אברהם יגל (על השולחן ערוך) עז

שמא הבינו המלוה באומרו שמא בין השמשות יזדמן לי לפרוע וכו' וכת' הש"ך ז"ל דוקא שכתוב בהעדאת עדים דאף דיודע לכתוב מ"מ חשש שמא לא יזדמן לו עדים אבל אם הוא הודאת עצמו וכו' מהני וכו' ע"ש ומדקאמר בין השמשות ולא נקט שמא יזדמן לו בלילה מבואר דאף בלילה כיון דיודע לכתוב ואינו מצטרך לשום אדם כגון הודאה מפי עצמו בודאי כשר הוא דהא לא חסר מידי אבל החשש הוא שמא יבא לפרוע בין השמשות דע"ש דאז אין יכול לכתוב דהיא מלאכה דאורייתא ולכך הכינו והכי דייקי לשון הסמ"ע שכת' ולא יהיה אז עת לכתו' וכו' הרי מבואר דאף גוף הכתיבה אינו יכול ולא כמ"ש הש"ך דלא יזדמן לו עדים ועוד אני תמיה דהא כת' הש"ע אפי' אם הוא כת' יד הלוה ר"ל וחתום בו המלוה דאי אפש' לומר בלא חתימה כלל דא"כ מאי אפי' דאף למאי דס"ד גבי סמפון שאין עליו עדים כלל ה"ד בכת' יד המלוה עצמו אבל אם הוא כ"י הלוה דאדרבה כיון שהביאו לו לחתום ולא חתם הוא משום דלא נפרע גם אין לומר דחתום כהעדאת עדים דא"כ הוי הטעם משום דלא יזדמן לו עדים ואינו תלוי בבין השמשות ועוד כיון דנתחברו יחד הלוה והמלוה בשעת הכתיבה והודאתו בפני עדים מ"ל עוד אצל המלוה היה לו להוליכו לעדים לחתום ולהניחו אצלו אלא ודאי דאמר ללוה לכותבו ולמוסרו לו לחתום עליו והרי הוא חתום א"כ הסברא נותנת שכבר פרע לו כיון דנתחברו יחדיו אפ"ה אמרי' דאמר לו לכתוב כדי שיהא מצוי אצלו בשעת נתינת המעות וכן הוא בסמ"ע הרי מבואר להדיא דאף אם הוא כתב הודאת עצמו אמרינן כן ועוד דא"כ דמאי מק' הגמ' ממתני' דיש עמהם סמפון וכולי לימא דאיירי בכתב הודאה אלא ודאי נראה עיקר דאין לחלק בזה

ע"ש אלא א"כ שהשטר שהשובר עליו מונח בין שטרותיו וכו' זהו לפי' רבותיו של רש"י ז"ל אבל לרש"י ז"ל הוא קאי על השובר וכת' הש"ך ז"ל דפי' נכון הוא בש"ס וכן הקשה התוס' ז"ל על פי' רבותיו והעמידו כפירש"י ז"ל והביאם הריטב"א ז"ל כמו שמבואר בש"מ ע"ש ולע"ד נראה דאדרבה ריהטא דשמעתא אזלא דקאי על השטר דהא עיק' תירוצא דרב ספרא הוא קאי על הך קושיא דשבועות כמבואר בגמ' והתם ודאי לא מיירי אלא בשטר דאי אשובר הו"ל למימר שלא נמצא בין שטרות קרועים דהא קאי אשבועה שלהם שלא מצאנו שטר וכו' אמטו להכי כיון דעיקר תירוץ רב ספרא הוא קאי על השטר תו לא חש לבאר שנמצא השטר יותר ממה שאמרו דלעולם ישנה אדם בלשון רבו גם לפי פירש"י גם אם נמצא השטר בין שטרות קרועים לחוד הוי השובר כשר וכן העלה הריטב"א ז"ל דלדידיה בחד ריעותא סגי א"כ צריך ג"כ להשביע היתומים שלא מצאנו שטר בין הקרועים וצריך לדחוק ולומ' שלא מצאנו בין שטרותיו הקרועים דבר שממנו נודע ששטר זה פרוע וכולל כל מיני חששות וזה ודאי דוחק גדול שאין זה במשמע מהמשנה ולהכי נמי לא קאמר שנמצאו וכו' דהגמ' בא להודיע לך תירוצא דרב ספרא דקאמר על קושיא אחריתי כשנמצא וכו' ה"נ כאן ולא חש לדקדק ומה שהק' על פרש"י דקאמר שנמצא השטר הוא אזיל לשיטתיה וכו' שטר דקאמר הוא שובר ובאמת הוא דוחק ועיין במהרש"א ז"ל

