אברהם יגל (על השולחן ערוך) מ

דברי הרב מאי משני דהא כיון דראוי לו באיזה זמן שיהיה חשיב דידיה לענין זה ומה שהכריח מהש"ס דסוכה נ"ל דל"ק דכבר כתבו התוס' דהך טעמ' קאי דאיכא טעמ' אחרי' הואיל וחזי לעני ואף דאמרו הכי בעירובין אף דליכא הך. טעמא לסומכוס לק"מ דוקא הכא דלא חיישי' יכתוב דאין כוונתו לזכות בו אחרים וכ"כ הרב ז"ל עצמו בסמוך ונראה על דברי הריטב"א ז"ל ומעתה שפיר תירץ מהר"מ ן' חביב לדעת רש"י דאין פודין ביו"ט ולא אמרינן מגו. דאי בעי פדי ליה וכו' ולעיקר הקושייא על הרשב"א לק"מ משום דס"ל כדעת הרמב"ן דיוצא ביה וכ"כ בהדייא בחי' לסוכה יעו"ש גם הקושייא ראשונ' לק"מ ולא ידעתי אדקשי' ליה על הרשב"א אמאי לא ק"ל על הש"ס בעירובין דקאמר ואילו גבי נזיר ל"פ מ"ט משום דמיתשל ק"נ בתרומה איבעי מיתשל וכו' ומאי קושייא דוקא גבי קונמו' דמצוה לאיתשולי אבל גבי תרומה דלית ביה מצוה לא אמרינן האי טעמא ומעתה לא שייך לומר תירוצו דאדרבא כיון דמצוה לאיתשולי ולא איתשיל קיים לנדריה דהא באמת טעמא דסומכוס בנזיר דמותר ביין הוא משום דאיבעי. מיתשיל וכוונת הגמ' דכיון דבידו להתירו הו"ל דבר שיש לו מתירין אך דוקא דאיכא מצוה בשאלה אבל גבי תרומה דליכא מצוה בשאלה לא אמרי' ה"ט ומאי מק' ומוכרח לומר דכוונת הש"ס דכיון דבעי למיעבד מצוה אנן סהדי דלא ניחא ליה בקיום נדרו ושפיר אמרי' אי בעי מיתשיל ובהכי נמי ל"ק להרשב"א ז"ל ושו"ר להר' ז"ל שתירץ כן משם י"מ ודחה הרב דמנ"ל זה ולע"ד הדבר מוכר' מהש"ס כמו שכתבתי אך מ"ש דמיירי דאין לו אתרוג אלא מתרומה טמאה מגמ' לא משמע הכי דא"כ מאי מקשה לסומכוס לימא דמיירי דאפשר לו למיעב' בחולין והכי דייקא לישנא דקאמר בחולין ועוד מדרבנן נשמע לסומכוס דהא רבנן מתירין אף דאית להו חולין ועלייהו קאי סומכוס אלא ודאי כיון דבעי למיעבד מצוה אף דשייך בחולין שפיר אמרינן וכו' והיינו טעמא משום דגבי תרומה דאמרי' אי בעי מיתשיל משום דאנן סהדי דניחא ליה הכא נמי כיון דהוא רוצה לעשות המצוה בתרומה גלי דעתיה דלא ניחא ליה בקיום נדרו

מעתה נתיישבו גם דברי הב"י שכתבתי אך קושייא ראשונה קשה להשיב ובס' אליה רבה כתב דוקא הכא משום דמצטרפי לא אמרי' הואיל וכו' וליתא דהא אמרי' דאוכל דמאי אף לכתחלה משום טעמ' דהואיל ולע"ד נראה דכוונת דברי התוס' דלא אמרי' הואיל משום דאיירי לענין דמזמנין עליו לכתחלה והאי טעמא לא מהני להתיר לכתחלה כיון דהוא תלוי במעשה וכ"כ התוס' בפ' כ"ש דל"ה ע"ב בד"ה יוצאין על מגו דאי בעי מפקיר והא דאמרי' בשבת דמפנין לכתחלה דמאי וקאמר דאי בעי מפקר כבר כתבו התוס' דסמך על טעמא אחרינא הואיל וחזי לאחריני דלית ביה מעשה והכא דקאמר דמזמנין על דמאי משום דאי בעי מפקר משום דאיכא טעמא אחרינא דהואיל ובעי לאכול חולין עם אחיו אך צ"ל דאם שלשה אוכלים דמאי אין מזמנין וכו' דהשתא ליכא למימר הך טעמא דאי בעי מפקר אך קשה הא דאמרי' בעירובין דמערבין בדמאי משום טעמא דאי בעי מפקר וראיתי לה' ב"ח שתי' בעירובין הקילו וכתב הר"ב אליה רבה ז"ל דלק"מ דוקא התם משום דאיכא טעמא אחרינא דחזי לאחריני וכו' וליתא דהתם אליבא דסומכוס נמי קאמר דלית ליה האי טעמא

אמנם הא ק"ל הא דאמרי' בפ' לולב הגזול אתרוג של תרומה טמאה פסול ואמרי' טעמ' משום דלית ביה היתר אכילה ואמאי לא אמרי' כיון דאי בעי מיתשיל וחזי לאכילה השתא נמי לכם קרינא ומתני' סתמא. קתני אף שנטמאת ביד ישראל דיכול לישאל. ונ"ל דלק"מ דלא אמרי' הכי אלא בתרומה טהורה דהשתא מיהא חזי לשום אדם אבל טמאה דלא חזייא לא אמרי' הכי וכה"ג מחלקין התוס' בעירובין דף ל' ע"ב בד"ה וליפרש יעו"ש אך מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהבאתי לעי' לא משמע הכי דא"כ מאי מייתי ראייה דלא אמרי' אי בעי. מיתשיל בנדר מלולבו מההיא דתרומה טמאה דוקא התם דלא חזי אבל גבי נדר מלולבו על עצמו דחזי לאחריני שפיר אמרינן בעי מיתשיל וצ"ל דשאני תרומה טמאה כיון דחזייא מיהא בהנאה של כילוי לכהן דדמייא לאכיל' שפיר אמרי' אי בעי מיתשיל ומותר באכיל' קרינן ביה ויוצא בו ולכך מייתי שפיר הרשב"א מינה דלא אמרי' אי בעי מיתשיל ונ"ל דה"ט דכיון דאמרי' דאין נשאלים על הנדרים בשבת ה"ה ביו"ט דהא אמרי' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכל שבות דאסרינן בשבת כמו כן ביו"ט וכדאמרי' בביצ' וכיון דמיירי ביו"ט לא שייך לומר אי בעי מיתשיל כיון דאיסורא הוא ובהכי ניחא מאי דאמרי' של תרומה טהורה אם נטל כשר, וטעמא דהואיל וחזייא לכהן ופי' לכם דקרא מקצת מכם ואמאי לא קאמר משום דאי בעי מיתשיל וחזי לגופיה וכן נמי אמרי' בפסחים דאין יוצא ישראל בחלה ובתרומ' ואמאי לא אמרי' אי בעי מיתשיל וכן נמי מעשר ב' חוץ לירושלים אינו יוצא בו ולא אמרי' אי בעי מיתשיל והיינו טעמא כיון דאיסורא הוא לא אמרי' הכי ואולם הא ק' לי הא דאמרי' בפ' אלו עוברין דמ"ו ע"ב פליגי ר"א ור"י בהואיל ואי בעי מיתשיל והא כיון דמידי דאיסור' הוא לא אמרי' אי בעי מיתשיל ודוחק לומר משום דלחומרא הוא בשלמא לדעת התוספות לק"מ דלעולם אף ביו"ט נשאלים על הנדרים וה"ט דלא אמרי' גבי אתרוג של תרומה הכי הוא משום דס"ל דאין יוצא בטבל וא"כ אף דאמרי' דמיתשיל עלה הדרא לטבלה ואין מגביהין תרומות ביו"ט

ומעתה תמיהא לי על התו' דפ' אלו עוברין שהק' בד"ה הואי' מהך דאמרי' לר"מ אין יוצאין במע' ב' דאמאי לא אמרי' אי בעי מיתשיל וכולי ומאי קושייא והא הדרא לטבלה אך להרשב"א ז"ל דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דיוצא בטבל וכדכתב בהדיא בחידושיו לסוכה ומייתי מינה ראייה לתשו' השואל ק' אמאי באמת לא אמרי' הכי ויוצא בו אשר ע"כ נ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דל"ג הכי בפ' אלו עוברין והכי כתב רש"י ז"ל בסוף הסוגייא שם ע"ש עוד נ"ל להכריח מהא דאמרי' בקדושין דס"ב דמידי דלאו בידו כגון גר דבעי תלתא לאו בידו מיקרי דמי יימר דמזקקי ליה וכתבו שם התוס' דהאי תלתא לאו מומחין הם וא"כ קשה מהך דפ' אלו עוברין דאמרי' אי בעי מיתשיל והא מי יימר דמזקקי ליה תלתא להתיר לו נדרו ועיין לה' קול יעקב בחידושיו למס' קדושין שהניח קושייא זו בצ"ע והנה מצד זה מוכרח לומר דלא גרסי' לה אך עדיין קשה מהך דאמרינן בעירובין גבי מערבין לנזיר ביין משום איבעי מתשיל וכו' ונ"ל דודאי דוקא התם משום דחכמים הם ולכך אמרינן מי יימר דמזקקי ליה אבל ג' הדיוטות לשאלת הנדר דמצויים הם בכל מקום מזדקקי ליה וגבי גר ודאי מומחין הוא דלא בעי אבל חכמים מיהא בעי דלא ממעטינן מלדורותיכם אלא מומחין והיינו דלית לן סמיכה והכי משמע מדכתב רש"י ז"ל ביבמות דמ"ו ע"ב בד"ה דבעינן מומחין כי הנך רבנן רברבי וכו' משמע דחכמים בלא סמיכה מיהא בעי וראייה לזה מהא דאמרי' התם וב' ת"ח עומדין על גביו ומודיעין