אברהם יגל (על השולחן ערוך) סב

דאף בהדביק תחילה ותי'. דמיירי בחלוט וכו' ע"ש ואין זה במשמע דהברייתא מיירי בחלוט ואף דלפי האמת מיירי בהרתיח חחילה מ"מ מהא דאמרינן בירוש' גבי מחלוקת ר"י ור"ל והביאו התוס' והרא"ש ז"ל שם ואדם יוצא י"ח אף בהדביק תחלה ולא אמר דמיירי בחלוט משמע בכל גוונא גם מדברי הפוסקים מבואר דבדיעבד מותר כאמור ואף לדברי הראב"ד זל הוצרך לומר דמיירי בכיסה וכו' גם הך ראייה שהביא מהרא"ש ז"ל לא מכרעא כלל דהתם מיירי במשקין לכך כשירתחו חוזרין ומחמצין גם מעכבין העיסה מלאפות עד זמן מרובה ולכך אם הדביק תחילה אסור אבל הכא דמיירי בלא משקה דבלאו הכי מודה ר"י דלא הוי לחם וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל מודו כ"ע דמותר דיעבד וראיה לזה דהא הטור ז"ל פסק בהדביק באלפס דמותר דיעבד והביא הך פסקא דהרא"ש גבי טיגון בשמן דבה"ג דאסור דיעבד ועוד למה הביא הך דינא דהדביק משם אביו ז"ל גם הרמב"ם ז"ל אף דס"ל דהדביק מותר פסק בפ"ה גבי טיגון בשמן אף דהרתיח תחילה אסור וכמ"ש המ"מ ז"ל וכ"כ ריא"ז ז"ל הביאו השה"ג בפ' ועיין מ"ש בסי' תנ"ד

וראיתי לה' המאור ז"ל גבי מעשה אלפס שכת' משם ה"ר אפרים דנקטינן בחלה כר"י וגבי מצה כר"ל ע"ש ולא הבנתי כונתו דהא ילפי' מג"ש מהדדי ומאי אולמיה חומרא דפסח לענין לחם אם לא שנאמר משום חמוץ הוא וכונתו היא דפליגי המקשה והמתרץ בהכי דלס"ד דמק' דס"ל דמיירי בהדביק תחילה צ"ל דלא חיישינן לחימוץ אך למתרץ דמיירי בהרתיח א"כ חזרנו לדין דחיישינן לחימוץ ואין להק' א"כ אף לר"י נמי לימא דהדביק תחילה אסור והברייתא מיירי בהרתיח תחילה דז"א דא"כ הו"ל לבאר בעל הברייתא דמיירי בהכי כיון דאף הדביק קרוי לחם אך עדין קשה מהא דירוש' דאמר שם ר"ל דהדביק תחלה אין קרוי לחם ואין אדם יוצא י"ח ומאי איריא דאין יוצא בו י"ח וכו' ת"ל דאף בשאר ימים אסור משום חמץ אלא ודאי הדבר ברור דלא פליגי ר"י ור"ל אלא לענין לחם אבל לענין חימוץ כ"ע מודו וצ"ע

ונ"ל דאם הרתיח המחבת מבפנים מודו כ"א דמותר דכיון דהחום שולט בפת בלי הפסק לא חיישינן לנתחמץ קודם שנאפה וגם ר"ל מודה בזה דמיחייב בחלה דהוי כתנור וכ"כ המרדכי בשם הרא"ם ז"ל דפלוגתא דר"י ור"ל הוא בתרתי לריעותא אבל גם בהרתיח מבפנים אף דהדביק בתחילה חייב לכ"ע כיון דאיכא חדא לטיבותא ע"ש ולפ"ז הש"ס דהק' לר"ל מהך ברייתא דאלפס הו"מ לתרץ בהרתיח מבפנים וחדא מינייהו נקט והכריחו לזה מהא דאמרי' שם בגמרא בעו מיניה מעולא הרתיח מבחוץ מהו ומאי מבעיא ליה דהאי פלוגתא דאימוראי במאי מוקי לה אלא ודאי ס"ד דפליגי בהרתיח מבפנים ומיבעיא ליה לר"י בהרתיח בחוץ מיחייב או לא והשיב ר"ז הי ניהו מעשה אלפס דפליגי ביה אבל הרתיח מבפנים כ"ע מודו ואפי' בהדביק תחילה דבהכי מיבעיא ליה אבל התוס' ז"ל ס"ל דאף דהשיב לו ר"ז הי ניהו מעשה אלפס לא נאיד מהך סברא דרבה אלא דחידש לו דפליגי נמי בהכי והיינו דק"ל דמאי מיבעי ליה לר"י באבוקה כנגדו וכו' כיון דפליגי בהרתיח מבפנים היינו אבוקה כנגדו ואי כדמסיק ר"ז דפליגי בהרתיח מבחוץ דוקא לא ק"מ אלה ודאי דס"ל דעדין קאי הך סברא דרבה למסקנא והיינו דלא קמיבעיא ליה לרבה בהרתיח מבפנים כמו דס"ד דפליגי בהרתיח מבפנים ועדין מבעיא ליה בהרתיח מבחוץ

