אברהם יגל (על השולחן ערוך) נ

דשמא לא שייר אבל הכא לר"מ לא תלי' כלל באכיל' דשמא אין כוונתו לאוכלו כי אם אח"ך ועדיין הוא מונח שם אך לרבנן דתלי' באכי' ה"נ תלינן שאכלו ומעתה אפש"ל דאף בככר קטן ס"ל לר"מ דבעי ביטול אך יש לדחות דוקא התם דאין עורב לפנינו אבל הכא דהעכבר הוא דהכניס החמץ לפנינו תלי' שאכלו שכן הוא דרכו אם לא שהוא גדול אבל קשה לתירוץ התוס' דמיירי בלא ביטל א"כ לאחר איסורו דאין יכול לבטל איך יעשה לר"מ

אשר ע"כ נראה לומר דלר"מ דצריך לבדוק פעמים ושלש יפה עד שהוחזק שאין בו חמץ ודוקא התם משום דאין עורב לפנינו כמ"ש וכן כתב הב"ח ז"ל בשם מהרש"ל ז"ל לתרץ קושיית התוס' וכן היא סברת הרמב"ם ז"ל וכן ס' רש"י ז"ל גם הר"ן ז"ל הכי ס"ל דלדידיה לא שייך תירוץ התוס' כמ"ש הפר"ח ז"ל אלא שלפ"ז קשה מאי דקאמר פלוגתא וכו' דהא אף לרבנן דמקילין התם דוקא בבדיקה אחרת דמגיע לקרקע בתולה אבל הכא אין צריך בדיקה כלל משום דהוא מדרבנן וא"כ לר"מ מנ"ל להחמיר והיינו שכתב רש"י הכא ליכא פלוגתא וכו' ואפשר ליישב דעת הרמב"ם דהוא בהררגות דרבנן דמקילין התם ע"י בדיקה אחרת הכא בדרבנן לא מצרכי בדיקה כלל אך לר"מ דלא מהני התם בדיקה הכא בדרבנן מהנייא אבל ודאי צריך בדיקה דלא תלי' שאכלו עד שיבדו' יפה כעין דאוריי' ועוד נר' דהרמב"ם יפרש דהך פלוגתא דר"מ ורבנן הוא כמי בדרבנן וכגון שהוא בר"ה ואפ"ה החמירו בו כיון שהוא ספק לכל ודמי לשדה שאבד בה קבר דאף שהוא בר"ה החמירו מה"ט וכ"כ הר"ש בפי"ח מאהלות מ"ג יע"ש ובהכי רהטא סוגיא דגמ' בנדה דס"א דקאמ' למ"ל למתני למה הדבר דומה ולא קאמר קושיא דהכחשה דהיכי מצי למתני וכו' דהתם דאורייתא והכא כתמים דרבנן יע"ש ועיין מ"ש בסמוך בס"ד והשתא אתי הש"ס כפשטיה דמיירי אף בביטול לדעת הרמב"ם אבל בלא ביטול צריך לחזור ולבדוק לר"מ אך היינו דוקא בככר גדול אבל בככר קטן כיון דבדק ולא מצא תלינן שאכלו וכן כתב ריא"ז הובא בשה"ג יעויין שם ואף דהתם לרבנן לא סגי עד שיבדוק משום דאין עורב לפנינו כמש"ל

עוד שם או שבדק קצת ומצ' וכו' הוא כר' דאמר זהו שאבד זהו שנמצא כ"כ המ"מ ז"ל ומשמ' אף דלא ביטל וכן פסק הרב המאור והכריח זה מדין הניח עשר ומצא תשע דס"ל כר' וכו' וכ"כ הפר"ח ז"ל וכנראה דנעל' ממנו מדלא הזכירו וכן ס' הראב"ד ז"ל אך הטור סבי"ל דוקא בביטול אבל אם לא ביטל צריך לבדוק כל הבית וכתב הב"י דפס' כרשב"ג ונ"ל דס"ל דהא דאמרי' הלכ' כרשב"ג במשנתינו לאו דוקא דה"ה אף בבריית' ולכך אף דאמרי' דחכמים נמי ס"ל כר' וכמ"ש הרב המאור ז"ל מ"מ כיון דהא קי"ל דהל' כרשב"ג אף לגבי רבים שפיר פסקי' כוותיה אך הר"ב המאור ז"ל ס"ל דזהו דוקא במשנה אבל בבריי' לא פסקי' כוותיה אלא לגבי יחיד ולאו לגבי רבים והיינו שהוצרך לומר דחכמים כר' משום דס"ל דה' כרשב"ג אף בברייתא ואף דקי"ל דה' כר' מחבירו לא איתמ' לגבי רשב"ג כמו דלא איתמר לגבי ר"י

אך קשה דהא פסק הטור בסי' תל"ג כרבנן דפליגי ארשב"ג וכת' הב"ח שם דס"ל הלכ' כרשב"ג דוקא במשנה ולא בברייתא הפך מזה וצ"ל דהתם דוקא לגבי רבים דהכי משמע דבריו שם אבל לגבי יחיד פסקי' אף בבריי' ומעתה קושיית הפר"ח ז"ל עדיין במקומ' דהכא נמי לגבי רבים דחכמים הכי ס"ל

