אברהם יגל (על השולחן ערוך) עג

טבל לא שרינן להגביה תרומה משום דאיתה במחשבה כיון דעל כל פנים לא נתקן משום שאר מעשר כיון דע"כ צריך להפריש המעשרות ולכך צריך להתנות בע"ש משום דקריאת שם בשבת אסור וזהו דקדוק התוס' דלא הקשו כ"א על אין מגביהין תרומות וקשיא להו אמאי אין מגביהין אף דעל כל פנים לא נתקן משום דלא שייך להפריש המעשר ע"י מחשבה מ"מ אמאי אין מפרישין התרומה וליתנה לכהן והא דכת' התוס' בבכורות דנ"ט אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות כדי נסבה דהא ודאי דוקא תרומה והא דאמרו שם אף מעשר ניטל באומד דקרי תרומה הוא דוקא אליבא דר' יוסי ן' יהודא לא כן לאבא אליעזר ב"ג דמקשו עליה התוס' דקיימי רבנן כוותיה לית להו הכי איך שיהיה לפ"ז תרומה לחודא שריא להפרישה במחשבה וה"ה חלה שריא בי"ט כמ"ש

ואולם עדין אני נבוך בזה מהא דאמרי' דערובין ד"ל ע"ב וליפרוש עליה ממקום אחר וכו' ומסיק דס"ל כרבנן דכל שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והוי בכלל אין מגביהין תרומות וכו' ולדעת התוס' אף בשבת חזי ליה ע"י מחשבה ואף מ"ש בכונת התוס' אינו מעלה ארוכה לזה דהכא מיירי דנטבל לתרומה לחודה שוב ראיתי לה' שע"ה ז"ל בפ"ד מה' תרומות די"ו שהק' קושייא זאת על התוס' ז"ל ונ"ל דלק"מ דהתוס' מפרשים דלא כפירש"י אלא דקאי על עיקר הקושיא דפריך תרומה אפש' דמיתשיל עליה ומשני דגזרו עליו משום שבות דאין נשאלין על נדרים בשבת ואף דאין מערבין אלא לדבר מצוה לא התירו למישאל אלא דוקא לצורך שבת כנזיר גם מה שהק' מהא דאמרו ביומא דפ"ג לרבי א"צ לעשר דאמאי הא אפש' לעשר ע"י מחשבה נ"ל דלא קשה דכיון דעל כל פנים לא נתקן מטבל דהא לא מהני הך מחשבה להפריש את המעשרות אינו מוסיף איסור על איסור

אך מ"ש על הרב בש"מ למס' ביצה היא קושייא חזקה ועוד ק"ל דהא לא מהני הפרשת מחשבה במעשר אלא לחד לישנא אליבא דיוסי בן יהודא ולא קי"ל כוותיה ועוד ק"ל דהרב עצמו כתב כה"ג על הא דאמר דביתהו דרב מקלפא ליה בסיבסי ואכיל וז"ל מיירי דנתקן מערב דאל"ה אסור שאינו יכול לתקנו בשבת ע"כ אך דעת התוס' לעולם תרומה בשבת מהניא ע"י מחשבה וה"ה לחלה דמהנייא ע"י מחשבה אם לשה מעי"ט מותר לאכול ממנה ע"י שנותן עיניו בצדה

אך אמנם עדין ק"ל מהא דאמר בירוש' דביצה הלש עיסה בי"ט מפריש וכו' לשה בעי"ט ושכח להפריש חלה אסור לטלטלה ואין צ"ל ליטול ממנה ע"כ ולפי מ"ש אמאי אסור לטלטלה והא שרי אף לאכול ממנה ע"י מחשבה וכו' ואפשר לדעת התוס' דחלה הוי דומיא לתרומת מעשר דלא מהני בה מחשבה ואפי' תאמר כיון דהשתא מדרבנן אפש' לדמותה לתרומה גדולה אבל תרומת מעשר דאף היא מדרבנן כעין דאורייתא תקון מ"מ לא מהנייא אלא לדיעבד וזה דוחק וגם כל הפוסקים מסתמיות דבריהם הכי משמע להו דלא מהני הך מחשבה להפריש בשבת דכיון דסוף סוף מתקן להו בשבת הוי מתקן ואין לחלק בין שתיקה לדיבור אשר ע"כ נרא' ודאי דבי"ט אין לו תקנה וכמ"ש בירוש' ועיין בתוס' דפ"ק דחגיגה ד"ח ע"א בד"ה משום בס"ד יעו"ש

