אברהם יגל (על השולחן ערוך) עא

יוני ר"ל וכו' דללועזות יוני בלעז יוני ומשמע השתא דוקא יוני אבל שאר לשונות אף דמבינים לא יצא ובתר הכי הק' והא אמרינן בברייתא יונית לא יצא וע"כ אף ליונים דומיא להנך ומשני לא דמיא אלא לסיפא דקתני בהדיא דיצא וק' אמאי שמואל מוקי ביוני ליונים ולא מדית למדיים אלא לשמואל הא דקאמר יוני ר"ל לכל כשר והא לא שייך לומר דקאי למתני' דבלעז דקתני דומיא ללועזות דאם לא כן הוה ליה למימר בלעז יוני וכמ"ש ולכך אמרו בעלמא אתמר

וראיתי להרב קרבן נתנאל בפי' להרא"ש שכת' הא דכת' הרא"ש ולית הלכתא כרשב"ג בהא משום דאיכא סתם משנה דידים וכו' ר"ל דרב ושמואל לית להו כרשב"ג משום דס"ל הלכה כסתם משנה אבל מה שסיים בתוך דבריו צ"ל דרב ושמואל לא ס"ל הלכה כסתם אמנם לדידן דקי"ל כסתם משנה לית הלכת' כרשב"ג במגי' ע"כ הוא תמוה א"כ מאי דכת' הרא"ש דלאו אליבא דנפשייהו קאמרי אלא אליבא דרשב"ג הוא ללא צורך הוה ליה למימר אף דס"ל הלכה כרשב"ג כיון דאנן קי"ל כסתם משנה אידחו וכו' וכדברי הרמב"ן ז"ל ואם נפשך לומר דלכך הרא"ש ז"ל לא כתב כן משום דסבי"ל להרי"ף ז"ל דאין הלכה כר"י לגבי רב ושמואל כמ"ש הרא"ש משמו בפ' חבית סי' ד' ובפ' הדר סי' ב' ועיין לה' ק"נ ז"ל בפר' ע"פ סי' ב' א"כ אידחו דברי הרב ק"נ מ"ש בכאן וגם היכי כתב הרמב"ן ז"ל בשיטת הרי"ף דקי"ל כסתם משנה כיון דדעת הרי"ף לפסוק כרב ושמואל גבי ר"י וכמו שהק' הפר"ח ז"ל

אשר ע"כ נ"ל דוקא התם דפליגי בסברתייהו אבל הכא דפליגי בכלל וכיון דהכלל מסו' הוא בכוליה תלמודא דהש"ס בכ"מ מק' מיניה אף על אמורא אחריני ש"מ דקי"ל דהלכה כר"י בהא א"כ אידחו דברי רב ושמואל והכי נוטים דברי הרב ק"נ ז"ל גופיה במס' ביצה סי' כ"א שכת' שם וז"ל ורבי' השמיט וכו' שלא נראה לו לפרש כן דעת רב אלפס וכו' ותו דקי"ל כר"י דהל' כסתם משנה ושמואל ורב ור"י קי"ל כר"י כמו שהק' מהרש"ל ז"ל יעו"ש ובודאי דברי תימא הם למאי דסבירא ליה להרי"ף ז"ל גופיה דלית הלכתא כוותיה לגבייהו אם לא נאמר כמ"ש יעו"ש

גם מה שהביא ראיה דלית הלכתא כרשב"ג ממה דסתם לן תנא דאין מטמ' אלא אשורית והאיך איירי במגי' דהא קי"ל כרשב"ג בספרים וכמו שפסק ר"י לע"ד אינה ראיה דבמוכרח הוא דהך משנה דידים איירי בשאר ספרים וכשנוייא דרב אשי דהוא בתר' וכן היא דעת ר"י דאיצטריך לפסוק כרשב"ג דאף דהוא כלל לן בכ"מ כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו הכא איצטריך דאיכא נמי כללא אחרינא דהלכה כסתם משנה לפי תירוצא דרב אשי בא לומר דהכא קי"ל כהך כללא דרשב"ג והכי נמי כוונת הרמב"ן ז"ל ולא ידעתי מה תיקן לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק כרשב"ג ודו"ק: יורה דעה סימן ק"י

סימן ק"י סעיף א' כתב הרב ש"ך בכללי ס"ס סי' כ"א דאם איסו' דרבנן נתערב חד בחד ונאבד אחד הו"ל אחר בגופו של איסור יעו"ש והשע"ה ז"ל דחה זה הדין מהא דכתבו התוס' בפ' ב"מ וכו' יעו"ש בה' מקואות דע"ה ע"ב ואני הדיוט מצאתי להר"ש זל בפ"ה מטהרות מ"א שכת' כדעת הש"ך שכתב שם ואפשר דאם נודע לו שהוא בס' קודם שעשה טהרות אם היה עושה טהרות אח"כ היו טמאות ונראה דזהו כונתו דכיון דקודם שעשה בטהרות מטמאינן ליה מכח ס' הוי כמו טמא ממש שנגע בטהרות אך אם לא נודע כ"א אחר שעשה טהרות לא נתברר לו הטומאה ודאי כ"א ספק ואזלינן לקולא גבי טהרות כיון דלית בהן תקנה ולפ"ז נתברר דינו של הש"ך ז"ל דהוא ממש דינו של הר"ש ז"ל והשתא מוכרח לומר דהך דאמר ר"י דס' ליטמא ולטמא טהור הוא דוקא בנודע אחר שנגע ואפש' דבהכי הוא דקאמרי התוס' דאזלינן בתר חזקה דידיהו אבל אם נודע לו קודם דעשאוהו טמא ודאי וכגופו של איסור ונגע פשיטא להו דטמא ואף דנימא דהתוס' לא ס"ל כהר"ש היינו דוקא התם דכ"ע דמדינא נמי מותר דספיקא דרבנן לקולא אך אם אדם ס"ל דזהו דוקא בטהרות משום דליכא בהו תקנה אבל אדם דשייך בהו תקנה למיטבל כדאמרי' בפ"ב דע"ז דאמר להו ר' ינאי זילו טבילו בנהרא וכו' גזרו על גופו טומאה עד שיטבול אמנם בנ"ד דהוא מדינא אסור דעשאוהו כגופו של איסור לא שייך בו חזקה כיון דבודאי נפל איסור דאסור מדינא

גם הך ראיה שכתב מהתוספתא והביאה הר"ש בפ"ג דמקואות גבי שני מקואות חסירים כו' קאמר ר"י דהטהרות טהורות מיירי נמי בנודע לו אחר שטבל ונגע בטהרות כאמור וראיתי לה' מש"ל בפ"י מה' מקואות דין ו' שהק' לדברי הר"ש שם דאיך יעלה על הדעת דאדם טמא והטהרות טהורין וכו' והשע"ה ז"ל שם דע"ט ע"א רצה לתרץ דהר"ש ס"ל כהתוס' דערובין דס"ל דגבי טהרות אמרי' אוקי טהרות אחזקתייהו וכו' יעו"ש והוא תמוה דהר"ש גופיה ס"ל דאם נודע קודם שנגע מודה דטמא הרי דלא אמרי' אוקי אחזקתייהו ואם נאמר דאף התוס' מודו בהכי ולא מיירו אלא בנודע לו אחר שנגע א"ש אבל אין ראיה לדינו של הש"ך ז"ל וכמ"ש ואפשר דהא דכת' דס"ל כהתוס' הוא לומר דאיכא למימר אוקי טהרות אחזקתייהו אך להר"ש איכא חילוק בין נודע ללא נודע מהסברא שכתבתי. ולעיקר הקושיא נ"ל דכבר כת' הר"ש טעמא משום דאף מדינא טהור אלא משום דאפש' לטבול וכו' משא"כ בטהרות

סימן קי"ז סעיף א' כל דבר שאסור' מן התורה וכו' אסור לעשות בו מלאכ' וכו' כת' הט"ז דדברים המותרים מן התורה בפי' אין כח ביד חכמים לגזור בהם ע"ש ועיין לה' באר יעקב שהאריך ועיין לה' שע"ה ז"ל בה' יסודי התורה ד"ב ע"ג ועיין להתוס' בפ' א"נ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא שכת' וז"ל ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו חכמים להעמיד שם דבריהם ע"ש וכדבריהם מצאתי בפ' א"נ דס"ז ע"ב מאן דאכיל בנכייתא מ"ד משדה אחוז' וכו' והא התם מאן דלא אכיל הוא משום דס"ל דהוי אבק רבית וכ"ש לפי מאי דאמרו שם וצורבא מרבנן לא ניכול דאינו אלא חומר' וא"כ מאי ראיה משדה אחוזה דמן התורה שרייא אלא ודאי משום דכיון דהתורה התירה בהדיא לא רצו חכמים להעמיד דבריהם ואפי' לעשות חומרא בעלמא וכ"כ שם בש"מ ע"ש אלא דמסיים שם וז"ל אלא דאכתי קשיא לי לרבה בר רב הונא וכו' דאפי' באתרא דמסלקי ובלא נכייתא מישרא שרי דבר תורה וכו' ובתי ערי חומה התירה התורה בפי' מפני מה אין מותרת להם לכתחלה ואפי' מדרבנן ולמה מחמירין בה ורבינא לא החמיר במה שהתורה התירה בהדיא וכו' וי"ל דע"כ לא שרייא אלא בנכייתא דמיחזי כעין אכילת פירות ומוזיל