אברהם יגל (על השולחן ערוך) מט

סי' ק"ץ סי"ז לחלק בין ההיא דחמץ להך דכתב וכו' משום נכנס או לא אזלינן לקולא לכך מקילין בזא"ז וכו' ואי ס"ל כהרשב"א ז"ל והא החם דאף בס' נפל האיסור אזלינן לקולא אפי"ה החמיר בב' קדרות אף בזא"ז אלא ודאי לא ס"ל כהרשב"א ז"ל וכמו שהעתיק בס"ד הך גמ' יעו"ש אך להב"י ז"ל שהביא שם מחלוקת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכת' דרבינו דכת' ואין חילוק וכו' הוא לאפוקי מהרמב"ן ז"ל משמע דאף בנפילה אחת דפליגי ביה אפ"ה ס"ל להטור כהרשב"א וכ"כ מהרש"ל ז"ל בפ' ג"ה בהדיא דהטור מתיר אף בנפילה אחת וכו' יע"ש בסי' ט' וא"כ קשה איך התיר כאן הפך דעת הרשב"א ז"ל וכבר כתבתי דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם ז"ל ואפשר להטור ז"ל דהנך טעמים דהרמב"ם לא מהני אלא להקל בזא"ז ולא בב"א דאפ"ה מיחזי כי חוכא והיינו דימוי הגמרא דליהוי כב' שבילין לגמרי

אמנם עדין קשה לס' הרשב"א מהא דאמרי' בפ"ז דתרומות מ"ו נפלה אחת מהן לתוך חולין אינה מדמעתן וכו' נפלה אחרת לתוך אחר אינה מדמעתן וכו' וכת' הר"ש שם דזהו כבבא קמייתא ר"ל דמיירי בזא"ז אבל בב"א ודאי שניהם אסורין ולדעת הרשב"א ז"ל דהיכי שייך יהו מותרין וכן להב"ח ז"ל בדעת הטו"ר דג"כ הכא מיירי בב' נפילות ונ"ל דמיירי דנאכל הראשונה קודם שנפל השנייה וכיון שכן תלינן דמה שנאכל הוא האיסור וכעין זה במשנה בפ"ה דטהרות מ"ג דב' שבילין והלך באחד מהן ועשה וכו' ונאכלו והלך בשני ועשה טהרות וכולי ולכאורה דמשם נר' ברור דינו של הרשב"א דקתני סיפא אם קיימות אלו ואלו תלויות וכת' הר"ש דאפילו בשנים כשבאו לישאל בב"א טמאים וחד אפי' בזא"ז כב"א דמי ע"כ וכן ראיתי להמ"ל ז"ל בסוף הל' א"ה שתלה דין זה במחלוקת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולכך הק' להרמב"ן ז"ל אמאי לא פליגי ר"י ור"י כאן כמו בסיפא אבל להרשב"א ניחא ולא תיקשי מב' שבילין וב' אנשים וכו' ע"כ ר"ל דוקא היכא דאיסור מכח חד ולכך אמרי' בזא"ז אסורים אבל אם הטהרות אינם אסורים כי אם בשני אדם הרי דטומאתו של זה אינה של זה ובכל חד וחד הוי ספיקא ולקולא וכן הוא מבואר בדבריו שם הלכה א' בד"ה שוב וכו' יעו"ש ומיתרצא בזה קושיית הרמ"ז שהק' להרשב"א מהך דב' שבילין אך לפ"ז הכא גבי בדיקת חמץ דחמור צבור אחד של חמץ יותר מב' צבורין וזה דלא כהב"ח ז"ל דכת' להפך גם הפך דברי הטור שכת' על הך דב' נפילות ואין חילוק וכו' וכת' הב"י ז"ל דהוא נלמד מדינו של הרשב"א ז"ל ולפי דברי הרב אין ראייה משם