גם מה שהכריח הש"ך מהא דקתני דנמצא בין שטרותיו דמיירי בין שטרותיו קרועים ואשובר קאי וכו' אינו כלום דהא קתני נמי מצא שטר בין שטרותיו דעלה קאי כמו שפרש"י ואהא משני דהך שטר נמצא בין שטרותיו קרועים וכן פי' ר"ח ז"ל שהביא הריטב"א ז"ל גם מדברי בעל העיטור שהביא הרב ז"ל שסובר כפירש"י ז"ל לא משמע כן דא"כ מאי האי דקאמר יעשה מה שבסמפונות כיון דעסיק בסמפון והכי הו"ל למימ' אינו אלא כמשחק ופסול ואם נמצא בין שטרותיו קרועים כשר אלא ודאי ט"ס יש בדבריו וצ"ל ואם נמצא השטר בין שטרות קרועים יעשה מה שבסמפונות ונקט לישנא דמתני' ודוק

ע"ש הקרועים וכו' הוא ע"פ מ"ש הרמב"ם בה' גזלה וכמ"ש הב"י. ומהתימה על מהרש"ל ז"ל בהגהותיו למס' מציעא שהגיה פרועים במקום קרועים ע"ש

ע"ש אפי' אין על השובר עדים וכו' כ"כ הרמב"ם והטור והיינו מדלא משני הש"ס גבי סמפון כשנמצא בין שטרות קרועים וכו' ומזה נשמע דאף לפירש"י ז"ל דקאי אשובר מ"מ הדין דין אמת דבנמצא השטר לחודיה בין הקרועים נמי וכמו שכת' הריטב"א ז"ל ואין לחלק בין כשהמלוה טוען ברי ובין יורשיו דא"כ מאי מק' הש"ס לימא דרב מיירי כשמלוה טוען ברי כדמשמע מהא דקאמר מתחת ידי מלוה אלא ודאי משמע דמתני' נמי איירי כשמלוה טוען ברי דקתני מצא שטר בין שטרותיו דקאי אמלוה גופיה ולע"ד נר' דזהו כונת רש"י ז"ל במ"ש בגמ' אמלוה קאי דקתני מצא שטר בין שטרותיו דלכאורה אינו מובן ומ"ש מהרש"א ז"ל דבא לאפוקי לוה וכונת רש"י ז"ל מצא דקתני מצא שטר בין שטרותיו דמשמע מצא שטר ההלואה שנעשה עליו הסמפון והיינו מלוה דאי מהא דקאמר בין שטרותיו אין להוכיח מידי דאפש' בין שטרותיו של לוה דאיהו נמי לאחרים הוא דוחק דמ"ל לרש"י ז"ל לאוכוחי להכי והא ודאי מלתא דפשיטא הוא גם מ"ש מהר"ם שיף ז"ל הוא דוחק דעיקר חסר מן הס' אמנם לפי האמור ניחא דהוק' לו ז"ל דילמא דרב איירי במלוה קיים וטוען ברי אבל במתני' איירי ביורשיו ולכך אמרינן דאיתרע כח השטר כ"ש דהלוה טוען ברי ולכך אמר דקתני מצא שטר בין שטרותיו משמע דהמלוה קיים דאל"כ בין שטרותיו של אביו הו"ל למימ' אלא ודאי מיירי במלוה גופיה ואפ"ה מתרץ בנמצא בין שטרות קרועים לחוד סגי וא"כ מינה בנמצא השטר לחוד סגי אף כשמלוה טוען ברי וכ"כ הריטב"א ז"ל וז"ל וה"ה אם נמצא שטר החוב בין שטרות קרועים דמפסיד בחזקה זו לבדה ע"כ ודוק בלשונו דכת' דמפסיד דקאי אמלוה דמשמע דאף דטוען ברי וא"כ הדרא קושייא לדוכתא אמאי לא משני גבי הך דסמפון בנמצא השטר בין שטרות קרועים לכ"ע אלא ודאי דאף דאין בו עדים מהני כיון דאיתרע השטר ע"י שנמצא בין קרועים ודלא כהש"ך ז"ל אלא דבאמת לדעת רש"י ז"ל אין כאן הכרח כלל דאי הך דסמפון מיירי בנמצא השטר בין הקרועים למ"ל סמפון כלל דהא ס"ל בנמצא שטר בין הקרועים לחוד מפסיד אלא ודאי לדעת רש"י ז"ל ליכא נפקותא

אמנם עדין אנו צריכים למודעי לדעת רש"י אם השובר בלא עדים ומונח בין קרועים מה דינו דא"ל כיון דאין עליו עדים הוי חספא בעלמא והניחו בין קרועים או אפש"ל דהיה לו להניחו אצלו כדי שיהא מוכן לו בעת הפירעון לחותמו למוסרו ללוה אכן י"ל כיון דיש זמן בשובר ושוב אין העדים יכולין לחתום עליו לכך הניחו בין קרועים ומעיקרא כתבו לשמא יפרע לו ביום הכתיבה ולכך כיון שנתאחר שוב לא חזי למידי ולכך הניחו בין קרועים אך אם אין זמן בשובר צ"ע: