אברהם יגל (על השולחן ערוך) ע

והדליק בו נר חנוכה נ"ל דיצא כיון דמצוה דרבנן הוא לא אמרי' מצוה ה"ב וכמו שפסק הש"ע א"ח סי' תרמ"ט ואף לסברת מור"ם ז"ל שם בהגהה התם שאני דלולב יום א' מדאורייתא ולכך כיון דעבדינן זכר למקדש כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ג דסוכה יע"ש ומהאי טעמא נמי ניחא הא דאמרי' בפ' כ"ש גבי ירקות דיוצא בדמאי ופי' רש"י ז"ל בטבל לא משום דהוי מצוה ה"ב כדאמרי' בטבל דרבנן יע"ש ולכאורה ק' דמנ"ל לדמויי מצה דאורייתא למרור דהוא דרבנן דקי"ל כרבא דמרור בזמן הזה דרבנן אלא ודאי כיון דהוא זכר למקדש אמרי' כל דתקון וכו' וכן מבואר בפ' ע"פ דף קי"ו ע"ב אבל ק' לשמואל דס"ל גבי לולב דלא אמרי' מצוה ה"ב במצוה דרבנן היכי אתייא מתני' דקתני בדמאי ולא בטבל ואין לומר דהך מתני' בזמן שב"ה קיים דהוא דאורייתא ולכך הביא רש"י ז"ל ראיה ממצוה אף דעבירה דרבנן וכו' דהא ליתא דהא הרמב"ם ז"ל פסק כשמואל דלא אמרי' מה"ב במצוה דרבנן ופסק הך מתני' בסתמא דמשמע אף בזמן הזה דהוא דרבנן כמו שפסק בפ"ו מה' חמץ יע"ש ונ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמ"ש התוס' ז"ל בפ' ע"פ דף קי"ד ע"ב בד"ה אכלן דטעמא דמרור דאיתקש למצה ולכך אף בזמן הזה דהוא דרבנן כיון דמצה דאורייתא תקון כמצה דאיתקשו להדדי וכן מבואר בפ' כ"ש דף ט"ל ע"ב לחד לישנא דפי' רש"י ז"ל יעו"ש

סימן תרפ"ט סעיף ב' אם היה הקורא אר"ש וכו' לא יצא בפ"ב דמגילה תנן הכל כשרים לקרות חוץ מחש"ו ואוקמוהו בגמרא כר"י דאמר דיעבד לא וכו' וכת' הרשב"א ז"ל בפ' היה קורא דמאן דאוקמה כר"י לאו משום דס"ל כר"ח דס"ל דר' יהודא אפי' לכתחילה וכו' ראם איתא לא הול"ל מאן תנא חרש ר"י היא ועוד דאי איתא דס"ל כר"י ואפי' לכתחילה אמאי נקט קטן ושבקיה לחרש וכו' ע"כ נ"ל דהאי ועוד דקאמ' לאו לאוכוחי דר' יהודא לא ס"ל הכי דר"ח קאמר הכי בהדיא בס' ר"י דאפי' לכתחילה וא"כ לדידיה תיקשי הול"ל ור"י מכשיר בקטן ובחרש אלא ודאי כונתו היא לומר דהא דרב מתנא לא בעי לומר כר"ח דר' יהודא אפי' לכתחלה משום דק"ל דהול"ל קטן וחרש וכו' ע"כ וכי אסיקנא הא דידיה הא דרביה מתני' דמגילה ר"י אליביה דרביה היא וכו' ר"ל והויא מתני' ר' יוסי היא ואתא ר"י למימר דאף לרביה דפליג עליה בחרש וס"ל לכתחילה לא מודה הוא בקטן דאף לכתחילה כשר אך אם נאמר דמתני' רביה הוא ואתא רי לאפלוגי עליה א"כ הול"ל קטן וחרש ובהכי יתיישב מ"ש מהרש"א ז"ל על שפרש"י להאי אוקמתא דמתני' ר"י היא ולא אוקמא כרביה דר"י ע"ש ועיין לה' יד אהרן ז"ל שהבין בכונת הרשב"א ז"ל דמתני' ר"י אליבא דרביה הוא קאי על דינא דמתני' ולכך תמה עליו וכו' ע"ש דמה שתירץ הוא ז"ל אינו נר' לע"ד דאף למאי דאוקמי' לה כרביה צ"ל דחידושא אתא לאשמעי' גבי מגילה דאי לא"ה לאשמעי' האי דינא גבי ק"ש וכמאמר ראב"ע גופיה אלא ודאי דבא לאשמעי' רבי דל"ת דלא קאמר ראב"ע אלא גבי ק"ש דכתי' ביה שמע וכו' אלא אף מגילה דלא כתי' בה הכי אפ"ה מודה דלכתחילה לא ואמטו להכי הו"ל לר"י לומר קטן וחרש וכמו שנאמר אי מוקמי' לה כר"י ועוד מאן לימא לן דרבי לחידושא אתא דודאי צ"ל חוץ מחרש כיון דנקט לשון הכל כשרים לרבויי נשים דזילא מילתא לפרסמא לכך צ"ל חוץ מחרש וכו' וכונת הרשב"א ברורה כמ"ש דאי כהבנת ה' יד אהרן ז"ל למ"ל להרשב"א לומר ר"י אליביא דרביה הול"ל מתני' דמגילה רביה דר"י הוא אלא ודאי מדקאמ' ר"י אליבא דרביה הוא קאי על מאמר דר"י ולא על מאמר ת"ק