ובצפייתי צפיתי לה' קרית מלך רב ח"ב סימן ט' ושם ראיתי דעלה ונסתפק דאם שכח להפריש מעי"ט מהו לתקוני בשבת וכו' ובתוך התשובה הביא הרב זה הלשון של התוס' והק' עליהם ממה שהק' ורצה לומר בכונת התוס' כמ"ש ודחה אותו מהך דבכורות וכו' ולע"ד אין כאן קושייא כלל דלאיסי בן יהודא ודאי לא קשה להו דילמא דלית ליה הך מתני' דאין מגביהין וכו' אמנם קשיא להו לרבנן ולאבא אלעזר בן גמלא דקיימי בחדא סברא

ובזה ניחא לי מ"ש התוס' ביבמות דצ"ג ע"ב בד"ה אלו וז"ל ועי"ל דשרי לתרום וכו' כדי שלא יצטרי' לטרוח בשבת דכל זה עונג וכו' ולכאורה קשה יתן עיניו בצד זה ויאכל בצד אחר כדי שלא יטרח ולא יעשה איסור לתרום שלא מן המוקף ואף דתימא דאסור בשבת כדעת הפוסקים לא יהא איסורו חמור יותר מלתרום בידים בשבת אלא ודאי משום דזה דוקא לא מהני אלא בתרומה אבל במעשר לא חשיב הפרשתו כה"ג והוי טבל ודלא כאיסי בן יהודא ומלשון התוס' דבכורות הכי משמע דשם כת' ב' פירושים במחשבה ולא אקשו כי אם על פי' השני דהוא נותן עיניו לבד בלא דבור והיינו משום דפשיטא להו דדבור אסור בשבת ולא ידעתי אמאי לא ק"ל באמת על מ"ש התוס' בהדיא דבמעשרות לא מהנייא מחשבה דלא כתי' ונחשב מהך דבכורות וכו' אך מה שדחק לפרש כונת התוס' דאפי' מחשבה לא מהנייא בשבת כן הוא האמת מהך דחלה שכתבתי אמנם מפשטא דסיפרא לא משמע הכי איך שיהיה לנדון דידן דחלה אסור לתקנה בשבת

עוד כתב דאף בחול לא שרי מחשבה כ"א כשמפריש בידים והכריח הדבר זה מתוס' דחולין יעו"ש וכ"כ השע"ה ז"ל דהתוס' דחולין פליגי אתוס' דגיטין וכו' ואני תמיה איך יצא דבר זה מפי קדושים דהא ודאי דע"כ לא כתבו התוס' דבודאי טבל מותר ע"י מחשבה כי אם בתרומה דכתי' בה ונחשב ולא במעשר כאמור וא"כ התם בחולין דקאמר פטור ממעשר מאי מק' הש"ס ודילמא נתן עיניו וכו' והא ודאי לא שרי זה כה"ג לקביעות מעשר וזה נר' לי להכריח מהא דכתבו התוס' וגבי דמאי אסור לתקן וכו' ואע"ג דשרי ליתן עיניו וכו' כדאמרינן בחולין וכו' ולכאורה קשה מה היה להם להביא סהדי דמרחקי והלא ממקומו הוא מוכרע דהא אפי' בודאי טבל מהני ע"י זה אלא ודאי דלית ראיה מכאן דוקא תרומה הוא דמהני אבל לגבי מעשר לא מהני ולכך אין מעשרין וכו' ואהא כתבו דודאי הך דחולין לא מיירי לא בכי ה"ג דמשמ' דבדמאי הקילו ועוד דהא הריטב"א ז"ל אית ליה בחולין כסברת ר"ת דלא מהנייא אלא בדמאי ובפ"ב דקידושין ס"ל כס' התוספות דבודאי טבל מהני על ידי מחשבה כאמור

עוד הק' הרב ז"ל וז"ל וא"ת משום דפליגי רבנן אדר"א דבעינן אומד וכו' וא"כ מוכרח להיות דמאי דאחר שאכל אותו עלה ר"מ איך יכול לידע המשקל וכו' עכ"ל ומ"ש אליבא דרבנן לאו דוקא דהא תרומת מעשר דפליגי ביה לאו איהו מחוייב להפרישה אלא הלוי ואיהו מוזהר דלא להפריש מאומד אך במעשר דכ"ע מודו דלא מהני מאומד קשה ולע"ד נרא' דלק"מ דהא דבעי' במדה היינו בשעה שמפריש לא מפריש אלא במדה אמנם ר"מ הכי עביד דמחשב בעיניו במדה דמהני במעשר והא מונח בצד זה ומפריש במדה כדמוכח במתני' דהלוקח יין דנותן עיניו בצד זה וכו' והיכי הוה במעשר אחר דשיעורו מפורש אלא ודאי דזה לא מיקרי אומד דהא מחשב בדעתו דעשרה דמונחים בצד זה כאלו מפורשים ומאי שנא ע"י דבור או ע"י מחשבה כיון דמהני ולא ידעתי משקל