אברהם יגל (על השולחן ערוך) עו

כתבו מאליהם ושוב אין בדבריהם ממש לומר לא נפרעתי וצ"ל דה"ק בזמן שהאשה מודה שנפרעה מקודם ואמרה בפני עדים התקבלתי והם כתבו מאליהם לראיה בידו יחזיר אבל אין האשה מודה וטענה היא שאמר כתוב לי שובר ואפרע לך כתובתיך והיא שאמרה לעדים כתבו לי שובר שהתקבלתי ועדין לא נפרעתי לא יחזיר וזהו דוחק גדול

ולכך נלע"ד דאף דאמרה האשה כתבו לא דמי למ"ש בש"ע סי' רמ"ג דכל זמן שלא הגיע השטר לידו יכול לחזור דהתם שאני שבעל המתנה הוא דקאמר כתבו ולכך גלי דעתיה דלא הוי מתנה עד דמטא שטרא לידיה אבל הכא דהבעל הוא דמחזר על הכתיבה דליהוי בידו לראיה א"כ האי דאמרה האשה כת' הוא למלאות רצונו דבעל ולאו למימר דלא מהני עד דמטא לידיה דלדידה דאף בלא כתיבה גמרה ומקנייא ליה ולכך אמרינן דאף דלא מטא שטרא לידיה דקנה משעת חתימה כיון דהויא מחילה מעיקרא

והשתא דאתית להכי יש ליישב נמי דברי הריטב"א ז"ל דהרי"ף מיירי נמי בשובר שכתוב בו גוף המחילה ואפ"ה כיון דלדידה בלא שטר נמי מחלה לו והאי דבעייא שטר הוא לרצות הבעל א"כ אף בלא נקיט ליה זכה דלא דמי למ"ש הרמב"ם בפ' כ"ז מה' מו"ל והביאו הטור סימן ס"ח דשטר מחילות כיון דאינו קונה כ"א בשטר לכך פסול בערכאות וכו' ע"ש וכאמור ומה גם לס' הריב"ש ז"ל שהביא הב"י ז"ל שם דאפי' בשטר מחילות שכתב בו גוף המחילה השטר כשר כיון דסוף סוף אינו אלא לראיה דהא אם מחל לו אפילו שלא בפני עדים מהני דלא איברי עדים אלא לשקרי וכו' ולא דמי למתנה דצריך קנין והוא הקנה לו בשטר ולכך כיון דאין קנייתו אלא בשטר לכך בעי' דמטא לידיה וגבי ערכאות פסול לא כן המחילה כאמור כנ"ל לדעת הסמ"ע ז"ל שם ועיין מ"ש שם

וכן מסתמיות הרא"ש ז"ל הכי משמע שכת' וז"ל אבל כשזוכה בדבר שכבר תחת ידו זכה בשעת החתימה וכו' דהעיקר תלוי כשכבר תחת ידו ולא בכתיבת השטר והש"ך ז"ל הק' לזה מהא דאמרי' לעיל גבי הא דתנן מצא גיטי נשים וכו' דההיא בדלא מטא לידיה וכולי וקאמר בהדייהו שוברין ואני לא ידעתי אמאי לא קשה ליה מסיפא דברייתא דקתני אין האשה מודה לא יחזיר והא כיון דמחלה ליה כמו שמוכיח השובר כבר זכה משעת החתימה ולא כל כמינה אלא ע"כ דלא אמרינן דזכה משעת חתימה כ"א אחר הודאה שנפרעה א"כ משעת חתימה קמה ליה ברשותיה אבל אם אינה מודה שנפרעה אין כאן מחילה כיון דאיתרע בנפילה ואמטו להכי היינו דתנן מצא שוברין לא יחזיר כיון דנפל אמרינן דלכך לא נזהר לשומרו משום דלא נפרע והא דנקט לשון נמלך לדיוקא נקטיה לומר הא אמר תנו כותבין כדאמר בגמרא

