אברהם יגל (על השולחן ערוך) עה

דלכך לא קבע מקום משום דאיירי בבין השמשות דאין מעשרין את הודאי והכי נמי איירי מתני' דהיו לו תאנים של טבל בכי האי גוונא דאי לא"ה אמאי לא קבע לו מקום וא"כ היכי קאמר הירוש' דקובע לו מקום והא אפי' בין השמשות אינו יכול לקבוע ועוד קשה לי לדעתם היכי קתני מתני' היו לו תאנים אומר מעשר וכו' ואמאי מהני זה אי למחר מפריש הא כתבו התוספות ז"ל ביומא דאין מפרישין לודאי ואפי' קרא שם עליו מע"ש ואי לאכלם הא בעי קביעות מקום ולזה י"ל דהך מתני' היא כסתם משנה דהלוקח יין דלא בעי קביעות מקום כ"א גבי חילול דס"ל יש ברירה וכו'

אך מההיא דירוש' קשה דקאמר כיצד הוא עושה משמע דס"ל בעי קביעות מקום והיכי שרי להפריש בשבת ואין לומר דוקא הכא משום דהוא קובע בעיניו שרי בשבת אך התם דאיירי שיאמר בצפונו וכולי אסור וא"כ הך תאנים אתי ככ"ע ע"י דנותן עיניו בשבת דזה אינו דאמרי' בירוש' על מתני' דהמזמן אר"י וצריך להחליט בשפתיו ר"ל בשעה שמפריש וכו' וכדפסק הרמב"ם בפ"ט מה' מעשר אך אפש' לומר דהתוס' אית להו דפי' הגמרא דקאמרה וצריך לרחוש וכו'. ר"ל בלא הפרשה ועוד שייך לומר דמפרשים אידחי תנא ר"ל נדתה דבריו מכח קושיא והא מתקן בשבת ולכך הכא בירוש' קאמר דנותן עיניו לבד וזה דוחק לכך נראה לי דאית להו כפירושם בסוכה דוקא אינו מותר להפריש כ"א מה שאכל

ונראה לי עיקר דמיירי שקבע לו מקום מאתמול קודם בין השמשות אלא לא היה לו פנאי להפריש והא דאמר נותן עיניו במקצתו היינו שיכיר מקום קביעותו למעשר כדי שיאכל את השאר ודו"ק: ח"מ סימן ט"ל

סימן ט"ל סעיף י"ג כותבין וכו' בד"א בשטר שיש בו קנין וכולי עיין בהרי"ף ז"ל בפ"ק דמציעא ועיין במה שפירש הרא"ש ז"ל בכונתו ועיין במה שהק' בש"ך ז"ל ולפע"ד לא קשה כלל דהנה התוס' ז"ל במציעא ד"ך בד"ה שובר כתבו וז"ל אע"פ ששטר המכירה נמסר ללקוחות תחלה אינו מועיל וטורף הבעל בדין וכן אמר לעיל גבי שחרורי עבדים וכו' ובתר כן הק' מהא דסבר אביי כר"א דאית ליה ע"מ כרתי וכו' ע"ש ואיכא למידק לכאורה דבריהם אך למותר דאביי דסבר בתחלת הסוגייא דעדיו בחותמיו זכין לו היינו אף דהמוסר שטר המכירה מתחלה ללקוחות אתי מלוה וטריף בדין וא"כ מה חידשו הכא דהן הן דברי אביי לעיל גם לא הביאו ראיה מדבריו לעיל כלל כי אם מדאמ' הש"ס גבי שחרור גם הך קושייא דאביי דס"ל כר"א אין כאן מקומה כ"א בתחלת הסוגייא

אשר ע"כ נ"ל ברור דכונת התוס' היא דע"כ לא אמר אביי עדיו בחותמיו זכין לו אלא דוקא גבי שעבוד דע"י שטר דמטא לידיה דמלוה לא נתבטל שטר המכירה דהא שייך לסלקו בזוזי דהא אין לו עליו אלא שעבוד אבל היכא דמכר לאחד ולא מסר ואח"כ מכר ומסר לשני אף דמסר אח"כ לראשון לא קנה דהא ע"י מסירתו לראשון נתבטל השטר של שני לגמרי וכה"ג מודה אביי דלא אמרי' עבז"ל דאדרבא ע"י מה שמסר לשני בטל כח וזכות של השטר שכת' לראשון כיון דלא אפש' לקיומי תרווייהו וכיון שכן אתי שפיר מה דס"ל לאביי כר"א דע"מ כרתי וס"ל נמי הך דינא דהיכא דכתב ולא מסר ואח"כ מסר לשני זה שמסר לו קנה אך מהא דקאמ' אביי הכא גבי שובר דקנה הבעל למפרע ע"י מסירתו עתה ולבטל שטר המכירה של הלקוחות לגמרי ודאי זה החידוש עדין לא שמענו וזהו שכת' התוס' ואע"פ וכו' וגם הביאו ראיה משחררות דדמי להכא ממש ולכך הק' מהא דסבר אביי כר"א וכו' זה נר' לי ברור בכונת התוס' ז"ל

