אברהם יגל (על השולחן ערוך) מד

שאינו מגיע להך ארובה דאל"כ לא חזי מידי והוי כיומא דעיבא

עוד שם ולא בנר של שמן וכ' המ"א ז"ל דאסור אף בדיעבד ועיין להק"נ ז"ל בפי' להרא"ש יע"ש דמתיר דיעבד וכן מסיק הב"ח והפר"ח ז"ל

עוד שם בהג"ה ודוקא נר יחידי אבל שתי נרות כו' דינם כאבוקה צ"ע דא"כ אמאי לא קאמר בגמ' גבי מאי ואומר דאי מהתם הו"א שתי נרות מותר ולכך ילפי' מנר דבעי' שהוא יחידי ובפשטא דשמעתא ל"ק דג"ש היא דכי היכי דמצי' חיפוש דאית גביה נרות הכא נמי כאלו כתיב גביה נרות דהך נר אקב"ה קאי וכמ"ש התוס' וכן הוא האמת גם מ"ש רש"י ז"ל שם דכתי' בנר יחידי לאו לאסוקי טעמא הוא דהא סיים לקמיה פריך וכו' ועוד א"כ הו"ל לומר דכתי' נר יחידי אלא כונתו היא דכתי' בנר של יחידי וקושטא קאמר שכן דרכו בכ"מ ויש ליישב דזה פשיטא ליה דהאי נרות הוא שם דבר דמחפש ירוש' בנרות דבכל מקום נר אחד

סעיף ו' וכן אמצעה של חצר וכ"כ הרמב"ם וכת' בב"ח ז"ל דאתא למעוטי חורין שבצדדין דצריך בדיקה לאור הנר כיון דאין החמה שולט שם שאין לתלות שם בעופות וכו' ולפי דבריו דזה גרע מאכסדרה דשם אור החמה מאיר בה וא"כ לא בעי אור הנר אבל כאן בחורין אף דמאור החמה יכול לבודקו כיון שאין החמה מגעת בתוכו אינו מאיר כ"כ והוי דומיא לצדדין שבהחדר ממש ומהתימא על הל"מ שכת' למעוטי צדדין ולא כת' חורין ועיין להבח"י ז"ל דכנרא' שלא דקדק בדברי הב"ח ז"ל שכת' בחורין שבצדדין יע"ש אמנם זה הדבר הק' לדברי הב"ח ז"ל אמאי חורין שבאמצע החצר א"צ כיון שאין לתלות בעופות שיאכלו מה שבחורין ומדברי הר"ן משמע דבא למעט חורין אף שבאמצע החצר ומ"מ א"צ בדיקה לאור הנר כיון דאור החמה עליו כאכסדרא דמי אך את זה לא יתמעט ממילת אמצע החצר ולכך פי' הפר"ח ז"ל דבא למעט חורין שבכותל אבל חורין שבאמצע החצר אף העופות אכלוהו ול"ד לרפת של בקר שכת' מהרי"ל ז"ל ובאמת דדברי המ"א ז"ל בסמוך דהא דקאמר מפני שהעורבים מצויים דאתו מעלמא וכו' יתבאר היטיב דלמעוטי צדדין אתא דכיון דלא קפדי בחצר אינם אוכלים אלא מה שהוא באמצע החצר מפני יראתם והשתא ניחא דלא שייך להק' לוקמה הך ברייתא בצדדין דהא ודאי דלא גרע מאכסדרה דא"צ לאור הנר אבל הרמב"ם דמיירי באין צריך בדיקה כלל הוצרך למעט צדדין דבדיקה מיהא לאור החמה

