אברהם יגל (על השולחן ערוך) סז

חגיגה ולא כדעת הרא"ש שכת' דכיון דחגיגה אינו דוחה שבת אין מביאין זכר לה יעו"ש והנה דעת הרא"ש ס"ל בדעת רש"י ז"ל בפ' אלו דברים דלבן תימא אף דאית ליה דחגיגה דאוריית' לא דחייא שבת כיון דהוקשה לחגיגת ט"ו דגלי בה קרא וזה מוכרח מדברי ר"א שאמר אנן טעמא דפרושים וכו' משמע דלית ליה האי סברא כ"א ן' דורתאי והא דקאמר ש"מ לאו חובה היא לאו פירושה דהוי דרבנן אלא למיהוי כחובות שאין קבוע להם זמן וראיה לוה מדלא קאמר ארישא דמתני' דבזמן שהוא בא בשבת אין מביאין חגיגה וכו' מתני' דלא כבן תימא וכו' ואף דלא קאמר בהדיא כיון דשמעי' מיניה שפיר דמי דהא רב חסדא על מתני' דהלילה כולו צלי קאמר כבן תימא כיון דמוכרח הוא וכו' אלא ודאי דאף לבן תימא לא דחייה שבת כיון דלא כתי' בה במועדו ולע"ד נרא' דזהו מ"ש התוס' בפ' תמיד נשחט דלבן תימא לא דחי שבת כדמוכח התם והיינו דפסק הרא"ש ז"ל כההיא מתני' דהלילה כולו צלי דקאמ' והשתא דליכא פסח לא אמרי' משום דהלכה כבן תימא ואפ"ה לא דחי שבת וכן פסק הרמב"ם ז"ל ועיין לה' יד אהרן שהק' על דבריהם יע"ש ולע"ד נר' כמ"ש גם מ"ש מהא דאמרי' בגמ' לעולם רבנן וכגון שבא בשבת לימא אף כבן תימא וכגון שבא בשבת דהא לבן תימא לא דחי שבת לק"מ דהא ס"ד למימר דוקא אתי כבן תימא ואהא מתרץ דאתי אף לרבנן

אמנם דעת הר"י מקורבי"ל ז"ל הביאו הרא"ש דאף דלא דחי שבת היו מביאין אותה מע"ש ולא מיפסל בלינה למ"ש דאוקי וכו' ונ"ל דעת הר"י מקורביל ז"ל דוקא הכא כיון דלאו זמן הקרבתו הוא אינו חשוב מן המנין אבל ודאי בשאר ימות השנה אם שחט אותו בזמנו לא שייך לומר אוקי לילות ובידו לאוכלו ליל ט"ז והיינו דקתני מתני' ונאכל לב' ימים ולילה א' ופשוט וכ"כ הרב מ"ק ז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאמרינן בריש פסחים ד"ג יכול יהא נאכל אור לשלישי ת"ל והנותר עד יום שלישי בעוד יום וכו' הרי יום שלישי לאכילתו בזמן הקרבתו אינו נאכל ללילה של אחריו בבא בע"ש דאינו זמן הקרבתו וגם אינו אוכל באותו יום לא קרינן ביה יום שלישי לזביחתו וכו' ועוד נ"ל דאי בכל מקום אמרי' אוקי לילות א"כ אף לבן תימא דאית ליה ליום ולילה שייך לומ' אוקי יום ט"ו בהדי יום י"ד ויהא נאכל ליום ט"ו וא"כ מאי קאמר בגמ' דפסחים דע"א הכי נמי מסתברא דהא ברייתא היא בן תימא והיכי קתני יוצא בה משום שמחה הא איפסל בלינה ומאי קושייא אלא ודאי כיון דנשחט בזמנו וכהלכתו קרינן ביה וביום זבחכים יאכל

אך הק' הרב הנז' ז"ל מהא דאמרי' לעיל קופץ שונה ומטביל כגון שבא בשבת והא מביאין אותה מע"ש והניחה בצ"ע ולע"ד לא קשה כלל מקופץ דודאי אפשר לומר לא שייך שבירת עצם כ"א בשעת אכילה אבל קשה מהך דקתני בי"ג שונה ומטביל ואמאי והא חזי לשחיטת חגיגה

וראיתי לה' שע"ה זל שרצה לתרץ דהא דבי"ג שונה ומטביל הוא משום דחיישי' לטומאה דרבנן ולכך בי"ד שוחט מיד משום דבי"ד טהור ובודאי הטבילה מאתמול אבל קופיץ הוא פנוי ובידו להטבילה בלילה וכו' יע"ש ובודאי כנרא' דט"ס נפל בדבריו דבודאי לדעת הר"י מקורביל ז"ל לא צריך למימר טעמא דטרוד אלא משום כבר הטבילוה מאתמול לצורך החגיגה הבאה בע"ש ועוד אי ס"ל הך חילוקא דטרוד ובקופיץ הוא פנוי א"כ מאי דוחקיה לאוקמה בשבת לוקמה אפי' בחול וגבי סכין הוי טרוד וגבי קופיץ הוא פנוי אלא ודאי לית ליה האי חלוקא וק"ל

