אברהם יגל (על השולחן ערוך) נג

ופירוש מהרי"ל ז"ל נ"ל כפשוטו דקאי אגוי אלם דהוא כופה אותו להיות משומר אצלו כיצד יעשה יראה לו חדר ויאמר לו שישימנו לשם להראות לו דאף אם נאבד אין עליו כלום והוי כאלו התנה עמו דאם נאבד על הגוי כה"ג מותר דהא ההיא שעתא נתרצה הגוי לומר שאינו כופה אותו לשלם

עוד שם וצריך לעשות מחיצה י"ט כדפרש"י דאף דלא קבל אחריות בעי מחיצה משום היכר אבל המ"מ ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל דהא דבעי מחיצה דוקא היכא דקיבל אבל אם לא קיבל לא בעי מחיצה ולא שום היכר יע"ש ונ"ל דטעמו כיון דשל גוי הוא ובלא אחריות הוא בדיל מיניה והוי כהקדש אבל אם הוא באחריות הוי שלו ולא בדיל מיניה ובהכי ל"ק מה שהק' הפר"ח ז"ל אך דעת הרא"ש ור"ת אין בו הכרע דאפשר דס"ל כפרש"י מדלא פי' כלום ואפש' דכיון דרב הונא קאי אבריית' דייחד סתמו כפרושו דמיירי בקיבל אמנם מדברי הטור ז"ל יראה בהדיא דאף להרא"ש ור"ת אף בלא קיבל אחריות בעי מחיצה י"ט דהא אית ליה כסברתם דבייחד סגי ופסק הך דמחיצה אף בלא קיבל ונראה לי דהכריחו דא"ה אמאי קאמר רבא ואם של הקדש וכולי ליפלוג בדידיה אבל בלא אחריות אין צריך והוה ידעינן הקדש מכ"ש אלא ודאי אף בלא אחריות צריך מחיצה וה"ט דוקא הקדש דקאי עליה באיסור ולכך בדיל מיניה אבל בלא אחריות בחמצו של גוי כיון דליכא איסור לא בדיל מיניה וכן העלה הב"ח ז"ל בדע' הרא"ש ור"ת יע"ש דלא מטעמא דילן אבל מה שנתברר מדבריו דלדעת הרמב"ן ז"ל בעי' מחיצה עשרה דאורייתא אינו נראה מדבריו כך אלא דאף בלא מחיצה כיון דאתני דליהוי הך מקום החמץ רשות הגוי מהני וכ"כ ז"ל גבי דורון של נכרי וזהו דלא קתני בבריי' אלא ייחד וכ"כ הל"מ ז"ל אך מה שנראה מדבריו שכת' דעת הרא"ש וכו' דבלא קיבל לא בעי מחיצה הוא הפך דברי הטור ז"ל כמ"ש

ואולם עדין קשה בדברי הטור שכת' ברמזים שלו ושל נכרי המופקד אצלו עושה לו מחיצה וסתם פקדון הוא ש"ח והוא ז"ל פסק דאף בש"ח מקרי באחריות משמע דבעי אחריות כן הק' הק"נ ז"ל ולע"ד לק"מ דהא דאמרי' סתם פקדון ש"ח דוקא בישראל אבל בגוי אם מסתמא לא הוי ש"ח כלל ואינו חייב אף בפשיעה וכמ"ש הטור סי' ש"א וא"כ מוכרח הוא מאי דפסק הטור דאף אם הוי ש"ח חייב הוא מיירי בקיבל בפי' ועל פי התנאים שכתבנו לעיל ומעתה מ"ש הרח"ש ז"ל מכאן ראייה דש"ח חייב לבער דסתם פקדון ש"ח הוא הדבר קשה לע"ד דודאי הוא דמיירי בקבל בפי' וכמ"ש וא"כ אין ראייה מזה כלל ואין לומ' דאף דעכשיו לא מיחייב מידי לגוי כיון דבדין ישראל מהני הך קבלה שיהא חייב עם ישראל חבירו שלו קרינן דזה לא ניתן ליאמר כלל וע"כ נ"ל לדחוק בכונת הרא"ש דלכך לא קתני ברייתא הך קבלת הישראל לגוי משום דהוא בסתם פקדון דעלמא ודו"ק

כתב הב"ח ז"ל בחמץ של גוי כיון דאין עובר עליהן לא איצטרי' לאזהורי מעכבר ע"כ ונר' דהיינו דוקא בלא קבל אחריות אבל בקבל אחריות וייחד בית ודאי חיישי' לעכבר דיביאנו לרשותו ויעבור עליו אך נ"ל דלא חיישי' כ"א כשיטול עכבר בפניו והכא כיון דעשה לו מחיצה לא אפש' שיטול לפניו ועיין בסי' תל"ד ס"א

