אברהם יגל (על השולחן ערוך) מח

ופסק כר' וט"ס נפל בדבריו וצ"ל ופסק יע"ש אמנם מדבריו בס' תמים דעים יראה בהדיא דמיירי בבא לישאל עליו ועל חבירו דהוי ודאי טומאה ובהדיא כתוב שם דגריס בדברי ר"י טהורים ומעתה לא קשה מה שהק' המ"ל דוקא התם דס' בר"ה טהור משו"ה תולין זה בזה וכו' דהא מיירי בבא לישאל בב"א כפרש"י ז"ל דהוי ודאי טומאה ואפ"ה מטהר ר' יוסי דהלכה כוותיה לגביה ר"י כדאמרינן בפ' מי שהוציאוהו ואפי' שניהם נכנסו למקדש אין מביאין אשם תלוי והיינו דאיצטי' לפרש לסברא אחרונה דמיירי בביטול דגם בטומאה מיירי לאוכלי טהרות דהם מדרבנן ור"ל אבל לענין גופם צריכים טבילה והזאה וכולי אבל מדברי התוס' דאף בב"א שניהם טהורים מדאוריית' לכך כת' דצריכין טבילה דשמא ידעו באחד והוי ודאי טמא ובשנכנס למקדש יהא חייב וכן היא סברת הרז"ה ז"ל ועיין בר"פ ב' נזירין יע"ש

ובענין בא לישאל עליו ועל חבירו נחלקו בו רש"י והתוס' ז"ל דלרש"י בפ"ק דפסחים פי' דנשאל על שניהם בב"א אבל אם נשאל בזא"ז כ"ע מודו דטהורים אך התוס' בפ"ב דכתובות ס"ל דאם נשאל בב"א כ"ע מודו דטמאים לא נחלקו אלא בשאלו זא"ז וכו' יע"ש ועיין להמ"ל ז"ל בפי"ט מה' א"ה דהאריך יעו"ש וכבר כתבתי בעניותי בחי' למס' פסחים בזה אך את זה ראיתי להפר"ח ז"ל שתמה על התוס' מהתוספת' שהביא' הרמב"ם יע"ש והתוס' שלפנינו אינה כן וכמו שהביאה הר"ש ז"ל אלא דהרמב"ם נקט המכוון היוצא ממנה לשיטתו שפסק בחיבורו כשיטת רש"י ז"ל יע"ש

עוד כתב הפר"ח ז"ל ולפ"ז אפש' דאם שאל על עצמו וטיהרוהו ואח"כ שאל על חבירו דמס' לטהרו וכו' וכבר כתבתי דזה דעת רש"י ז"ל בפ"ק דפסחים ומה שהק' לזה מהך סוגיא דכתובות כבר כתבתי בחי' יע"ש ועיין להמ"ל ז"ל

עוד שם וצבור אחד של חמץ וכו' והיינו כיון דליכא למיתלי היכן הלך האיסור כי אם באחת מהן אתה צריך בדיקה לב' דמה ראית לתלות בזה יותר מאחר ומה גם לדעת הרמב"ם דהחמירו בבדיקה שעל הס' נתקנה א"כ בזה אפשר אף בזא"ז יש להחמיר דגבי כל בית ובית יש לנו ספק אם נכנס בו החמץ או לא דלכך אצטרי' הש"ס לומר גבי ב' צבורין ב' בתים ולא סגי בית אחד וכמש"ל ואין לדחות דהכא דוקא משום דאיכא בית אין בו החמץ בודאי דאדרבה זיל לאידך גיסא כיון דאיכא בית שנכנס בו החמץ בודאי אכל בית אמרינן דזהו שנכנס בו החמץ כיון דתחילה על הס' נתקנה ולא דמי לצבור אחד דלא אמרי' הכי דהתם כיון דאיכא בית ודאי לא נכנס שם כלל הרי עומדת בחזקתה שהיא בדוקה ואין לנו לאסור אותה מס' כיון שאינו קבוע אבל הכא דבשניהם נכנס הרי אין כאן חזקה והוי ס' קבוע וכן ראיתי להב"ח ז"ל בי"ד סימן קי"א אדברי הטור ז"ל שכת' דאין חילוק בין שני בני אדם לאדם אחד וכו' כת' הרב ז"ל דוקא בב' נפילות וכו' אבל בנפילה א' מחלקינן וכו' והביא ראייה מכאן יע"ש והיינו דאיכא למימר מטעמא שכתב' ועיין לה' ט"ז והש"ך ז"ל שם שדחו סברא הלזו והעמידו דאף בזה איכא חילוק בין בב"א בין בזא"ז ובתוך דברי הש"ך שם ס"ק י"ט דהטור לא מחלק בהכי הוא מיירי באיסור דאורייתא ובעיני יפלא דבר זה דבהדיא כת' אפי' באיסור דרבנן ועליה קאמ' דאין חילוק וכו'