אמנם יראה דה"ד לפי הס"ד דמיירי באלפס כפירש"י ז"ל אך למסקנא דכת' דמיירי בתנור שפיר איכא למימ' דבהרתיח מבפנים כ"ע מודו ולא פליגי אלא בתרתי לריעותא כמ"ש הרא"ם ז"ל וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בס' המלחמות בפ' כ"ש שכ"כ והכריח מהך כובא דארעא יעו"ש וכ"ש דהתם מרי דשמעתא דקאמ' גיבלא בעלמא הוא דמשמע דוקא לענין ברכה אבל לחלה חיי' הוא רב יוסף ואיהו גופיה ס"ל כר"ל כדמוכח מההיא דמיבעיא ליה בפ' כ"ש גבי אבוקה כנגדו יע"ש בתוס' וגם הרמב"ן ז"ל כ"כ בסמוך ומכלל דבריו למדנו דבהרתיח מבפנים ליכא משום חימוץ וקאמר ואדם יוצא י"ח בו בפסח יעו"ש כמ"ש

כתב הרי"ף ז"ל ואיכא מ"ד כר"י דאין לחם אלא האפוי בתנור בלבד אבל מעשה אלפס וכו' ואשכחן עליה פרכא וכו' אלמא אע"ג דחלטיה מעיקרא כיון דאפייה בתנור או באלפס לחם הוא ויוצא בו י"ח בפסח ועיין לה' המאור ז"ל שהשיב דהך פוסק מיירי כלישנא קמא והרמב"ן ז"ל השיב דכיון דלא פסק כיחדאה אלא משום טעמא דהוא רבא וכו' צ"ל כלישנא בתרא וכ"כ הר"ן ז"ל יע"ש ואני הדיוט תמיהא לי מלתא דאיך נחה דעת הגאונים בזה דהך פוסק ס"ל כלישנא בתרא דא"כ איך קאמר דמעשה אלפס אף דהרתיח תחלה לא הוי לחם והא ודאי הך לישנא היא לר"ל דס"ל דבהרתיח כ"ע מודו דחייבין וכמו שהעמיד הך ברייתא מעיקרא האי מאי דקאמר דכ"ע פטור אף בהרתיח תחלה אם כן הוי ריש לקיש כתנאי מהך ברייתא דקתני חייבין ועוד דאמאי לא קאמר דפליגי בהרתיח תחילה דת"ק מחייב דהוי כעין תנור ור"י פוטר דבעי' תנור ממש ולאו לדחוקי נפשיה לאוקמה בתנור אחד דהוא חסר בברייתא ועיקר ראיית הש"ס לומר דלר"ל הוי ככ"ע דבהדביק כ"ע מודו דפטורין ובהרתיח כ"ע מודו דחייבין גם בעיקר קושיי' הרי"ף ז"ל לא קשה כ"כ דהא דקאמר דבעי' תנור אחד לאו למעוטי חלוט דההיך לאו בכלל אפייה אלא בכלל בישול ולא קאי המיעוט אלא אאפייה דבעי בתנור אחד וכמ"ש בקרא ואפו בתנור אחד והך טעמא דר"י לא קאי בגמ' אלא באפו באלפס וחזר אפאו בתנור ופירש"י ולא פי' רק אחלוט דמוזכר בברייתא ועוד קשה לי דעדין תיקשי ליה להך פוסק מהך גמ' דהחולץ דקאמר בין באלפס היי לחם אלמא האילפס עשאו לחם ואיך פסק כר"י דאף בהרתיח תחילה לא הוי לחם ויותר תמיהא לי על ת' המאור שלא השגיח בזה

אשר ע"כ נ"ל דזוהי כונת הרי"ף ז"ל בקושייתו מפ' החולץ וכונת הך פוסק הוא מלישנא קמא דבהכי אוקמא ר"י ולא משגחינן בהך אוקמתא דההיא אליבא דר"ל דלית הילכתא כוותיה לגבי ר"י ולהך לישנא צ"ל דלגמרי פטר ר"י אף בהרתיח תחילה דאי בהרתיח כ"ע מודו דחייבין א"כ הוו פלוגתא דאמוראי היא פלוגתא דתנאי אלא ודאי דלר"י פוטר אף בהרתיח ובעי תנור ממש ופליגי אימוראי בס' ת"ק דלר"י מחייב אף בהדביק ולר"ל לא מחייב אלא בהרתיח ואהא פטר ר"י אף בהרתיח ולא מחייב אלא בתנור וכיון דלהאי לישנא הוי ר"י כס' חכמים דבאידך מתני' דהם נמי נקטו לישנא דר"י נקטינן כותייהו והיינו דלא ק"ל להרי"ף ז"ל אמאי לא פסקינן כאידך אימוראי דר"י ור"ל משום דלפי האמת לא פליגי אלא בס' ת"ק והיינו דלא קאמרי הלכה כפלוני ואהא ק"ל להרי"ף ז"ל מפ' החולץ דהתם אמרינן