אברהם יגל (על השולחן ערוך) עד

דכתב הר"ב מאי ענייני' הכא דהכא במנין הוא דהיינו אגוד' ירק ור"מ נותן עיניו בשאר אגודות לקבוע עליהם מעשר ואכל עלה משאר אגודות ואין לומר דר"מ מעשר במשקל דהוא משובח דזה אינו ומוכרח לומר כמו שכתבתי משום דמחשבה לא מהנייא במעשר וכו' ולכך לא אוקמוה אלא בדמאי ומעתה תגדל התימה על מהרי"ט ז"ל דפירש דאיירי בודאי אף דהוא נגד התוס' דמעולם לא שמענו דזה מהני גבי מעשר ומה שהכריח לזה דלא תירץ לו בודאי איירי לא ידעתי כונתו דקושיית הגמרא היא דמנ"ל לרבי דאיירי בודאי לימא דאיירי בדמאי ונתן עיניו וכו' ולכך מתרץ לוה שפיר חזי מאן גברא וכולי ר"ל וידע שפיר דאכל בלא מעשר או דמיירי בודאי או דמיירי בלא נתן עיניו

אך הא קשה לי מאי דאמרינן בירוש' בפ"ז דדמאי אר"ז זאת אומרת טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו בשבת כיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ע"כ הרי אף דטבול למעשר מהני ע"י שמפריש במחשבה וכן פסקה הרמב"ם בפ"ט מה' מעשר יעו"ש ואין לומר דוקא התם משום דכיון דהוקבע למעשר מאתמול וקרא עליו שם הך הפרשה כמאן דליתא ולכך סגי בהכי וכ"כ התוס' בגיטין דף הנז' דשרי לאכול אף בלא הפרשה דזה אינו דודאי צריך הפרשה וכן פסק הרמב"ם גבי מי שיש לו תאנים וכו' כת' למחר צריך להפריש ויאכל ואף בלא הפרשה מהני ע"י שנותן עיניו וכו' יעו"ש בלשונו ובודאי הכי כונתו והיינו טעמא דכיון דלא קבע לו מקום משום דקאי בבין השמשות כמ"ש הר"ש על הך דהלוקח יין וכו' וא"כ אף דעשה תנאי הוי טבל וחולין מעורבין דאין ברירה עד שיקבע מקום למעשר וה"נ כונת התוס' דגיטין דשרי לאכול בלא הפרשה והיינו משום דקבע לו מקום אך בהך דהלוקח יין מן הכותי דלא קבע פליגי ואף קבע מקום משמע מהרמב"ם דלא מהני משום דבלילו אמנם בשאר דברים אם קבע מקום למעשרותיו סגי בלא הפרשה ומעתה האי דלא קבע לו מקום אינו נאכל עד שיפרש וגם מריהטא דהש"ס הכי משמע דקאמר כיצד הוא עושה וכו' ר"ל כדי לתקנו ומשני וכו'

וראיתי למהרימ"ט ז"ל שרצה להוכיח דבקריאת שם סגי מלעבור על הטבל וכולי ולפי מה שכתבתי נראה דזה לא יתכן כ"א בדמאי דהוא דרבנן דכיון דקרא שם סגי דאמרינן יש ברירה אך בודאי טבל דהוא דאוריית' לא סגי עד שיקבע לו מקום והך ראיה דהביא מהתוס' ורש"י ז"ל דגיטין בענין ברירה דכתבו דשותה מיד דכיון דקרא שם יצא מידי טבל וכו' אחר המחילה לא מכרעא כלל דזה אליבא דר"מ דס"ל יש ברירה ולכך כיון דלבסוף מפריש הוא הוברר הדבר מתחילה כאלו הם מופרשים אך לדידן דאית לן אין ברירה כל שלא הוקבע המעשר באיזה מקום הו"ל טבל וחולין מעורבין עד שיפרש וכמ"ש גם מה שהק' על מ"ש התוס' בפ"ק דקדושין דלא חשוב הפרשה כ"א בקביעות מקום ממה שכת' כאן בפ' כל הגט דחשיב בלא קביעות וכו' וכמו ברייתא דלוקח יין וכו' אחר המחילה לק"מ כמ"ש