וראיתי להפר"ח ז"ל שם דגם הוא מסיעתו של הש"ך יע"ש ובכאן העמיד לדעת הרמב"ם דבב' צבורין מודה דצריך בדיקה וא"כ דעת הש"ע נמי הכי ס"ל כיון דאזיל בשיטת הרמב"ם וצ"ל דס"ל דוקא בב"א הוא דצריך לבדוק אבל בזא"ז לא וכההיא דב' שבילין אמנם ודאי זה דוחק גדול לדעת הרמב"ם כיון דהש"ס אינו רוצה לדמות לגמרי הך דצבור אחד לב' שבילין. א"כ לא הויא ליה למישבק הך דינא דב' ציבורים לדמותו לגמרי לב' שבילין ובשלמא לדעת הטור ניחא דהש"ס מייתי גוונא אחרינא לדמותה לב' שבילין וכ"ש הך גוונא דב' שבילין גופה ונרא' דאף להסוברים שם דיש לח' בין ב"א לזא"ז היינו דוקא התם דאם ספק נפל האיסור אזלינן לקולא ולכך כשבאו זא"ז כל אחד אית ביה ס' אם נפל או לא ואזלינן לקולא כדינו אבל הכא לדעת הרמב"ם דס"ל בס' נכנס ס' לא נכנס צריך בדיקה כ"ע מודו הכא דאף כשבאו זא"ז צריכים בדיקה דמכ"ש הכא דנפל לנו הספק במה שנכנס

אך לפ"ז להש"ע דס"ל בס' נכנס דלא כהרמב"ם שלא הביאו בפסקיו א"כ הוי כשאר איסורין ואי ס"ל גם בשאר איסורין איכא חילוק בין ב"א בין בזא"ז א"כ לא הו"ל לגמ' למיסתם מלומר הך דינא דשוה לב' שבילין לגמרי כיון דדינא דגמ' אינם דומים להדדי אך לדעת הסוברים דס"ל כהרשב"א ז"ל דאף בזא"ז אסרינן ניחא וכן משמע מפסקיו בי"ד סי' קי"א וסי' ק"ץ ס"ק י"ז וסמ"ט וכ"כ בב"י שם סי' קי"א דהטור ז"ל ס"ל כרשב"א ז"ל ולע"ד נרא' דזה מוכרח מן הגמ' דבעי' גבי ב' ציבורין ב' בתים ולא סגי בבית אחד בדוק וכו' וכמש"ל

אך באמת שקשה לס' הרשב"א הלזו מסוגיא דפ"ק דפסחים דצבור אחד של חמץ וב' בתים בדוקים היינו ב' שבילין וכו' ואין לומ' דס"ל כמ"ש התוס' דמיירי בלא ביטל ומשום דאוקמה אחזקתה דכ"ש דאמרינן כן באיסור דרבנן ואמאי אסר אף בזא"ז אלא ודאי ס"ל כיון דאיסור ניכר לפנינו ונפל אחד מהם ליכא חזקה ובאמת מדברי הט"ז י"ד סי' ק"ץ ס"ק י"ז משמע דס"ל כפי' התוס' דאוריית' וכ"כ הרב כאן וכבר השיגו שם הש"ך ז"ל ועוד קשה היכי אתי דינא דב' שבילין לדעתו ותי' הט"ז משום דס' בר"ה להקל וגרע מספיקא דרבנן לקולא בשאר איסורי אלא שהק' לזה מהא דאמרו בירוש' על הך מתני' דאכל אחר וכו' הך פלוגתא דב' שבילין וכו' והניחו בצ"ע ולע"ד נרא' אי מהא לא אירייא דהתם מיירי לענין תשלומין דבעי לשלומי מה שאכל ולכך אמרי' המוציא מחבירו עליו הראייה וכן הוא משנה ערוכה בפ' המניח דל"ו ע"ב ובר מן דין לק"מ דהתם מייתי ראייה מר' יוסי דאסר התם בזא"ז וא"כ כ"ש כאן דאסור ותי' דבזא"ז אף ר"י מתיר ובאמת דלאו מהתם ילפי' לה ובזה נמי ניחא לי מה שהק' הרש"ך שם סי"ט מהא דאמרו בכתובות וכו' דהתם נמי מייתי מכ"ש דאסר ר"י בב"א וכמו שפירש"י ז"ל וגם לפי' התוס' שם דמייתי מכ"ע דאסרי אף לגבי ס' בר"ה ותי' דהכא משום דמעיקרא הוי ס' וכו' אך הדבר הקשה הוא מסוגיין דמדמי צבור אחד של חמץ לב' שבילין ונ"ל דס"ל כרמב"ם דלאו לגמרי מדמה להו דאף בב"א א"צ בדיקה וכפי הטעמים כאמור לעיל יע"ש

אמנם עדין קשה להטור ז"ל דס"ל כהרשב"א ז"ל א"כ איך כת' כאן לחלק בין בב"א לזא"ז ובאמת לדעת הב"ח ז"ל שם דלא ס"ל כהרשב"א ז"ל אלא דוקא בב' נפילות ניחא אך לדעת הט"ז שם דאין לחלק בכך קשה דהא אזיל ומודה לדינו של הרשב"א ואפשר דאף שהעתיק שם ס' הרשב"א מ"מ לא נקבע להלכה כמותו וכ"כ הש"ך סי"ט ולע"ד להביא ראייה לזה ממ"ש הרט"ז