וראיתי להפר"ח ז"ל בס' מים חיים במס' ברכות שהק' קושיית הרשב"א ז"ל הלזו ותי' משום דהא דקאמר ור"י מכשיר בקטן הוא לדיעבד וא"כ לא שייך למתני מכשיר בחרש ובקטן וכו' יעו"ש שהביא ראיה מתוס' דפ' ב"מ דלשון כשר משמע דיעבד ולע"ד דאחר המחילה לא דמייא לשון כשר ללשון מכשיר דלא שייך לשון כשר כי אם אחר הפעולה כמו התם דקתני כתבו בדיו וכו' כשר אבל הכא קאמר מכשיר בקטן ודאי לכתחילה קאמר דומיא דהכל כשרין דמתני' ועוד דנר' דנעלם ממנו ברייתא בפ"ב דמגילה דקאמר שם אמר ר"י כשהייתי קטן קריתי אותה על ר"ט וזקנים וכו' אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן וכו' ע"ש הרי מבואר דמאי דקאמר ור"י מכשיר בקטן הוא לכתחילה דהא מביא ראיה מהך עובדא דקרא לפני ר"ט והתם ודאי לכתחילה הוא דאל"ה לא הו"ל לר"ט וזקנים לצאת ע"י כיון דאסור לכתחילה וזהו שהוצרך הרשב"א לומר דמתני' ר"י אליבא דרביה הוא

אלא דבאמת ק"ל לס' הרשב"א ז"ל דלס"ד דגמ' דר"י לכתחלה קאמר ועדין לא אסיק אדעתיה הך ברייתא דראב"ע אמאי לא ק"ל ממתני' דקתני ור"י מכשיר בקטן ולא קתני בחרש ובקטן

סימן תר"ץ סעיף ח' הלועז ששמע וכו' בכתב הקדש וכו' משמע דוקא אשורית אבל יונית אינו כשר אלא למכירו וכדמוכח מסברת הרי"ף ז"ל והך דאתמר בגמ' רב ושמואל דאמרי תרווייהו יוני לכל כשר כת' הרא"ש ז"ל דמשמע ליה דרב ושמואל לא ס"ל כרשב"ג אלא מפרשי אליביה ולית הילכת' כרשב"ג ע"כ והק' הרפר"ח ז"ל דהא בגמ' הק' ולימא הלכה כרשב"ג ומתרץ וכו' וכן הק' הל"מ ז"ל ולע"ד לק"מ דכיון דס"ד דליכא חילוק בין מגילה לספרים א"כ מאי דקאמר רשב"ג הוא הדין במגילה נמי ולכך מק' מאי חידושא אתו לאשמעי' רב ושמואל אם לא לענין הלכה ומשני חידושא אתו למימר דרשב"ג נמי איירי במגילה דאיכא לחלק וכו' ולכך לענין הלכה קי"ל כרבנן דאיכא חילוק בין מגילה לספ' וכי פסקינן כרשב"ג דוקא לספ' ולא למגילה והנה מדברי הרא"ש משמע דס"ל כמ"ש הר"ן דממתני' אין ראיה דליהוי סתם משנה ודלא כהרמב"ן ז"ל דאל"כ אמאי כת' דאינהו מפרשי דברי רשב"ג ולא ס"ל וכו' דאפי' תימא דס"ל כרשב"ג דכיון דאית לן סתם משנה ואמר ר"י הלכה כסתם משנה אידחייא דברי רב ושמואל לגבי ר"י וכמ"ש איהו גופיה סי' ה' בפ' במה בהמה ובפ' כירה סי' ג' אשר ע"כ מוכרח לומר דס"ל כמ"ש הר"ן דתנא דמתני' לא מעייל נפשיה בפלוגתא ומה שהק' הפר"ח ז"ל מהא דאמרו דרב ושמואל בעלמא אתמר ולא העמידו דבריו על מתני' נ"ל דל"ק דזהו דוקא לשיטתו דפירש בגמרא על קושיא ראשונה והא אמרת וכו' רב ושמואל וכו' בלעז יוני ר"ל וכשר לכל א"כ לפי המסקנא נמי יעמידו דברי רב ושמואל על מתני' אך פירוש זה אינו נר' דא"כ אמאי לא הק' לו ממתני' גופה דקתני ולועז ששמע אשורית יצא דמשמע דוקא אשורית ולא יוני אלא מברייתא אף דהוא בהדיא ועוד היכי אתי מתני' לפי' דקתני ללועזות בלעז משמע בלשון שמבינין הו"ל למימר ללועזות בלעז יוני ר"ל לכל הלועזות בלעז יוני אשר ע"כ נ"ל דה"פ בלעז