גם מה שהק' הרב מהא דאמרי' כל מלאכה שאפשר וכו' לא דחי שבת מאי הא דקאמר אי חובה היא תיתי בשבת וכו' והא אפש' וכו' לע"ד לא קשה דהא שמעי' לר"ש דס"ל חביבה מצוה בשעתה וא"כ ה"נ אף דאפשר מע"ש כיון דקבוע לה זמן בשבת דוחה את השבת והך דאפש' לעשותה לא נאמר על גוף המצוה עצמה אלא על המכשרין דלא שייך לומ' חביבה מצוה בשעתה ואף דדחי התם בפ' ר"י משום דדחתה שחיטה את השבת הוא דעת ר"א דלא פליג אדאבוה ולכך קאמר נמי אף דעת רבי כן דכיון דקים ליה לר"א כן בדעת אבוה איך פליג רבי ארבו אבל כיון דמצינו דחכמים קאמרי התם דדוחה את השבת וסתם לן נקצר ביום כשר ועוד סתם לן באותו פ' דס"ה דאומר בשבת זה אומר הן הרי דבקצירה דוחה את השבת הוכרח לומר דלא קשו הסתמיות אדהדדי הא דקאמר ר"ע דוקא במכשרין ולא בעיקר המצוה כיון דחביבה מצוה בשעתה ואין לחלק דדחתה שחיטה וכו' כנ"ל בדעת הרמב"ם והגאונים ז"ל וע"ש בל"מ ז"ל

אמנם אך קשה לדעת הר"י מקורביל ז"ל מאי דקאמ' בגמ' גבי יהודא בן דורתאי דפירש וישב בדרום כדי שלא יעלה לירוש' ויתחייב בחגיגה והא אפש' להעשותה מע"ש וג"כ קשה דחגיגת ט"ו אמאי אינה באה מע"ש דקרא כתי' שבעת ימים ולא שמנה דבשלמא לשיטת התוס' ניחא שכת' משום דהוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין צריך שישחט נמי בשעה הראויה לחגיגה וכמו כן נמי גבי חגיגת י"ד אך לדעת הגאונים דלית להו האי ס' דהא מותר להביאה מע"ש וגם להרא"ש שכת' הטעם דאין מביאין מע"ש הוא משום דתיפסל בלינה ולא קאמר מהך דכת' התוס' משמע דלא ס"ל הכי וא"כ חגיגת ט"ו אמאי אין מביאין מע"ש הא לא שייך הך טעמא דפסול לינה אמנם לזה י"ל דס"ל כהראב"ד ז"ל דהא דקאמר בגמ' שלמים ששחטן שלא לשם חגיגה אלא וכולי דאי לשם חגיגה יוצא י"ח והא דכתיב שבעת ימים ר"ל מצוה כתקנה דהיינו בשעת ראייתו הקרבתו אינו אלא שבעת ימים אבל שבת אינו כן אלא מאתמול אך מירוש' משמע דאינו יוצא בו י"ח דקאמר בהדיא בפ"ד דסוכה שלמי חגיגה ששחטן וכולי ואפשר לדחוק דשלמים דבאים עם חגיגה קאמר איך שיהיה לכ"ע חגיגת ט"ו קריבה במ"ש אך הקושיא הראשונה צ"ע אמאי פירש ואפשר לדחוק לדעת הגאונים דהא דפירש לאו שיצא מירוש' אלא פירש מן החכמים שאומרים אינם דוחין את השבת כלומ' דלא ס"ל כוותייהו אמנם אחר העיון קושיא מעיקרא ליתא דודאי להגאונים והרא"ש כשיטת התוס' אך חגיגת י"ד הוי רשות ולא חובה אף לבן תימא וכמ"ש הכ"מ ז"ל בה' חגיגה ואתי שפיר הא דקאמ' רב אשי ש"מ לאו חובה היא ר"ל אף דהיא מדאוריית' חובה אלא רשות

אבל הא קשה לי דאמרי' בירוש' תני חגיגה הבאה עמו מתבערת עמו והק' בתר הכי חגיגה נאכלת לב' ימים ופסח ליום ולילה ותירץ תאמר בעולה וכו' יעו"ש והשתא לדברי הר"י מקורביל מאי מק' הירוש' לימא דהך מתניתא איירי כשחל י"ד בשבת ולכך אינה נאכלת אלא ליל ט"ו ותו לא כפסח ואין צורך להגיה הבריית' לומר העולה עמו וכו' אלא ודאי משמע דהיכי דחל בשבת אין מביאין חגיגה כלל ואפש' לתרץ דקאמר הבאה