ושוב ראיתי להגליון בש"מ שכ"כ ות"ל שכונתי לדעתו הרמה ואהא תירצו דאם הכתיבה והמסירה ביום אחד לא אמרי' ע"ב ז"ל וע"ז הק' דה"נ נימא דחיישי' שניהם ביום אחד ואז ל"א עבז"ל וע"כ הוצרכו לידחק דלא חיישי' ליום אחד גם לפ"ז דרבי אבא בר ממל לעיל לא ס"ל כותיה דאביי וכמ"ש התוספות שם וא"כ הו"ל לאקשויי הניחא וכו' וצריך לדחוק דעדיפא מינה פריך

אשר ע"כ מכח הקושיות האלו תפס הרי"ף ז"ל דרך אחרת דמההיא דשובר לק"מ דהתם מדי דמחילה היא דהיא כתבה התקבלתי ממך כתובתי וכיון שכן אפי' לא מטא לידיה ההוא שטרא מעולם קנה הבעל ומעתה ל"ק קושיית התוספות דלעולם מודה אביי להיכא דמכר ונתן ואח"כ מסר ודאי לא אמרי' עבז"ל אלא הכא משום דמחלה גבי משעת כתיבה והראיה דלא בעייא דממטי ליה שטרא לידיה ומיירי ודאי באומרת התקבלתי ולא בשטר מחילה דכתבה ליה בשטר גוף המחילה דא"כ לא קני עד דמטי ליה שיטרא דאדעתא דהכי כתבה ליה אלא ודאי מיירי כמ"ש אך אמנם זהו דוקא לס' אביי דס"ל דאמרי' עבז"ל ולכך אמרינן כיון דעכשיו הודית שנפרעה ממנו הכתובה קנה הבעל משעת החתימה ונתבטל השטר דביני ביני אמנם להחולקים על אביי דס"ל ל"א עבז"ל אלא כיון דעברה ביני ביני תו פקע זיכוי החתימה דהא לא נגמרה זיכוי החתימה אלא אחר הודאתה שנפרעה הכתובה אבל אי לא"ה אין בהך מחילה כלום דאימור כתבה התקבלתי ולא נפרעתי וסמכתי על מה שאמר לי זיל כתוב שובר ואפרע לך דהא קתני בסיפא אין האשה מודה ר"ל שלא נפרעה עדין לא יחזיר וכיון דעדין אין הודאה כ"א אחר כתיבת שטר המכירה נמצא שעכשיו הוא שיכה הבעל בקנייה ואינו כלום כיון דקדם שטר המכירה דאימור לא נפרעה כ"א אחר המכירה אחר שנתבטל זיכוי החתימה או לא נפרעה כלל ולא דמי למ"ש מור"ם ז"ל בסי' מ' משם הריטב"א ז"ל דהיכא דכת' לו התקבלתי הויא מחילה אע"ג דידעי' דלא קביל דהתם מכי מסר השטר לוד המלוה זכו אבל הכא דנפל איתרע ואימור דלא בא ליד המלוה כלל ועוד דהתם לא ביטל השטר אבל הכא דביטל השטר ע"י מכירת הכתובה ודאי לא זכה והיינו דקאמר הש"ס ואביי לטעמיה וכו' ולכך פליג רבא וס"ל ש"מ דאיתא לדשמואל וכולי ומעתה מ"ש הריטב"א זל והובא בש"מ וזל אביי לטעמיה פי' ומיירי שהשובר הזה כעין שטר מקנה וכולי אבל בשוברים שלנו שהוא מוחל אי מודה לו ואין השטר אלא לראיה בעלמא אפי' רבא מודה דמשעה שמחל והודה נפסד הלה ע"כ הוא תמוה דהרי"ף ז"ל לא מיירי אלא בשוברים שלנו דאי בשובר דכתי' ביה גוף המחילה דהוי כשטר מקנה איך קאמר דאע"ג דלא מטא לידיה וגדולה מזו כת' הב"י ז"ל בסי' פ"א סעיף ל"ג דהכא מיירי דלא אמרה לעדים כתבו דאי אמרה לעדים כתבו איך קאמר דאע"ג דלא מטא וכו' אלא דתמהני דא"כ איך קאמר אין האשה מודה לא יחזיר והא כיון דהודית בפני עדים והם