אברהם יגל (על השולחן ערוך) פב

סתמו כפי' דהמוכר הוא מוחזק ולא בעי למימר מי שהולד בידו על הב' להביא ראיה הוא להשמיענו רבותא דאף במוכר טוען שמא וזה לא הוי כ"א במוחזק המוכר אבל אם מוחזק הלוקח לא מהני טענת שמא כיון דלא בא לידו כ"א אחר שנולד הספק וכ"כ התוס' בפ"ק דמציעא ד"ט בד"ה פטרי וכו' וכן מדוקדק בלשונם בפ' השואל שכת' וז"ל אבל אם טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק ע"ש וכ"ש לפי פשט לשון הש"ע שכ' ומשך בעל הפרה את החמור ועדיין הפרה בביתו וכו' דהרי ביאר בהדיא דהמוכר הוא מוחזק וא"כ מ"ש אח"כ אפי' אין הפרה והשפחה ברשות מוכר וכו' הוא דין אחר וכמ"ש הסמ"ע

ולכאורה נ"ל דלא מהני חזקת מרא קמא להעמידה ברשות מוכר כ"א בטוען בריא אבל בטוען שמא לא מהניא חזקת מרא קמא דהוא עצמו תבריה לגזיזיה כיון שאינו תפוס וא"כ מוכרח הוא מאי דכת' אפי' המוכר טוען שמא מיירי בתפוס ומוחזק וכן הם דברי התוס' בפ' השואל ד"ק בד"ה וליחזי שכת' וז"ל אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא ע"כ דלכאורה קשה למ"ל למימ' אם הוא מוחזק לישמועינן אפי' אינו מוחזק כיון שיש לו חזקת מרא קמא וכמו שהק' בגמ' ונוקמה ברשות מרא קמא אלא ודאי דוקא התם דטוען בריא אבל בטוען שמא בעי' שיהא מוחזק ואין להק' לפ"ז דלרבה דמוקי לה בשמא ושמא אמאי לא מוקי לה אפי' כרבנן דהתוספות אזלי לשיטתייהו דהך אוקמתא דעומדת באגם לא קאי ולכך לא מיתוקמא כרבנן ודלא כפי' ר"ש שהביאו התוס' שם מדלא אמר אלא משמע דלא הדר ביה ומודה סומכוס היכא דמוחזק וכו' ע"ש דא"כ לא תירץ הגמ' כלום דהא אית לן חזקה דמרא קמא ועלה משני הא מני סומכוס דלא אזיל בתר חזקה ואין לומר דהך חזקת מרא קמא לא הוי חזקה כ"א דוקא חזקת ממון דא"כ מאי מק' הגמ' דמנ"ל דפליגי רבנן וסומכוס בהך חזקה אלא ודאי דס"ל דחזקת מרא קמא חשיבה חזקה כחזקת ממון ולכך רבנן דס"ל דאזלינן בתר חזקה הוי חזקת מרא קמא בכלל ולכך משני הא מני סומכוס דלא אזיל בתר חזקה אמנם זהו דוקא היכא דטוען ברי

סימן רנ"ט סעיף ו' מקום שרוב גוים ורוב טבחי ישראל בהמה או עוף הנמצא שם שחוט מותר והוא של מוצאו וכו' משמע דמותר הוא באכילה שכך כתב דמותר והוא של מוצאו אבל בסיפא לא כתב אלא של מוצאו והיינו משום דכיון דהוחוק לן דמונח אצל עוף אימור מרובא דעלמא אייתיה והוי נבילה אבל גבי נמצא דכיון דליכא ריעותא אמרי' כאן נמצא כאן היה וכיון דרוב טבחי ישראל הוא בתר רובא אזלינן ומותר אלא דאכתי איכא למידק דבשלמא גבי בהמה מהני הא דרוב טבחי ישראל אבל גבי עוף דנקט לא מהני וכמ"ש הרא"ש משם הראב"ד ז"ל בפ' אלו מציאות ולזה י"ל כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל הובאו דבריהם בס' אסיפת זקינים שם דגם דגבי עופות נמי איכא רוב ציידי ישראל דדרכן של ציידין לשחוט כדי שלא יברחו ממנו וסיים עוד ומש"ה לא דקו עלה לימא הלכה כר"ש אפי' ברוב ישראל כדדייקי' הכי גבי גדי ודחי' ברוב טבחי ישראל דמידע ידע דבהא נמי איפש' לאוקמא בהכין ואפשר נמי דלא שרי אלא משום מציאה וכו' והא' נ"ל יותר דמדאמרינן ליה שקול לנפשך אפילו באכילה משמע עכ"ל

וראיתי להרב הגדול ר' יעקב מוהראר זלה"ה בחי' למציעא כ"י וז"ל ואני אומר איפכא דאדרבא דתי' הב' הוא עיקר דאם איתא לתי' א' אדרבא הו"ל למידק ולתרוצי הכי כיון דגבי פורגיות לא שייך לו' רוב טבחי ישראל כדאמרי' גבי גדי משום דאין טבח לעופות וכיון דלא אסיק אדעתיה לומר רוב ציידי ישראל איך סמיך אמה שאמרו גבי גדי אלא העיקר בזה תרוץ ב' דאע"ג דפשטא דמלתא הוא לאכילה היכא דלא מצית לפרשו כפשוטו מתפרשת להנאה וכו' ובאמת דשייך לישנא דזיל שקול לנפשך אף להנאה כדאמר ליה רב לההוא גברא גבי בוכהא דמעצרתא בפ' אלו מציאות אלא דיש לדחות דבמידי דלאו אכילה אין לחוש אבל במידי דבר אכילה לא הו"ל לאהדורי ליה בהאי לישנא דפשוטו על האכילה ומכח זה כתב הש"ע כאן דמותר באכילה ואי כדבריו ז"ל הדין יוצא דאינו מותר אלא בהנאה ובעיקר קושייתו על הרשב"א זל ל"ק דכונת הרשב"א ז"ל דכיון דשייך המצאה אף ברוב גוים שייך רוב ישראל אצל שחיטה א"כ קל בעיניו למצוא המצאה אחרת ככל אופן שיהיה ועוד דהיינו הך דכיון דע"י רוב ציידי ישראל הוי רוב טבחי פורגיות הם ישראל אפשר דברור לו דרוב ציידי הם ישראל אלא דבאמת לא שייך זה אלא גבי פורגיות דאינם בבתים ואינם נתפסים כי אם ע"י צידה וכיון דרוב ישראל הם ציידים א"כ הוי רוב הפורגיות הנשחטים הם של ישראל ולכך הם מותרים אבל בשאר עופות הגדלים בבתים כגון התרנגולים דרוב מציאותם הוא אצל בעליהם ואינם של הפקר כדי שיצודו דכיון דהעיר רובא נכרים א"כ רוב הנשחטים מהן של הנכרים הן דהא אין טבח לעופות וכיון שכן אם נמצא מהן שחוט הוא אסור א"כ לא הו"ל להש"ע למיסתם דבמצא עוף שחוט מותר דמשמע אף תרנגולים בכלל זה ורואה אני שדברי הש"ע הם ש"ס ערוך דאמרי' בפ' אלו מציאות דמי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין אמר ר"ח דמותרין משום שחיטה והיינו משום דרובא טבחי ישראל אף דרובא גויים נינהו ע"ש הרי אף גבי תרנגולים דלא שייך בהו רוב ציידי ישראל אפ"ה מותרים משום דאמרי' רוב טבחי ישראל דלא כהראב"ד ז"ל ולעד"ן דזהו שהכריחו להראב"ד ז"ל דלא ס"ל גבי פורגיות משום דרוב ציידי ישראל כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל מכח הך דתרנגולים שהבאתי ולכך צ"ל דאיירי ברובא ישראל ואפ"ה מותר משום מציאה דהלכה כרשב"א אף ברובא ישראל אבל דעת הרשב"א והר"ן ז"ל דהך דאבדו גדייו ותרנגוליו מיירי שמצאן במקום שרובא ישראל או מיירי ברוב גנבי ישראל וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ק דחולין ע"ש אבל הך דמצא פורגיות מיירי ברוב ציידי ישראל והיינו שדקדק בדבריו בי"ד סי' ג' גבי מי שאבדו גדייו ותרנגוליו שכת' דרובא ישראל ולא כת' דרובא גוים ורוב טבחי ישראל ומעתה תגדל התימא על הש"ע כאן שסתם

שוב ראיתי לה' ש"ך שם שכת' אדהכא דמיירי בעוף גדול וכו' ואין הדעת סובלתו דבשר העוף אף שהוא גדול נמכר במוקלין דא"כ למ"ל לדחוקי הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל דמיירי ברוב ציידי ישראל הו"ל למימר דמיירי בפורגיות גדולים דהוי נמי כההוא תירוצא ממש דרוב טבחי ישראל דאין לומר דאין במינם גדולים הנמכר במקולין דא"כ אף בשאר עופות נמי הוי מילתא דלא שכיחא דבמינם גדולים כ"כ עד שנמכר במקולין

גם ראיתי להפר"ח ז"ל שם שדרך בזה כדעת הש"ך גם כת' דהך דאבדו גדייו ותרנגוליו לצדדין קתני