אימא עילאה נותנת אור קדוש על ישראל במצות השבת וכל אחד מישראל לפי מעשיו אם זכה נוטל חלק ממנו ועושה מלבוש לנשמתו ואם זכה יותר מרומם אותו דהיינו שיכתוב עליו כל המצות שעשה וממילא אין שום מחבל יכול לנגוע אליו. וזהו שרמז שלמה המע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל. יחסר לפי שהשמן ילכלך מכל משקין וכ"ש לבן לכך מזהיר אותו בכל עת יהיה מלבוש שלך שעשית יהיו לבנים ע"י תורה ומצות שהם זכים מכל משקין דהיינו שיהיו לשמה דאין בהם שום דופי וע"י כן אין מחבל יכול ללכלך המלבוש מפני. שהתורה והמצות שהם השמן שהם על ראשך הם שומרים אותך מן החיצונים

מזמור קי"ט גמל על עבדך אחיה ואשמרה דבריך. לכך באה מלת גמל בלא וי"ו לרמוז דידוע דיש ג' מיני תולדות בעולם תולדות הבנים ותולדות הממון ותולדות התורה שהם החידושים ואם ח"ו יחסר לאדם אחד מהם תורתו מתבטלת לפי שדעתו מתבלבלת לחוד אחר מה שיחסר לו מהם. אמנם אם ה' עושה רצונו ומשלים לו כל התולדות בודאי הורתו משתמרת בקרבו שדעתו נחה עליו ועל ידי זה גורמת לו חיים לכך באה בלא וי"ו לרמוז הג' תולדות שהם גוף ממון לימוד בודאי שיש לו חיים