אברהם יגל (על השולחן ערוך) סו

הטעם משום דבזמן המקדש יש איסור בדבר מפני שהוא יו"ט ועכשיו הוא עומד באיסורו אבל לא כת' טעם למנהג ההוא דאין עושין כל היום ורש"י כת' הטעם כדי שיזהר מלשכח ביעור חמצו ואם עושין מלאכה חיישי' שמא ימשך במלאכה אבל ה"ה בפ"ח מה' י"ט כת' דרש"י ז"ל בא ליתן טעם איסור מלאכה מחצות היום ואף דעיקר האיסור הוא כדי שלא ימשך מלשחוט והוא כבר שחט אפי' הכי גזרינן כדי שלא ימהר בעשיית הפסח ובאפיית מצה כדי שיחזור למלאכתו וכ"כ התוס' בפ' ע"פ לענין אכילה יעו"ש ולכך הק' גם ערב הסוכות נמי יאסר במלאכה וכו' והפר"ח ז"ל הסכים עמו דהעיקר לטעם הירושלמי יעו"ש. ולע"ד נר' לומר דרש"י ז"ל כת' כן לאשמועינן דאף בזה"ז שייך נמי איסורא כיון דהטעם הוא משום גזרה דשמא ימשך השתא נמי דאית לן ביעור חמץ ואפיית מצה אסרי' ליה מדינא וגם הירוש' הכי סבור דאיך אפש' דרש"י ז"ל נעלם מעיניו דברי הירוש' והוכרח לומר כן משום דלפי דברי הירוש' אין איסור זה קיים לעולם דהא כיון דאית לן בטלה מג"ת א"כ לא אסרי' ליה במלאכ' משום דהיה יו"ט ומדינא נמי מותר להתענות ולהספיד בו ביום כיון דבטלה מגילת תענית דהא דהיה אסור תענית בח' ניסן הוא משום דהיה קרבן הנשיאים או משום מ"ש בש"ס דתענית יעו"ש וכ"כ הב"י סי' קל"א וסי' קכ"ט והביאו הפר"ח סי' תכ"ט דאין איסור תענית בניסן האידנא אלא משום מנהג והך עובדא דר' צדוק דמייתי מינה הרא"ש ז"ל ראיה איכא למידחי דס"ל דמגילת תענית לא בטלה וכ"כ התוס' בפ"ק דתענית די"ב ע"א אבל לדידן דמגי' תענית בטלה מותר להתענות באותו יום שהיה יו"ט בזמן ב"ה ולכך לא שייך לומר דאסור במלאכה כיון דנאסר מקודם והרמב"ם נמי קאי לזמן ב"ה והאידנא נמי אסור ולא חש לפרש הטעם והקו' שהק' ה"ה ז"ל נר' לע"ד דלא קשה דוקא התם משום דכיון דטירחא דסוכה מרובה לא אפשר שיעסוק במלאכתו מאליו דמימר אמר אין שהות לי כדי להעשותה ולכך לא אסרו עליו המלאכ' דאם עשאה מקודם שפיר ואם לא יעשנה כ"א עי"ט אין צריך לגזור אבל גבי ביעור חמץ ואפיית מצה כיון דאין בה עסק גדול ובטירחא כל שהו יכול להעשו' אותם שייך ימשך במלאכתו לטעות אחר סברתו לומר דעדין איכא שהות להעשותם כיון דאין בהם טירחא כ"כ ובין כך יעבור זמן הביעור וג"כ שחיטת הפסח אינו מוכרח להוליכו לעזרה הוא בעצמו אלא יאמר לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח ויותר תמיהא לי על ה"ה והפר"ח ז"ל דאמאי לא הקשו הכי על הש"ס ערוך בפ' ע"פ במאי דמבעיא ליה סמוך למנחה גדולה תנן ומשום דילמא אתי למימשך ואתי לאמנועי מפסחא דמאי מיבעיא ליה דודאי מנחה קטנה תנן דאי לאו הכי מ"ש ערב פסח אפילו ערב הסוכות נמי לא יאכל וכו' כיון דאית בהו טירחא דסוכה ומשמע ודאי כמ"ש