גם מה שהק' מהא דתנן בפ' ג"פ דכותבין שטר למוכר אעפ"י שאין ליקח עמו לאביי דלא מוקי לה בשטרי אקנייתא ניחוש וכו' וכנר' דאישתמיטתיה לה' דברי הב"י ז"ל שהק' משם הראב"ד ז"ל גבי הא דאמר נותנין ניחוש וכו' ותי' כיון דמילתא דלא שכיחא ודבר רחוק לכתחילה כותבין וכולי ע"ש פירוש דבשלמא גבי הא דמק' הש"ס בפ"ק דמציעא על הך דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו מילתא דשכיחא ועבידא דאתי דהבטיחו ליתן ולא נתן ואח"כ מכר וכשילוה פעם אחרת מן המלוה יתן לו ההוא שיטרא משום פשיטי דסופרא אבל הך חששא דימכור ולא ימסור ומוכר אח"כ וימלך ויתן לראשון זה לא חיישי' כ"א בנפל דהשתא הוא דעביד קנונייא אבל לכתחילה לא חיישינן להכי ושוב ראיתי הדבר מפורש בש"מ בפ"ק דמציעא גבי הא דאמר הא בבריא הא בש"מ שהביא משם הר"ן ז"ל הך קושיא באריכות וג"כ הק' מהך מתני' דכותבין למוכר וכו' ותי' יעו"ש גם מה שהק' מהך דגט שחרור וכו' לק"מ דהתם נמי כיון דמוחזק העבד בגופו ניתן למחילה וזוכה משעת חתימה גם מה שהק' על הרי"ף ז"ל דמנ"ל האי חילוקא וכולי כבר כתבתי הכרח הרי"ף ז"ל

ועל פי סברת הרי"ף ז"ל הלזו ישבתי דברי הר"פ ז"ל הובא בש"מ וז"ל הא דאמר אביי עבז"ל ה"ד כשחור בו מכי מטא גיטא לידיה וה"פ איכא למיחש שיחזור קודם דמטא לידיה שטרא אע"ג דמטא לידיה ע"כ והוא תמוה דא"כ לעיל נמי חיישינן שיחזור קודם דמטא לידיה וע"פ האמור ניחא

סימן מ"ט סעיף ט' מלוה וכו' והיו משולשים וכו' עיין בב"י ז"ל שהק' למה פסק הטור ז"ל כר"י דמתרץ הכי ולא כאביי דהוא בתרא והניחו בצ"ע ולדעתי נר' דכיון דסתמא דגמ' בפ"ק דמציעא ורב ספרא כולהו ס"ל כר"י לכך פסק דבריו להלכה ואדרבה יש תימא על הרא"ש י"ל שלא הביא הך תירוצא דר"י דכיון דסתמא דגמרא ס"ל הכי ובדוחק יש ליישב דהגמרא הביא ממנו סייעתא להמציא תירוץ זה בעולם והטור ז"ל לא ס"ל הכי

ע"ש ונמצא אצל המלוה שובר מקויים וכו' הש"ך ז"ל תמה ע"ז דהא במקויים אין צריך שיהיה בין שטרות קרועים ולע"ד הוא תמוה דא"כ מאי מק' בגמרא בפ"ק דמציעא מהך מתני' על ר' ירמיה לימא דאיירי במקויים ובשלמא על הך מתני' דיש עמהם סמפונות לא מצי לתרוצי הכי משום דא"כ מאי אתא לאשמעי' גם אהך מתני' דשבועות לא מצי לאוקמא בהכי משום דכיון דחששא רחוקה דנתנו המלוה ליד הלוה לקיימו ואח"כ חזר והפקידו אצלו והאמינו עתה ולא קודם ע"כ אין נזקקין לו להשביעו ע"ז אבל באינו מקויים דאמר לו המלוה אני כתבתי ומחר אתננו לך עד ששכח וכמו שפרש"י ז"ל שם במשנה ע"ש לזה נזקקין דקרובה להיות אך בהך מתני' דשני יוסף וכו' שפיר איכא לאוקמא בהכי דאיירי במקויים כיון דתנא לא בא לאשמעי' על דין השובר כי אם על השני השטרות לומ' ששניהם פרועים

אשר ע"כ נ"ל ודאי דאי במקויים אמאי לא יעשה שילוש בשוברו כמו בשטרו כיון שבא לידו עת הקיום אבל אם אינו מקויים כיון שהאמין המלוה במאמרו שכת' לו שובר לס"ד דלישייליה דודאי לא עשאו כ"א כדינו וכמשפטו בשילוש דהא קאי על שטרו שנעשה בשילוש ולהכי מק' הש"ס שפיר וכו' וא"כ מעתה תיבת מתקיים בדברי הטור ז"ל והמחבר ז"ל אין לה קיום ודלא כמו שהגיה הש"ך או נמצאו ואפ"ל בדוחק דזהו לפי הס"ד דמיירי בהשטרות ליתבהו ריעותא אבל לפי המסקנא דהשטרות נמצאו בין הקרועים א"כ תלינן לומר שבא ליד לוה לקיימו והא דלא עביד ביה שילוש משום דליהוי האי שובר אתרווייהו אך את זה לא יתכן כלל דקי"ל על בעל השובר להביא ראייה וא"כ איך ישמע לו זה בדברי הבל שלו אשר ע"כ נ"ל עיקר להגיה תיבת מקויים כמ"ש ודלא כמ"ש הש"ך ז"ל

סימן ס"ה סעיף י"ח אפי' אם הוא כ"י הלוה או' המלוה עצמו וכו' הטעם הוא