אברהם יגל (על השולחן ערוך) פ

א"נ דלא מהני מעכשיו אלא דוק' בהלוהו על שדהו וא"ל אם לא אפרע וכו' יהיה שלך כיון דתחלת המשכנת' הוי כעין מקח וכו' וגם עשה לו טובה מהני מעכשיו אבל גבי שאר אסמכתות לא מהני מעכשיו לחוד מדקתני בב"ד חשוב וכו' ע"ש ור"ל דכיון דקנין המשכון מתחיל משעת מתן מעות להשתעבד וכו' א"כ הוי מעכשיו לגמור הקנין ולהחזיקו לבטל האסמכתא אבל בשאר אסמכתות דלא היה בהם התחלת הקנין לא מהני מעכשיו וכמו ההיא דמתפיס זכותיה וא"כ ה"נ הך המותר לא היה בתחלת הקנין דהקנין אינו אלא מה שכנגד מעותיו דהא בירר לו בשעת הלואה דלא קני מהמשכון אלא כנגד מעותיו וכיון שכן הוי כשאר אסמכתות דבעי' קנין בב"ד חשוב והכי דייק לשון הרא"ש שהביא הטור שכת' דהוי טפי אסמכתא כיון שהזכיר מותר גלי דעתיה דלא קני במעות שלו כ"א קצת מהמשכון וא"כ לגבי המותר לא קני ליה כלל אבל אי לא הזכיר המותר אלא אמר ליה המשכון יהיה שלך כיון דא"ל מעכשיו קני כנ"ל ועיין בש"מ למציעא דמ"ח בשמעתא דערבוני יקון בד"ה והוי יודע דמשמע שם כמ"ש ע"ש

אך אמנם דזה לא יתכן אלא לדעת הרא"ש אך לדעת הש"ע דפסק לקמן בסימן ר"ז סי"ד כהרמב"ם ז"ל דס"ל דלכל אסמכתא מהני מעכשיו הפך דעת הרא"ש איך הביא האי דינא דהרא"ש כיון דלשיטתיה אזיל וכאמור

ע"ש ואם א"ל קנה מעכשיו אם לא אפדנו וכולי יש מ"ש דלא הוי אסמכתא וכו' הש"ך ז"ל הק' בכאן קושיא הראויה אליו דכיון דהוא ש"ס ערוך אין לומר יש מ"ש וכו' ובאמת משום דהגהות כתבו דרש"י חולק ע"ז לכך כתבו בשם יש מ"ש אבל קשה דאיך אפשר שיחלוק רש"י על סוגיא דפ' א"נ ולזה תירץ בב"י דרש"י מיירי דלא אמר מעכשיו והרב ז"ל דחה תירוץ זה דכיון דכתב רש"י וקנו בב"ד חשוב ודאי מיירי אף דאמר מעכשיו וכו' יעו"ש ולעד"ן דזה ליתא עם מה שנקדים להק' דכיון דהתם ומיירי בתפס א"כ מהו זה שכת' ואסמכתא ל"ק אי לא תפיס אלא ודאי דרש"י לשיטתיה אזיל שכת' בפ"ד דנדרים דהך פסקא דאמרו והילכתא אסמכתא קניא מיירי בלא תפיס ועליה קאמר שם דבעי' תרתי קנין ובבד"ח כמבואר שם וא"כ הוא היכא דתפיס סלקינן דרגא דלא בעי קנין ובב"ד חשוב אלא קנין לחודיה או מעכשיו לחודיה מהני וה"נ ראייתו בכאן דאמרי' בנדרים אי לא תפיס ולא קנו מיניה בב"ד חשוב לא קנייא וא"כ הכא אף דתפיס כיון דליכא קנין או מעכשיו לא קניא ומשם תראה ותבין דלא כמ"ש הש"ך ז"ל בכונת רש"י ז"ל דס"ל כמ"ש הר"ן יעו"ש דהא כת' בהדיא דבעינן ג' תנאים וכו' וקנין ובב"ד חשוב והיינו כמ"ש הר"ן שם בשם ר"ת יעו"ש וזהו שהכריחו לרש"י ז"ל בנדרים לפ' דהך פסקא מיירי בלא תפיס משום סוגייא דא"נ דקאמר מעכשיו לחוד מהני ולכך פי' דהתם דתפיס וכמ"ש שם בפ' א"נ בד"ה ואיבעית אימא וכו' וז"ל שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו וכו' דלא כהש"ך ז"ל דכת' לדעת רש"י הסוגיות פליגי