אמנם נ"ל דהא דאמרי' בטלה מגי' תענית ומותר להתענות וכו' אלא דוקא ביום שהיה יו"ט בזמן ב"ה עכשיו שהיה חרבן בטל ממנו תורת יום טוב אבל יש מקומות דאף אחר החרבן של ב"ה עושין גזרות וסייג למהרה יבנה ב"ה והיינו טעמא דבזמן הבית נמי יש הך גזרה ולכך אף אם בטלה עדיין האיסור קיים משום מהרה יבנה וכו' ויטעו בדין וכן מצינו בהדיא בפ"ק דמ"ק דלא יעורר על מתו וכו' קאמר התם טעמא משום עליית הרגל וחד אמר שאין המת וכו' וקאמר מאי בינייהו דעבד בחנם ולא קאמר איכא בינייהו בזה"ז וכו' אבל יש לדחות משום דאף בזה"ז איכא נמי הוצאות לצורך המועד אסור אבל מהא דר"ש דיתיב בתעניתא במעלי יומא דפסחא הכי משמע דקאמר הש"ס בפ' ע"פ משו' דס"ל דפסח זמנו כל היום ואף דאינו בזמנו ודוחק לומר דהיינו דמדחי תלמודא התם דפשטא דמילתא משמע דלא תכריח דס"ל דבן בתירה דא"כ היכי ס"ד למימר הכי אבל מפי' רשב"ם זל שם נר' דמפרש הכי בפי' הגמ' שכת' גבי הא דמבעיא ליה סמוך למנחה קטנה ומשום אכילה דמצה הא דלא קאמר משום אכילת פסח רבותא הוא דאף בזה"ז דליכא פסח וכו' הרי דס"ל דבדבר שהיה אסור בזמן ב"ה אינו נוהג עד עכשיו וא"כ יפרש משום הכי לא ניחא לבה"ג לומר דהכי דעת ר"ש וע"ש בתוס' זל

סימן תע"א סעיף ב' וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה וכת' המ"א ז"ל דאפי' מי פירות עם מים אין יוצאין בהם י"ח והביא ראיה מהא דהק' הגמ' מחלות תודה וכו' ועוד הק' דא"כ למ"ל ללחם עוני פשיטא ע"כ כונתו מוכרח לומר דאיירי ר"ע בעיסה שנילושה בשמן לחודה וא"כ בלאו לחם עוני ידעי' לה כיון דבעי' שימור וזה סותר למ"ש בסי' תנ"ב כיון דבא ממין החמץ שפיר יוצא בו יעו"ש וכן הק' ג"כ הפר"ח זל על הב"ח ז"ל והמ"ק הבין דמלא תאכל נפקא ולכך הק' דסותר למ"ש בסימן תס"ב יע"ש ואני הדיוט תמיהא לי איך שגג לראות כאותו מקום עצמו להפר"ח ז"ל שכת' דמלא תאכל ליכא ראיה אבל מושמרתם את המצות היא דאיה ברורה וא"כ מק' שפיר למ"ל לחם עוני הא ידעי' מושמרתם וכה"ג הקשה שם על רש"י ז"ל וראיתי לה' קרבן העדה בתוספותיו על הירוש' שהק' על המ"א מירוש' דקאמר דקרא דלחם עוני אתא למצוה וכו' יעו"ש ולע"ד אחר המחילה ליתא דודאי הא דאפליגו שם הוא לר"י הגלילי לפום גמ' דידן דהא מייתי ראיה לדבריו מהך ברייתא דרבוכה ולא קתני משו' דכתי' לחם עוני אלא ודאי משום דס"ל כר"י הגלילי דלחם עוני אתא למצוה ומקרא דושמרתם בעי למעט אף דיעבד אך לר"ע דקאמר פרט לעיסה שנילושה וכו' משמע דיעבד קאמר ועוד דאיך אפש' לומר דקרא אתא למצוה והא לא בעי עיכובא אלא בקדשים ופי' הירוש' הוא קאי על מילתיה דריב"ל דקאמר צריך שלא יהא בה משקין משמע אף דנילושה במים ופליגי ביה למצוה או לעיכוב אבל קרא דלחם עוני לא אתא אלא למעט מעשר שני כר"י הגלילי דאי קרא מיירי למצוה א"כ אף מיעוטא דמעשר שני הוא למצוה וזה אינו למצוה לכ"ע כמבואר אך מה שהכריח המ"א ז"ל מדברי הר"ן ז"ל שכתב דיכול לאכול מצה עשירה דיש בה שמן מעט אבל דיש בה הרבה אין מברכין ב"ה וכו' אין זה מוכרח דכיון דאם קבע עליו מברכין ב"ה בי"ט אוכל קביעותיה והא דכתב הרמב"ם כל שמברכין ב"ה יוצא י"ח למעוטי הנך דאף קביעות דידהו לא מברכין עליה ב"ה ובהדיא אמרינן גבי כובא דארעא כיון דאם קבע ליה מברך ב"ה יוצא בו י"ח ועיין במ"א סי' קס"ח סק"ל ועיין עוד שם סי"ו ועיין עוד סי' ר"ח סט"ו ומה שהביא ראיה מהש"ס דברכות כת' המ"ק אל שאני התם דבקביעות סעודה נמי מברך במ"מ כמ"ש הרמב"ם בפ"ג דברכות ע"כ והמעיין לשם יראה להדיא דמברכין עליו המוציא כר"ש ועיקר קושייא לא קשה כמ"ש הכ"מ ז"ל שם ועיין שם בל"מ ז"ל יעו"ש

סימן תע"ג סעיף ד' ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה משמע אף דבא במ"ש עושין ב' תבשילין ואף דאין באה