אשר ע"כ נלע"ד דהכא אינו ענין למחלוקת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דכיון דעל כל פנים דעשה השני טהרות והוי הוא עכשיו בחזקת טמא א"כ כששנים קיימות ודאי טמאים דהרי אין בהם חזקה דאיתרע חזקתיה ועל ידו דהרי טמא לפניך אבל בשני אנשים דלא נודע לנו באחד מהם שהוחזק טמא לכך אזלינן בכל חד לקולא אמנם הכא גבי מחלוקתם דלא איירי אלא בנפילת איסור לתוך קדרה ותו לא הרי האחרת נשארה בחזקתה כמות שהיא ולכך בזא"ז תלינן לקולא לומר שזו היא שעומדת בחזקתה ולהרשב"א כיון דאוסר חברתה לא תלינן בהכי ומזה נרא' דאף הרמב"ן ז"ל מודה דהיכא דהיו ב' נפילות דלא אזלינן בהו לקולא דהכא נמי לית ביה חזקה כיון שנפל בו דבר שהוא ס' איסור וכ"כ התוס' ביבמות דפ"ב וזהו מוכרח מדבעי לר"ל רבייה ולא דמי לב' שבילין דהתם איכא חזקת גברא וכמ"ש התוספות בריש נדה וכן מחלק הר"ש ז"ל בפ"ז דתרומות בין ב' שבילין להך דשתי קופות ומעתה אפי' להפוסקים דדחו שם ס' הב"ח ז"ל דאין לחלק בין נפילה אחת לשתי נפילות היינו דוקא לענין צירוף דאין סברא לחלק אבל הכא דעיקר טעמא דשבילין הוא משום דאזלינן בתר חזקה הכא דליכא חזקה לא אזלינן לקולא והשתא מדוקדק הש"ס לכ"ע דלא הביא הך דינא דב' צבורין וכו' ומעת' י"ל דמה שכת' הטור שם ואין חילוק וכו' משום דפוסק כר"ע דהא מיירי בב' נפילות אך אם הוא נפילה אחת מודה דאזיל לקולא כסב' הגמר' דחולין וכן הוא מדוקדק לשונו דרוצה ללמוד מב' שבילין ואפ"ה לא למד משם גוונא דב' שבילין ממש משום דאזיל ומודה דאסור כיון דלית ביה חזקה לא דמייא לשבילין והשתא יתיישב שפיר במה שחלק כאן הטור ז"ל בין בב"א לזא"ז דאי ס"ל כהרשב"א צריך לדחות כמש"ל והיא סברא ג' אך הב"י והב"ח ז"ל כת' שם דזה דלא כהרמב"ן ולא ידעתי מנין להם זה וצ"ע וזהו שלא כת' הטור סי' ק"ץ סמ"ט גבי ג' נשים שנמצא כתם ביניהם נטמאות אפילו זא"ז כמ"ש כאן סימן קי"א ואין חילוק וכו' וכן כתב הרשב"א הביאו הט"ז שם ע"ש

עוד שם ונכנס אחריו ובדק ולא מצא וכו' כחכמי' דתלינן בעורב שאכלו ואף דהתם גבי טומאה דאורייתא ובדאוריי' לא תלינן וכמו שאמרו בפ"ק דפסחי' שאני הכא כיון דלא מצאו הוי ידים מוכיחות וכמו כן הכא דאף בלא ביטל תלי' שאכלו כ"כ התוס' ואע"פ שהככר גדול וכמ"ש התוס' דכולה שמעתא מיירי שהככר גדול כיון דלא מצאו אמרי' שחזר העכבר ואכל מה ששייר מיהו לפ"ז צ"ל דמיירי דיש בו שהייה קצת ולא נכנס אחריו מיד או שהבית גדול כ"כ שבשעה שהוא בודק זוית זו יש שם שהייה לאכילת העכבר בזוית אחרת ונראה שזה שהכריחו לרש"י ז"ל שפי' דמיירי בביטול ולכך כיון דמדרבנן הוא תלי' דנאכל אף שהוא גדול כיון דלא מצאו. ועוד נראה בדעת רש"י ז"ל דוקא התם כיון דהגיע לקרקע בתולה בודאי ידוע שאינו שם אבל הכא דאפשר שלא בדק יפה ולכך לא תלי' באכילה ומה גם דאם הוא קודם איסורו דבידו לבטל צריך לבטל אף לרבנן וזה נראה דעת הרמב"ם ז"ל דלא איתמר האי דינא אלא לענין בדיקה ולא לענין ביעו' ולכך כלל הך דינא עם הדיני' דלא נאמרו אלא לענין בדיקה

ולעד"ן עוד הכרח להרמב"ם דהכא גבי עכב' חיישי' דגיררוהו לחורו ולכך כיון שהוא ברשותו עובר עליו ומה גם דאמרי' בפ"ק דפסחים נהי דשייורי משיירא מיגרר ודאי גיררום וכו' ואי אמרי' הכי לקולא כ"ש דאמרי' הכי לחומרא אך לענין בדיקה אין צרי' לחזור ולבדוק דתו לא חיישי' שיוציאנו העכבר והא דאמרי' בר"פ ב"ש דאי תנא חיה מיאת מצנע וכו' פי' ולא עבר עליו דוקא התם דאפשר דאכלו ולכך לא עבר עליה במזיד וכן כתב הפר"ח ז"ל סי' תמ"ג יע"ש אבל הכא דמיירי שהככר גדול דודאי משייר הרי עובר עליו במזיד ועוד נרא' דה"פ דאי משיירא מיאת מצנע וכיון שכן יתן לבו לבטלו אבל בהמה דחזי ליה לא יתן לבו כיון דבידו לבערו וזמנין דלא אסיק אדעתי' ומשהה עד לאח' איסו' ועבר עליה

ואדרבה מהתם קשה לס' התוס' ז"ל דכת' דפליגי ר"מ ורבנן בביטול דהא אמרי' דאינו עובר כיון שאינו מצוי כמ"ש התוס' שם וכ"ש הכא דבדק ולא מצא וא"כ לר"מ למ"ל ביטול כלל ויש לומר דהכא איירי בככר גדול דלא אפשר דלא משיירה כמ"ש וטעמייהו דרבנן כיון דבדק ולא מצא תלינן וכו' ועוד יש ליישב דעת התוס' דוקא דמעיקרא הונח לפניו לאוכלו ולכך אמרינן