ולע"ד נראה דלק"מ דהטור ז"ל מפרש דהך הניח עשר מיירי בביטול ולכך כ"ע מודו דתלינן דזהו שנאבד וכמ"ש כאן אבל הרב המאור ז"ל ס"ל דאף בלא ביטל קאמר ולכך צ"ל דס"ל כר' יע"ש והרמב"ם ז"ל משמע כדברי הטור דוקא בביטול מדכלל הדינים יחד כמ"ש הפר"ח ז"ל אלא שהוא ז"ל כת' משום דעכ"פ צריך לבטל מדרבנן ולפי מ"ש אין צריך לזה והיינו דלא הביא הך דינא דר' בפ"ט מה' ט"מ וסתם הדברים דמשמע לאסור אפי' מצא אח"ך וקצת נראה להביא ראיה דפס' כרשב"ג מהא דכת' בפ"ג מה' א"מ ה' י"ב דכל האסורין לגבי מזבח אסורין בכ"ש והתם קאי דמנה האסורין למזבח ובכללם בע"מ דמשמע דעליה נמי קאי והיכי שייך ביה תערובת כיון שנזכר שהוא בעל מום והש"ס בבכורות דף כ"ה ע"ב מכח קושייא זו העמידה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן או בפלוגתא דר' ורשב"ג ולומ' דכונת רבינו בפלוגתא דר"מ ורבנן זה לא שייך דבהדיא פסק כרבנן בפ"ט מה' ט"מ וצ"ל כלישנא בתרא דפליגי בפלוגתא דר' ורשב"ג ופסק כת"ק דאתי כרשב"ג ומעתה י"ל דה"נ כונת הטור דפסק כרשב"ג משום דאתי כת"ק דלישנא בתרא ואין צריכין נמי לחלק בין יחיד לרבים כמש"ל ועיין לה' כ"מ בפ"ג מה' בכורות הי"ג יע"ש וכ"כ ריא"ז דגבי בדיקה אמרי' זהו שנאבד ולא גבי ביטול דהוא מדאורייתא והיינו דפסק כרשב"ג אך מדברי ה"ה משמע דאף בלא ביטול קאמר וכבר כתבתי דמשמע מהרמב"ם דפסק כרשב"ג אמנם לפי מש"ל משם הר"ש דהך דשדה שאבד בו קבר אף בר"ה קאמר אתי שפיר דר' ורשב"ג לא מיירו אלא בר"ה ולכך קאמר ר' זהו שנאבד משום דבדרבנן תלינן שאני אומר אבל אם הוא דאוריית' איך תלינן שאני אומר והיינו שכת' ה"ה כר' משום דהרמב"ם מפרש דסוגיא כולה לענין בדיקה וכמ"ש ה"ה לעיל והשתא ניחא טפי מאי דפ' הטור בלא ביטל דצריך בדיקה הוא אפילו כר' דע"כ לא קאמר אלא בדרבנן דלעולם דאין הלכה כרשב"ג בברייתא אך מסוגיא דבכורות שכתבתי משמע דפליגי אף בדאוריית' ואפש' משום דכיון דהוא מעורב לא הוי אלא מדרבנן דמן התורה אף דחשיבי בטל ברוב וכ"כ הרשב"א בת"ה והביאו המ"ל ז"ל בה' מעילה וזהו דלא הביא הך דינא הרמב"ם בה' ט"מ דסמך אמאי דפס' בכ"מ דבדרבנן תלינן להקל אבל לפ"ז צ"ל דהרמב"ם בפ"ג מה' א"מ לא קאי אבעל מום ובהכי מיתרצא קושית הכ"מ בה' בכורות דלכך פסק כאוקמתא דרבא משום דאתי ת"ק כהילכתא אך לאוקמתות דר"י לא אתי כהילכתא כאמור

סימן ת"ם סעיף א' גוי שהפקיד חמצו וכו' זהו לשון הרמב"ם ז"ל וצ"ל דמיירי בקנין דאי לא"ה לא מיחייב דאין שמירה לגוי וכמו שפסק בח"מ סי' ש"א ס"ד וכת' הרמב"ם בפ"ב מה' שכירות והרי"ף בפ' הזהב ומהתימא מה' ש"ך סי' קכ"ג ס"א שכת' דאין הגוי קונה בחליפין מדהשמיטו הפוסקי' מלומר דמהני קנין וכו' יע"ש הן אמת מלשון הגמ' אין להוכיח כלום דאפש' לומר הא דקבל אחריות ר"ל דאמר לו הנח לפני ומחייב בפשיעה כדין שמירת הגוי דלא קביל דאמ' ליה הנה בית לפניך וכן מוכח לפ' הגמ' לפרש"י לפי דעת הר"ן אך זהו דוקא לשיטת הרמב"ם דפסק התם דחייב בפשיעה אך לס' הטור והרא"ש דס"ל דפטור אף מפשיעה ופסקו מור"ם שם בהג"ה לא יתכן לפ' הגמ' כ"א בקנין ולפי מ"ש לדעת הרמב"ם אינו מוכרח ושוב ראיתי להר' אורים ותו' שנדפס