אברהם יגל (על השולחן ערוך) מג

הוא משום דאית ביה כרת גבי לכל הטעמים חמץ נוקשה מותר להשהותו ואין להק' לדעת הר"ן ז"ל דכת' בפ' אלו עוברין דח"נ אסור להשהותו משום דלא בדילי מיניה דא"ה החמירו חכמים וכמ"ש הרשב"א בריש מכילתין להך טעמא דהחמירה תורה וכו' יע"ש ועיין להמ"א סי תמ"א סק"ה

וראיתי להר' ק"נ ז"ל שתי' דס"ל להרא"ש כהמרדכי וכו' יע"ש ולפ"ז מוכרח לומ' דטעם הרא"ש דא"ה מפני מה דסמכינן אזמן דרגל משום דשייכי לה כסוכה ועדין איכא חילוק מהרש"ל במקומו עומד גם מ"ש דה"ט דלא מברכינן זמן אזביחת פסח אינו מוכרח דכבר כת' מורם בהג"ה בי"ד סי' כ"ח משום דמזיק לבריה ואפש' דהרב מסביר אף לפי הטעם של הש"ך משום דרשות הוא א"כ הכא דהוא חובה אמאי לא מברכינן והוצרך לתרץ משום דהוא בא בשותפות ומעתה בשאר זבחים של מצוה מברכין עליהם ומהש"ס דברכות ול"ח משמע דוקא מנחות ולא זבחים והיינו מטעם דמזיק לבריה

שוב ראיתי הדבר מבואר בתוספתא דברכות דמברך על שחיטת קדשים שהחיינו דקאמר היה עומד ומקריב זבחים מברך שהחיינו וכשהוא בא להקריב אומר אשר קדשנו וכו' להקריב ומדתני כשהוא בא להקריב וכו' משמע דהא דמברך מעיקרא שהחיינו הוא קאי על הזביחה והתוס' במנחות דע"ו הביאו התוספ' הלזו ע"ש ולדברי המ"א צ"ל דקאי אקבלה וזריקה שהם עבודות ולא אשחיטה שאינה עבודה ודתני כשהוא בא להקריב קאי על הקטרה

אבל יש לדון לטעם הרב ק"נ זל אמאי לא מברכינן על חגיגה של ט"ו שהיא חובה ומוכרח לומר כיון דהיא באה לצורך המועד דזה הוא זמנה סמכינן ארגל ומהאי טעמא נמי דלא מברכינן אאכילת מצה ומרור שהחיינו א"כ היינו טעמא דפסח נמי דאף דעשייתו הוא קודם הרגל כיון דאינו נאכל דאין עיקר מצותו אלא במועד הוי כסוכה ממש דכ"ע סמכינן לה לרגל

וראיתי לה' פר"ח ז"ל שהביא ראייה ממ"ש הר"ן דאם בירך זמן בביתו וכו' הרי דאין זמן דרגל פוטר אמצוה שנעשית וכו' והמ"ק ז"ל דחה דוקא התם דאין ברכה של עכשיו פוטרת של מחר ע"כ ולע"ד דעדין יש להביא ראייה דלא אמרי' דסמכינן אזמן דרגל כ"א בעשיית תכלית המצוה ברגל ולכך הך זמן שעשה בביתו אינו פוטר זמן עשיית סוכה ודכוותה הכח גבי ביעור והכי כוונת הפר"ח ז"ל

סימן תל"ג סעיף א' ואם עבר וכו' לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר משמע אם בדק יום י"ג לא מהני אף בדיעבד אך מלשון הר"ן משמע בדיעבד אם בדק יצא שכת' אם בא להקדים אינו רשאי וכן משמע בירוש' דקאמר מהו שיהא צריך לבדוק בתחלה לאור הנר ומשני וכו' משמע דוקא לכתחילה ונ"ל זהו לדעת המק' אבל להמתרץ אפי' דיעבד לא מהני והיינו כיון דל"א כמה דמנהר וכו' חיישינן שמא יש שם חמץ שלא יראה רק באור מבהיק ולכך לא תירץ לו מטעם דאין לחלוק בין ביעור לביעור כמו דמשני התם בתר הכי דהאי טעמא לא מהני אלא לכתחילה וכדמשמע מהך דנדה כהנת דודאי אם טבלה. בלא חפיפה אין צריכה לחפוף ראשה ולטבול אח"כ כיון דאינו אלא משום גזרה דמפני הרואין דלא מצינו דמשום גזרה אסור אפי' דיעבד ונ"מ אם בית אפל דאור הנר מבהיק בו כמו לילה ובדקו לאור הנר ליום י"ג אין צריך לחזור לבדוק ליל י"ד כיון דלא הוי טעמא אלא משום דלא תחלוק בין ביעור לביעור ודלא כהב"ח ז"ל שכת' דצריך לחזור ולבדוק והביא ראייה מירוש' דאפי' בית אפל כמ"ש בסי' תל"א וכו' יע"ש דאין הנדון דומה וכמ"ש אך אמנם מדברי המרדכי ז"ל שהביא הר"ב ז"ל מבואר כדבריו וצ"ע ומ"מ הדין אמת דאפי' בית אפל כ"כ אין אורו מבהיק כמו הלילה ולכך לא מהנייא הך בדיקה וכ"כ הפר"ח ז"ל מהאי טעמא

עוד שם ואכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו זהו לשון הרמב"ם והוא תימא דכיון דאיירי באם לא בדק בלילה א"כ אפי' לכתחילה בודק לאור היום כמ"ש לאורה נבדקת וכן הק' הגהות מימוני' ולפי מ"ש ה"ה דהך דקאמר הרמב"ם אין בודקין וכו' מיירי שרוצה לבדוק מבע"י א"ש דודאי לכתחילה בודקין אותה בלילה וא"כ מוכרח מאי דקאמר רבא לאורה נבדקת איום י"ד קאי וזהו מה שהוצרך ה"ה לומר א"נ וכו' דמה לו להביא תירוץ מלבו שאינו מוזכר וכו' אך את זה לא יתכן בלשון הש"ע לכן נ"ל דסמכו בזה על מה שאמרו בירוש' גבי בתי כניסיות מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום. לאור הנר ר"ל דכיון דאורן רב ואין עושין הנר רק שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה ולא שייך בכאן לא כמה דמנהר וכו' כיון דאין הנר צריך לו לא דמי להך מבואות אפילות ומותר לבדוק ביום י"ג או לא וכו' ומשני א"ה כדי שלא לחלוק וכו' הרי בביאור אפי' במקום שאורו רב בעי אור הנר וכדי שלא נאמר דפליגי גי אש"ס דידן צ"ל דמאי דקאמר לאורה נבדקת לאו דוקא ועיין בב"ח ז"ל ולפי דרך זה יש לפרש דזהו כונת המרדכי במ"ש מיהו בתלמוד יש אכסדרה לאורה נבדקת אך מדברי רש"י ז"ל נר' ברור דאף ביום י"ג בודק לכתחלה לאורה וס"ל הא דקאמר בגמ' בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם היינו דוקא למעוטי יום י"ד כדי שלא יפשע ולא יבדוק ולכך מחוייב הוא לבדוק בלילה דלא יסמוך לבדוק ביום אבל ודאי אם הוא בטל ורוצה לבדוק ביום י"ג רשאי אם לא משום דהנר יפה לבדיקה בלילה וכן כת' בהדיא הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות יע"ש ולכך הכא דאינו צריך לנר קאמר רשאי לבדוק לאור היום ועיין להרפ"ח ז"ל ואולי דהבין הר"ב בפרש"י ז"ל דמיירי בי"ד ור"ל דאין צריך לבדוק אלא מניח ליום ובודק ואמטו להכי מותיב שפיר מהא דמצויים בבתיהם אבל זה אינו עולה על הדעת כלל דהיכי שייך לומר דקאי בעת התקנה שתיקנו חכמים ואור הנר יפה לבדיקה מפקרינן כולי האי ואדרבה כל כמה לאהדורי ולעשות המצוה כתיקנה מהדרי' ועוד מאי קאמר. אין צריך להביא לה אור הנר בלילה כיון דבלילה קאי אי אפש' שאינו בנר אבל משום דקאי ביום י"ג קאמר דאין צריך להמתין בלילה כדי להביא לה אור הנר וכן כת' הב"ח ז"ל דדעת רש"י ז"ל אף ביום קאמר אך מ"ש דזהו דעת הרי"ף ז"ל אינו מוכרח וכ"כ הפר"ח ז"ל גם מ"ש הפר"ח ליישב לשון דיעבד דלכתחילה בעי לבודקה בלילה וכ"כ הכ"מ ז"ל משם הר"מ ז"ל אינו מדוקדק בלשון הש"ע

עוד שם לאור החמה משמע דוקא בחמה ממש אבל לא לאור הבא מן החמה ולזה כתבו המ"א דאכסדרה על גבי עמודים דע"י כך זורחת החמה בכל קרקעית האכסדרה אך המ"א העלה בסמוך מלשון. שה"ג דאף דאין דחמה זורחת בודק לאור היום וכ"מ לאורה נבדקת אבל מ"מ בעי' שהחמה זורחת בעיר אף