סעיף ד' ישראל שהפקיד חמצו וכו' היא ס' הרא"ש ור"י בפ"ק דפסחים אבל שאר גאונים סוברים שאין המפקיד עובר עליו כיון שאינו ברשותו וכן היא ס' הרמב"ן בפי' התורה הביאו ה"ה ז"ל ופשוט הוא דמאי דכתבו וקבל הנפקד אחריות הוא קאי לחייב הנפקד אבל לפיטור המפקיד אף דלא קבל הנפקד אחריות פטור וכן הוא בהדיא במכלתא דמיירי דאף שאין בו אחריות דומיא דרישא דבחדא מחתא נינהו והכי משמע עוד מדקאמר יצא של ישראל ברשות גוי שהוא שלו ואינו ברשותו דמשמ' דעיקר כיון שאינו ברשותו וכן הוא בהדיא בהרא"ש שכת' וז"ל יש מן הגאונים וכו' וקיבל עליו הנפקד אחריות אין המפקיר עובד עליו דמשמע דהדבר תלוי בקבלת אחריות והוא תמוה ולכאורה נראה דס"ל להטור ז"ל דמאי דקאמר כיון שאינו ברשותו וכו' לאו היינו רשותו ממש דא"כ אמאי קאמר וקיבל הנפקד אחריות דאין ענין לו ורבותא הו"ל לומ' דאף שאין באחריות פטור וכו' אלא ודאי ז"א דהיינו דקאמר כיון שאינו ברשותו ר"ל דאין רשותו וכוחו עליו שיהא מצוי בידך לכל חפציך וכיון דכח אחר עליו איתרע ליה כח בעליו ממנו אך נרא' דזהו דוקא אם הוא מונח אצל הנפקד אבל אם הוא גבי המפקיד אלא שהוא באחריות על אחר חייב המפקיד והיינו כיון דהוא ברשותו והוא שלו אין בו כח יותר ממנו ודלא כהפר"ח ז"ל וזהו שהוצרך לומר ישראל שהפקיד חמצו ולא סגי ליה באחריו' ואין להק' דממ"נ מי הוא גור' החיוב דעיקר החיוב מן התור' הוא למי שיש לו כח בו וביארו לנו חכמים מי ההוא יקרא הכח בידו אבל לפי שיטה זו אם הפקידו בלא אחריות מיחייב המפקיד וזהו היפך המכילתא וכמש"ל ונ"ל עיקר בדברי הטור שמ"ש כיון שהנפקד קבל עליו אחריות לאו בדוקייא אלא ר"ל כיון שקבל הנפקד אחריות וחייב הנפקד עליו הרי אינו ברשות המפקיד ולכך אינו עובר עליו

ובהכי ניחא לי מה שהק' הרב פנים מאירות ז"ל בתשו' מ"ו בח"ב על ס' הגאונים מהא דאמרו בפ' חלק מ"ד כדידיה דמי קמ"ל דעיקר בתר המפקיד יע"ש דהצריכו עיון ואני הצעיר הבאותיו לעיל יע"ש ובאמת לק"מ דהא ודאי בעלמא קי"ל דהגורם ממון לאו כממון ודוקא הכא דגלי לא ימצא כמבואר בש"ס וס"ד למילף מחמץ משום חומרא דע"ז קמ"ל ועיין במ"א סי' תקפ"ו ס"ק ח' ועוד דשאני הכא דאימעוט מבתיכם דעד שיהא ברשותו ויותר תמיהא לי דמחלוקת הגאונים והרא"ש ז"ל הם פלוגתא דאמוראי בסוף משילין ד"מ ע"א והרא"ש והרי"ף והרמב"ם כולם פסקו דהרי הם בתר הנפקד גרירו בס' הגאונים ז"ל אלא דמן האמור ליכא לא סייעתא ולא תיובתא ומעתה מוכרח לומ' דגבי עיר הנדחת דלא אמרי' בתר הנפקד גרירי משום דאימעוט משל לה כמש"ל משם הרמב"ם ז"ל אלא שיש לדקדק שס בסוגיא דקאמר הב"ע דקבל עליה אחריות ואמאי צריך לזה דאף דלא קיבל אלא בסתם פקדון אמרי' בפ' משילין דהוי כדידיה ואפשר דמתרץ שם לכ"ע

אך קשה לשיטת הגאונים מהא דאמרו הגונב וכולי ולא מבית הקדש הרי דאף בהוא ברשות הנפקד לא אימעיט מבתיכם הפך המכילתא ולעד"ן דזהו מה שהוק' להר"י שהביא הרא"ש זל ודלא כמו שפי' הרב מ"ק ז"ל דהוק"ל להר"י מהא דקי"ל כרבנן דפטרי אף באחריות דמה לו להביא קרא ועוד דזה קושיית הגמ' ומתרץ דשאני הכא דכתי' וכו' ומ"ש דזוהי כונת הרא"ש מ"מ זה ודאי לא נעלם מהר"י ז"ל ומה גם דזה באמת לא דמי כלל להש"ס דהתם קאי לחייב הנפקד מקרא דכתי' לא ימצא ר"ל שיהא מצוי לכל חפציך וכמש"ל וכן פרש"י להדיא ד"ו ד"ה לעולם וא"כ מהאי טעמא לא איתרע כח המפקיד כיון דהוא שלו לגמרי אלא לאוסופי חיוב על הנפקד דאמרי'