שם וה"מ מספק החמץ אבל ודאי חמץ לא ועיין מ"ש בב"ח ז"ל דהיינו טעמא דאין ס' מוציא מידי ודאי וכ"כ הפר"ח ז"ל ודחה המ"א ז"ל דודאי גיררוהו אמרינן כמבואר בגמ'. ולע"ד אין ראייה כלל דהתם מיירי בחתי' אחת כגון נפל אבל הכא דיש חתיכות הרבה אימור לא גיררוהו אלא מקצתו והיינו דאמרי' שמא יניח עשר וימצא. תשע וא"ש מ"ש בסמ"ק אבל ודאי לא ומ"ש דלא תלינן שאכלוהו ואם העופות מצויים שם צריך לבדוק אבל אם העורבין באין וכו' אינו מובן דכנראה מדבריו דמיירי דאין העורבין מצויי' שם ולכך לא תלי' וכו' דזה אינו דהא קאמ' הא דחצר א"צ בדיקה היינו בס' אבל ודאי לא ואפי' בהך גוונא דרבא דמיירי בעורבין דבאין ממקום אחר ועוד. דאי הכי חזרה הקושייא למקומה דמאי מקשה הגמ' וכו' ולכאורה דהא דלא משני הכי משום דקתני אין בודקין דמורה על הס' כמ"ש הר"ן ז"ל גבי יוצא בשיירא מדקאמר זקוק לבדוק ולא אמר לבער מיירי בס' וכ"כ הפר"ח ז"ל בסי' תל"ו ס"ז אבל אחר העיון אינו נר' דהא הכא דקאמר א"צ בדיקה מיירי בודאי כת' הגהות מיי' דרבא מיירי בודאי חמץ ואפ"ה קאמר אינו צריך בדיקה והיינו משום דכיון דאיכא תלייה בעופות א"ש לשון בדיקה אף על הודאי ולא דמי להך דהר"ן והפר"ח ז"ל דליכא תלייה והשתא דאתית להכי מאי דכ' הסמ"ק הא דחצר וכו' בספק חמץ הוא אפי' ודאי אך כיון דאינו נר' מיקרי ס' דאימר אכלתיה אבל בודאי חמץ ר"ל דחמץ הנר' צריך לבערו ושוב ראיתי לה' ח"י ז"ל שפי' כן בדברי הסמ"ק יעו"ש שכ' שהאחרונים ז"ל שגגו בזה שהב"י קיצר בלשון וכו' ראה ולא ידע דהב"ח ז"ל הביא לשון זה כדמותו ואפ"ה לא ניחא ליה בזה דאין פשט הלשון מורה ע"כ גם לא ידעתי מה יענה להא דאמרי' דאין ס' מוצא מידי ודאי דא"ל כמ"ש המ"א ז"ל גם דמה יענה להא דכת' הסמ"ק דבודאי צריך וכו' והגהות כת' דמותר להשליך וכ"ש שאין לבער ומוכרח לומר דאיירי אחר איסורו זהו כמ"ש המ"א ז"ל הרי דבכלל דבריהם דבריו ואפש' דכיון דעורבין תדירי באמצע החצר אמרי' שאכלוהו ודאי כמו לולין של התרנגולים אפי' ודאי מותר ודלא כהב"ח ז"ל שכת' דוקא בסתם ויש לדחות דוקא לולין שהוא מקום דירתן שאי אפש' להעלם החמץ מהם לא כן הכא דמפוזר אנא ואנא ועוד התרנגולים של בעל הבית דחיותם עליו ומניח אותם לאכול אמרי' ודאי שיאכלוהו ומהאי טעמא כתבו הרשב"א ז"ל דקרקע הבית אינו צריך בדיקה מפני שהתרנגולים יאכלוהו והיינו משום דאינם יראים מלאכול אבל עופות דעלמא אף שהם מצויים בחצר מ"מ יש להם יראה כ"כ שאין יכולים להשתהות שם כדי שיאכלו כל מה שהוא שם והוי ממש דומה לחולדה דאמרי' ס' אכלתיה

אך מדברי הב"ח נרא' דהא דכת' הרשב"א ז"ל דא"צ בדיקה הוא במקומות שאין רגילים אבל אם רגילים לאכול שם הוי כודאי חמץ ולא תלינן וכו' ולע"ד אינו נר' דמסתמא בכל הבית רגילים לאכול ולכך צריך בדיקה וכן משמע מדברי מהרי"ו הביאו המ"א ז"ל ס"ח שכתב וז"ל ובמקום שאוכלים כל השנה וליכא שם תרנגולים צריך לבודקו וכו' הרי ברור אי איכא תרנגולים אינו צריך בדיקה אף מקום שאוכלים בו כל השנה והיינו דכיון דהתרנגולים זהו מלאכתם וחיותם לחפש אחר אכילתם תלינן שאכלו כולו דהוי ספק הרגיל ומוצא מידי ודאי כמ"ש התוספות ד"ט דאמרי' אף לגבי איסור דאוריית' יע"ש וכ"ש הכא דבלאו הכי מכבדין את הבית תו אין צריך בדיקה ואל תשגיח במה שנר' מדברי המ"א ז"ל דאזיל ומודה לדין הב"ח דבודאי חמץ צריך לבדוק אלא דחלק עליו אם הוא קודם הפסח וכו' דז"א דהא כת' איהו גופיה הך דינא דמהרי"ו אלא דמיירי שאין התרנגולים שם ואפ"ה אם הוא קודם הפסח לא הוי ודאי ואין צריך בדיקה וזהו דלא נקט בלשונו גבי ספיקי טובא דתרנגולים אכלוהו

אמנם ממ"ש הרמב"ם גבי לולין אם הכניס חמץ צריך בדיקה משמע דלא תלי' גבי תרנגולים דודאי שאכלוהו וכ"כ הב"ח ז"ל ודלא כמ"ש המ"א דלא דק בלשונם דקאי על אוצרות וכו' אלא דקאי נמי על ראש הדין הך דחורין הגבוהין וכו' וכן הוא מבואר בירושלמי הדא אמרה שלא נשתמש שם חמץ אבל אם נשתמש שם חמץ צריך בדיקה אפי' גבוה מאה אמה ע"כ. וא"כ מוכר' הוא מאי דכת' הרמב"ם אלא א"כ הכניס שם אבבא כולה קאי ואפשר משום דאין רגילים להכניס שם חמץ כי אם תבואות ובהך איכא ס"ס דשמא לא נתחמץ ואפי' נתחמץ