אך מה שהק' מאי ראיה מייתו מהך תוס' דמ"ב הוא דקדוק אמת דדוקא לענין חילול הוא דלא מהני אף דחשיב הפרשה לאכילה כמ"ש התוס' עצמם ונ"ל ליישב דמק' לרש"י ז"ל דס"ל דלמ"ד יש ברירה ולא בעי קביעות מקים מהני נמי הך הפרשה לחילול דהוא אומר מעשר דאית בהאי הוא מחולל אהך דס"ל דבעי קביעות מקום דאזיל לשטתיה דלא חשיב הפרשה ע"י ברירה ולכך אינו מחולל עד שיחול עליו שם מעשר והשתא מק' התוס' שפיר דהא בעי קביעות מקום לענין חילול וודאי ס"ל דלא חשיב הפרשה דהא בהא תליא ואין לומר דרבן גמליאל ס"ל דיש ברירה ולא בעי קביעות מקום כמ"ש רבי' ישעיה מטראני ז"ל לדעת רש"י ז"ל דלכך הביאו התוספות הך עובדא דרשב"ג דס"ל דבעי קביעות מקום משמע דאף ר"ג הכי ס"ל והא דלא הביאו התוספות מהך מתני' דתרומות דהאומר תרומות הכרי בתוכו לא אמר כלום וכו' נ"ל דיש לדחות דוקא התם משום דכתי' ראשית ששיריה ניכרים לא כן גבי מעשר וזה היה נר' להכריח מהא דאמרי' בפ"ג דערובין לר"ש דאמר בתוכו קרא שם דאיכא סביביו והיכי אתי ר"ש דאמר בתוס' דמ"ב מ"ב שבחפץ זה מחולל דמשמע דלא בעי' קביעות מקום לכך צ"ל דוקא בתרומה וכו' ופליגי בקביעות מקום גופה ואף מדברי התוס' דיומא לא משמ' הכי יעו"ש דמק' מיניה לרש"י דיש לדחות וכו' ועוד מנין לך דר"ג ס"ל כחכמים וא"כ י"ל מעתה דבין לרש"י בין להתוס' ס"ל דבעי קביעות מקום ודלא כמסקנת הרב ז"ל דהא דמייתי ראייה מהך דמזגו לו וכו' אחר המחילה דלדעתו קשה לי הא דאמרי' בתוס' והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעשר דהוקבע מעשר בפיה לא ישתה משוליה דמשקים מעורבין יעו"ש וא"כ היכי תני כאן מה שקבע בשולי הכוס הוי מעשר וצ"ל בדמאי דהוא דרבנן הקילו ה"נ כיון דהוא דרבנן הקילו דאף בלא קביעות הוי מעשר אמנם מהירוש' לא משמע הכי דהק' אם באומר מכבר משקה מעורב הוא משמע דכיון דמעורבבין לא מהני קביעות מקום וכמו שפסק הרמב"ם והיינו כיון דעיקר תרומה ומעשר הוא מן התורה לא שייך לומר דרבנן וכמ"ש התוס' דערובין דל"ב ואפ"ה עיקר ראייתו איני מכיר דהך ודאי חשיב קביעות מקום כיון דאמר בשולי הכוס וגם שאר מעשר סמוך לו אין לך קביעות מקום כזה וכן הך דהלוקח מן הנחתום והך דרוצה להפריש תרומה וקביעות מקום כאחד הכי משמע דקאמר א' מק' הרי הוא בצד זה ושאר מעשר סמוך לו והכי קאמר בהדיא בהירוש' פ"ה דדמאי מהו תנאי ב"ד אר"י כדי שיהא קובע מ"א בצפון ומ"ב לדרומו וכו' וגם מהך דאומר תרומת הכרי בתוכו הכי משמע ומה שדחה הרב לומר וזל דשאני הכא דהוברר כשישייר אבל בתורם מעתה בעי קביעות מקום ע"כ ואיני רואה שום הפרש בניהם דאף בתורם נמי כשיתרום הוברר הדבר דזה היה בדעתו מתחילה ועוד איך פסק הרמב"ם דאם קבע בשוליה לא ישתה מפיה דמשקין מעורבין כיון דהוא רוצה להפריש בסוף אמרי' הוברר הדבר וכו' וכונתו היא ישתה ממנה ולכשישייר הוי מעשר ועוד כנראה דנעלם מעיני הרב ירוש' דתרומו' וכו' דשם נאמר על מתני' דאומר תרומת הכרי בתוכו טעמא דרבנן דכתי' ונחשב וכו' מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים יעו"ש ועיין להר"ש ז"ל

איך שיהיה העולה מן המדבר' ודאי דבעי' קביעות מקום לכ"ע וא"כ היכי אמרו בירוש' כיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר והא ודאי זה לא מהני אלא בתרומה דכתי' ביה ונחשב אבל לא במעשר ואפש' לומר כיון דמאתמול קרא השם כדין המעשר מהני דההוא אמר הך קריאת שם דעבדינן לה אתמול להוי זה הצד וזה מוכרח דהא קביעות מקום הוי כמו הפרשה ואין מפרישין בשבת אלא ודאי דוקא הכא כיון דמאתמול קרא השם לית לן בה

האמנם לאחר העיון נר' דלאו מילתא היא כלל דהא כתבו הר"ש והתוס' ז"ל על הך דהלוקח יין