אברהם יגל (על השולחן ערוך) נח

דס"ד דמהני לכל המנחות קאמר דמהני לפסח והתם איכא דבלילתו רכה ולכך הוצרך לאוקמה בחזר ואפאו אבל ודאי אי בלילתו עבה מודה דלא בעי אפייה ודלא בהרפ"ח ז"ל שכת' דרב האיי ז"ל והרא"ש פליגי בהכי ולא ראה שהרא"ש ז"ל גופיה הסכים דברי רב האיי לדבריו וגם קשה דאיהו גופיה כתב דמוקי הך דחלת המשרת ברכה דממ"נ דאי חזר ואפאו אפי' רכה נמי ואי לא חזר ואפאו אפילו עבה כמי דלדידיה הכל תלוי באפייה ויש ליישב כוונתו דהוק"ל כדברי הרא"ש כמ"ש ולכך ר"ל דמשמע ליה דכולם מיירי באפייה ואפ"ה קאמר הך דחלת המשרת מיירי ברכה הרי אף דמיירי באפה אח"כ לא מקרי לחם ומ"ש בהך דהחולץ דמיירי אפי' עבה ט"ס וצ"ל אפי' דמיירי דוקא בעב' אך כבר כתבתי דזה לא יתכן דשם מיירי דוקא בעבה וגם ליכא מ"ד דאפייה בתנור לא מהני ברכה ובעיקר דברי הרא"ש אינו מוכרח וכאמור

ודע דבירוש' קאמ' א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לחלת המשרת ולאשישה ובפ"ק דחלה אהך מתני' דהסופגנין וכו' קאמר מאי איסקריטין חלוט דשוק ומאי חלת המשרת חלוט דמוי ע"כ ומדקאמר בחלת המשרת דמוי משמע דחלוט דשוק הוא במשקין כדי שיקפצו עליו זביני וא"כ הדבר ברור דבפ' כ"ש דמיעטו חלת המשרת מלחם עוני הוא משום דהוא חלוט שלא כדברי רב האיי ז"ל ור' אפרים ז"ל והא דלא העמידה בחלוט דשוק דעשוי במשקה משו' דא"כ מאי איריא חלוט אפי' אפוי נמי ובריית' חידושא אתא לאשמעי' דלכך לא קתני הך דנילוש במשקה וכמו שאמרו שם דאינו יוצא בו יעו"ש

ומ"ש הפר"ח ז"ל ראיה לדברי הרז"ה מכאן יש לדחות דמיירי בנאפה אח"כ דמה אולמיה מש"ס דילן דהעמידוה בהכי ואדרבה מצאתי ברייתא בתוספתא דפ"ג דפסחים הפך דבריו וז"ל אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין אין לשון בפושרין מפני דמחמצין והדבר ברור דמאי דקאמר מפני שהן חלוטין הוא לענין עוני דאלו לענין לחם כיון דבלילתו עבה וגם נאפה אח"כ בתנור כ"ע מודו דהוי לחם וגם זה הפך דברי ה"ר אפרים ז"ל דאף ברותחין קאמר דהוי עשירה וצ"ל לדעת הגאונים ז"ל דאין לשין דחיישינן כיון דנחלט אין חוזר ואפאו ולא הוי לחם ודאי וזה דוחק גדול אך לדעת ר"ת והרא"ש ז"ל יתיישב שפיר ולא עוד דמשמע מלישנא דבריית' דבלילתו עבה דומיא דאין לשין בפושרין ודו"ק

סעיף ד' אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה וכתב הפר"ח דמ"ך בס' כ"מ דאם הוציא מצה מרשות לרשות אין יוצא בה י"ח והשיגו הרב דאיכא חילוק בין גזולה לזו כמ"ש התוס' בפ' לולב הגזול וכולי ועלה בדעתי לומר כדבריו דוקא גזילה דבשעה שהוא עושה מצוה הוא גמר המכירה שאינו יכול להחזיר אותה ודומיא למאי דאמרי' דאינו יוצא בטבל אבל האי בעת אכילתו אין כאן עבירה והא דלא כתבו התוס' הכי משום דהתם נמי דאף בשעת המצוה איכא עבירה דלא ידבק בידך אך מגמ' דירוש' משמע כדעת סבר' הכ"מ וכ"כ הפר"ח והמ"ק ז"ל כת' דפי' בתמיהא וכו' יעו"ש ולע"ד נר' דוחק ופי' הירוש' הוא דוקא גבי קריעה כיון דהיא מצוה דרבנן אמרי' האי חילוקא אבל גבי מצוה דאוריית' כיון דאיסורא דאוריית' הוא לא אמרי הכי שכך אני אומר דאם הוציא מצה מרשות לרשות אינו יוצא וכו' והכי איתא בגמרין בפ' אלו עוברין גבי הא דאמרי' אין מביאין נסכים מן הטבל משום איסורו מחמת גופו אבל מוקצה מחמת ד"א והוא הוא דעבר הרי חילוק הירוש' וא"ה מדייק הש"ס מכאן דאיסור מוקצה מדרבנן האי מדאוריית' ליכא. חילוק ואני תמיה על הרבנים שלא השגיחו בזה והתוספות דפ' לולב הגזול. נתחכמו שלא הביאו הך הירוש' לראייה לדבריהם משום. דהתם דאיהו לא עבר מדי ועין לקרבן העדה שם ושוב ראיתי להר' ב י"ד סו' ש"ם שהביא להירוש' הלז ופי' דבתמיהא קאמר יעו"ש

סימן תנ"ה סעיף א' אין לשון אלא במים שלנו וכו' כת' הפר"ח ז"ל וז"ל איכא למידק שהרי לא בד"ו פסח וכו' ולע"ד אינו מוכרח דהא אף לזמן רבא מקדשין ע"פ הראייה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מקידוש החדש וכן מגמ' דר"ה דכ"א הכי מוכח יעו"ש

עוד כתב הרפר"ח ז"ל להק' על ב"ח ז"ל וז"ל הרי מוכח בהדיא וכו' דאין להם תקנה דאלת"ה כשלמחר אייתו כ"ע חצבייהו פשוט שנשאר לתת מים וכו' או שלשו ממים ידועים וכו' יעו"ש כונתו להק' דאי כמ"ש הב"ח דאיכא למיחש שמא נתערב עם מים שנשאבו אחר תחלת הלילה א"כ מאי מייתי ראיה הרא"ם ז"ל דאם נשאב מבע"י לא מהני מהא דמייתי ראייה הר"א ממיץ ז"ל מהך דפפוניא וכו' לימא דלעולם אם נשאבו קודם תחילת הלילה מותרין מיד ואפ"ה מייתי ראייה הר"א ממיץ מהך דפפוניא משום דלא שייך למימר דלשו ממים שהיה להם דאיכא למיחש שמא נתערב עם מים שנשאבו אחר תחילת הלילה ולדעת הב"ח אפש' לדחוק דמאי דכת' הרא"ם שלשו מהמים שבבית שנשאבו ביום ר"ל ע"י שישאבו עתה נילושו מיד אך מה שהוכיח מדברי הרא"ם דאותן שנשאבו בעוד היום מותרין לאחר לינה מהא דכתב על הסמ"ג פי' עם המים שנשאבו בתחילת הלילה וכו' לע"ד אין לו מובן דכת' כן משום דכא לאפוקי מים שנשאבו בעוד היום להרא"ם אין לו תקנה ולא שייך לומר דאיסור זה לפירש"י כיון דעברו עליו י"ב שעות ואולי דאזיל לשיטתו דמפרש לדעת רש"י אם לנו לילה אחת שלמה אף דאינו י"ב שעות מותר וא"כ אמאי לא פי' דמיירי בנשאבו קודם התחלת לילה ודו"ק

סעיף ו' כשירה כיון שיש בה טעם מצה וכו' כת' הפר"ח ז"ל דהראב"ד דס"ל דלא עבדי' תבלין בעיסה משום חימוץ ודלא כה"ה וכבר הכרחתי בסי' תס"ב כדבריו ומה שהק' הר"ב מ"ק ז"ל דאמאי לא השיגו בפ"ה לא קשה דסמך אמה שהשיגו בכאן ואף לדעתו ליקשה דאמאי לא השיגו אחר דהשיג בה' מעה"ק וראיתי לה' ז"ל דכ"ג שכת' דהתם דנתן תבלין מרובות ובפסח הוא דבר מועט ע"כ והוא תמוה דהא אמרי' במנחות למ"ד בתר מבטל אזלינן אוקמיה האי ברייתא דלא אפיש בה תבלין וכיון דהלכתא כוותיה מוכרח דאיירי במועט ועוד דתוספתא דקתני יוצאין במצה מתובלת לא משמע דהיא מועט והקושייא שהקשה על הכ"מ ז"ל לא ק' דלא קאמר דזריזין הם אלא כוונתו דיכול לשומרה כמו מים ופירות דהא התירו להם פושרין כיון דיכול לשומרן ובכאן נמי לא קשה דלשיטתיה אזיל דמי פירות ומים יכול לשומרן מחימוץ אבל דעת הראב"ד ז"ל גם במים ופירו' אין יכולין לשומרן והא דאמרי' מגבלה במים זריזין הן אבל גבי תבלין לא מהני זריזין אך קשה לזה מהא דכת' הראב"ד הובאו דבריו בס' תמים דעים סי' כ"ז דמצה של מצוה אין נותנין בה מלח מפני שהוא כתבלין ומצה עשיר' היא אבל בשאר לחם מותר ע"כ הרי משמע מאי דאסור הוא משום מצה עשירה וכמו שהבין ה"ה ונ"ל דאה"נ דמיקרי מצה עשירה אבל אסור אף לשאר לחם משום חמוץ וכן