ותגדל התימה על ההגהות והמרדכי שכתבו דרש"י ז"ל מיירי במעכשיו ואולי דס"ל בדעת רש"י ז"ל דכיון דבשעת העמדה בדין לא תפיס שמעון אלא דהמשכון אצל יהודא לא מהני כ"א קנין בב"ד חשוב והאי דבעי' תפיס הוא בשעת העמדה בב"ד אלא דמלבד דזה לא ניתן ליאמר כלל דודאי אם הך דתפיס מיירי בשעת העמדה בדין אינו מעלה ומוריד דאם הקנין היה בב"ד חשוב או לא וגם לא משמע כן בגמ' ולא בפוסקים אלא דא"כ מאי קאמרי ההגהות והמרדכי ז"ל דרש"י חולק על פס' מהר"ם דכיון דמהר"ם מיירי דתפיס אף בשעת העמדה בדין א"כ אף רש"י ז"ל מודה בזה ובאמת צע"ג מאי הבינו בכונת רש"י ז"ל וצ"ע

סימן ק"ב סעיף ה' קיימא עדית במקום עדי עדית וכו' ועיין בהש"ך ז"ל שכת' ודוחק לומר דבהש"ס היינו משום דא"ל בפירוש מעדי עדית לא מגבינא לך וכו' דלא משמע כן וכולי ולעד"ן דזה מוכרח דאמרינן בפ"ק דב"ק ד"ח דהיכא דבשעת הלואה היה לו עדית ובינונית וזיבורית ואח"כ מכר העדית לא אמרי' קיימא הך בינונית במקום עדית כיון דבשלו שיימינן ואינו גובה אלא מן הזבורית דכיון דבשעת הלואה היה לו עידית נשתעבדה לו הבינונית וכן פסק הטור והמחבר בסמוך ס"ד וכיון שכן א"כ היכי אמרי' כאן קיימא עדית במקום עידי עדית כיון דבשעת הלואה חל שעבודו על העדית אלא ודאי דוקא התם דאמ' ליה בפי' מעדי עדית לא מגבינא וכיון דקיימא ליה במקום עדי עדית לא מגביהו ממנה ואפש' דכיון דידע שיש לו עדי עידית והתנה עמו שיגבה לו עדית הוי כמאן דפי' לו שלא יגבה לו עדי עדית

סימן קל"ח סעיף ו' בהג"ה וי"א וכולי עיין בב"ח שהשיגו והש"ך תירץ דהכא נמי ארישא קאי ע"ש ואחר המחילה ליתא דהכא ליתא להך רישא כלל דהא קאמר אע"פ שחזר וצווח וכו' אבל הטור כת' הב' דינים ולכך אפשר לומר דארישא קאי והיה נר' להכריח דבחזר וצווח והביא עדים דמהני מהא דקתני בברייתא אבל אם היתה מציאה יוצאה מתחת ידו הממע"ה ופרש"י ז"ל אם הביא עדים והעמידוה בגמ' בשתק ואח"כ צווח הרי דבצווח והביא עדים דמהני והא ליכא למימר דלפי המסקנא ליתא להאי דינא דא"כ הו"ל להק' והא קתני הממע"ה והיכא תיסק אדעתין לומר דמיירי בכה"ג אלא ודאי דאף למסקנא איתיה אלא דדחה לו דלא מיירי בהכי כלל וכן ראיתי להט"ז שהשיגו לרמ"א בזה אך מ"ש על הרא"ש ז"ל מסימן קכ"ו לק"מ דהתם מיירי שלא הודה בפני עדים אבל אם הודה לפנינו בודאי אפי' הביא עדים לא מהני

גם מ"ש הש"ך דברי רמ"א. נראין אף אסיפא נראה דהוא סתיר דברי עצמו שכתב סימן ס' דכתב דהיכא דשתק מתחילה א"י לחזור ולתקוף ממנו ובשתק ולבסוף חזר יכול לתקוף ע"ש גם שם כת' דרמ"א קאי ארישא וכבר כתבתי דליתא ודו"ק

סעיף ח' וזה טוען שכרתיה לו וכו' לשון הרמב"ם וזה טוען מכרתיה לו וכו' משום דגריס בגמ' אוגדתיה לו דהיינו מלשון גוד ואיגוד וכן גריס בגמ' תלמיד הר"י ז"ל ודוקא כשטען שכרתיה או מכרתיה או חטפה אבל אמר נתתיה לו לא מפני שאין זה דרכן של בני אדם אחר שידונו להם לריב ולתפוס זה בצד זה נאמן תלמידי הר"י ז"ל

שם או נתגבר עלי וחטפה והטעם כת' הסמ"ע כיון דידע דהוא גזלן הו"ל להשמר וליקח עדים ע"פ ואין בזה טעם דאין דרך של בני אדם בכך אלא הטעם כמ"ש הרמב"ן ז"ל הובא במקובצת דכיון דעד השתא הוו תפיסי תרוייהו לא אמרי' השתא איברי האי וגבר מחבריה ותקפה ע"כ וכ"כ בנ"י ז"ל והריטב"א ז"ל כתב דכיון דהוחוק בב"ד והוי גזלן גמור לא מחזקינן ליה בגזלן ונ"ל לפי דעת הרמב"ם הוי הך ברייתא כפשטא דבכל גוונא