אברהם יגל (על התנ"ך) קא

ע"י שאשמרה דבריך ככתוב כי היא חייך ואורך ימיך: תרי עשר

מלאכי סי' א' אם אם אב אני וכו' ואם אדוני' וכו' הא דנקט גבי אב לשון יחיד ולא אמר אביכם וגבי אדונים אמר לשון רבים ולא אדון כמו אב משום כשישראל יהיו אחדות ביניהם ועושים רצונו של מקום יקרא הי"ת אב אחד ואם ח"ו ישראל יהיה פרוד ביניהם ואין עושין רצונו של מקום לא יכנה הי"ת בשם אב אלא בשם אדון דכיון שיש פרוד ביניהם כל אחד קונה אדון לעצמו וא"כ לכללות ישראל יקרא הי"ת אדונים: מגילת רות

ושדי הרע לי. איכא למידק דמן השמות כלם לא נתרעמה כי אם בשם שדי ולא בשם אלהים שהוא מקור הדין. ונראה לפי מ"ש רז"ל כשאמר יעקב אע"ה ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש כוונתו מי שאמר לעולמו די יאמר לצרתי די ולכך זהו שנתרעמה נעמי אחר שעשה הי"ת הדין באלימלך ובניו מן הראוי היה שיעשה הדין גם בה וכשהגיע לה אחר די זהו שאמרה ושדי הרע לי שנתקיימה אחר כלם

וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר. איכא למידק היכי ס"ד לגאלה כיון דסיב כולי האי אין בו עוד כח ועוד אמרו רז"ל שהגואל היה רחוק ממנו ארבע מאות פרסה והוא אומר לה בבקר ונראה לפי מ"ש רז"ל ע"פ הנאמר בבית המקדש וילכו לאלהים שמחים וטובי לב שמצאו נשותיהם טהורות הרי שמלת וטובי לב מורה על בחינת הזיווג אף כאן מ"ש ויאכל בעו וישת וייטב לבו מורה שיהיה לו בחי'. זיווג ואז נשתומם על הענין הזה איך נעשה לו זה הנס אמנם כשסרה וילפת והנה אשה וכו' אז הכיר בנסו וידע דמאת ה' היתה זאת דראויה לו ולכן קפץ ונשבע לה שבטח בה' שהבקר יבא הגואל דלא עביד ניסא לשקרי וז"ש הכתוב והנה הגואל עובר אשר דבר בעז דבורו של בעז הוא שהביא הגואל: מגילת אסתר

ותמאן המלכה ושתי אז"ל היא היתה רוצה לבוא לפני המלך אבל ראתה שיצא לה קרן במצחה ואפ' לרמוז חשבון ותמאן כחשבון קרן במצחה ע"ה ומסבתו ותמאן: מגיד

השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין. נראה דבבא קמא לאנשי ח"ל ובבא בתרא לאנשי א"י והא דפלגינהו ולא אמר דאף בני ח"ל שואלים הכל משום דבני ח"ל מעולם העשיה ובני א"י מעולם היצירה וצדיקים ידעו רצון ולכך אין רשאין להתפלל אלא שיזכו לעולם אחד שהוא למעלה מעולם העשיה דהיינו עולם היצירה אבל בני א"י מתפללים שיזכו לעולם דבריאה דאית בה חירו דכולה כידוע ליודעי חן כיון שהם בעולם היצירה: תם ונשלם חידושי תנ"ך שבח לאל בורא עולם: