אברהם יגל (על השולחן ערוך) לט

בס"ד חדושים על הש"ע אורח חיים

סימן קל"ב סעיף ב' הגה"ה. וחיישינן שמא ידלג א' מסממני' וכו'. והב"י ז"ל כתב דאין חיוב מיתה אקטורת אלא אביא' ריקנית וכ' המ"א ז"ל משם הרב ב"ש ז"ל דהוא הפך גמ' דיומא דקאמר כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה ע"ש וראיתי להרב פני יצחק ז"ל שכ' דפי' הגמ' כיון דהזיד בהקטרה א"כ חייב אביאה ריקנית אבל על חיסור הקטור' לית לן בה וכמו שפירש"י ז"ל בחומש על פסוק ובמתכונתו דבעי' שלימה וכו' ע"ש ואינו נ"ל דא"כ למ"ל מיתה גבי קטורת כיון דאינו מחייב אלא אביאה וקושיית הגמרא במקומה עומדת ועוד כיון דשגג בביאה איך יתחייב עליה ועוד מה יענה לתירוץ ב' של הגמ' דעייל אחת שלימה ואחת חסרה דלא אפשר להתחייב אביאה ומה שהביא ראיה מפי' רש"י ז"ל אינה כלום דהתם אעשיה קאי דלא יתחייב כי אם על השלימה ואדרבה משם ראיה להיפך דכיון דבמקדש לא יתחייב אלא על השלימה אבל חסרה פטור אם כן אעשיה נמי פטור כיון דאינה ראויה למקדש וק"ל

סימן ק"ס סעיף ג' הגה"ה וה"ה מים שהנחתו' מדיח בהם ידיו וכו' כן הוא סברת התוס' בסוטה דט"ו ע"ב ד"ה מה מים וכו' ע"ש והתימה על הרבנים דנעלם מהם עיין בט"ז ואדרבה לס' הרמב"ם ז"ל ק"ל מאי מיבע"ל בזבחים דכ"א מהו לקדש בתוכו וכו' כיון דעשה בהם מלאכה מקידוש אחד הרי כבר נפסלו ואפשר בקידוש א' מיבע"ל ועוד שאני התם דכתי' ירחצו ממנו אהרן ובניו דמשמע לאחר קידוש א' לא הוי כשופכין ועוד דוקא הכא דמסיר הליכלוך שבידיו ולכך חשיב מלאכה ודו"ק

סימן קצ"ו סעיף ג' וה"ה לשלשה שמודרי' הנאה וכו' שאינם מצטרפין כ"כ התוס' בפ' ג' שאכלו יע"ש וכ' בכ"י וטעמא דאין יכולים לישאל על נדרם נ"ל משום דא"כ כי כהנים אכלי תרומה ת"ל דזר נמי מצי אכיל דאי בעי מיתשל וכו' עכ"ל. וקשה לי דהא אמרינן בנדרים דתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עלה ועוד דמסיק התם דוקא תרומה לא אמרי' בה אי בעי מיתשל משום דלאו מצוה היא לאתשוליה אבל גבי קונם ונדר דמצוה לאיתשולי' שפיר אמרי' האי טעמא וכמו כן קשה על הרשב"א ז"ל שנשאל בתשו' והביאה הר"ב הגה"ה בסי' תרמ"ט ס"ב וז"ל היכא דאסר על עצמו לולבו מהו שיצא בו י"ח משום דאי בעי מיתשל וכו' והשיב דאינו יוצא דא"כ אף באתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יוצא בה דהא אי בעי מיתשיל וכו' ע"כ ומאי ראיה מתרומה אחר דהש"ס מחלק ביניהם וראיתי לה' שער אפרים בתשו' ל"ה חלק א"ח שהק' עליו כן גם הק' עליו דגבי תרומה אף דמיתשל עלה הדרא לטבלה ולא שייך להפריש עלה עוד דהא ביו"ט הוא ואסור להפריש תרומות ומעשרות ביו"ט וכו' יע"ש ולזה אפשר לומ' דכיון דראוי לו בזמן שיהיה חשיב דידיה ויוצא בו וכן ראיתי להשע"ה ה' לולב דף צ"ו ע"ב שכ"כ והכריח הדבר מהא דאמרי' של דמאי יוצא בו מטעמא דאי בעי מפקר ואף דאין מפקירין ביו"ט כמ"ש הריטב"א זל יע"ש. אך אחר העיון נ"ל דליתא אחר המחי' מלבד דמצד עצמו הוא חלוש דלכם בעי' ביום א' עוד נ"ל דהוא הפך סוגייא דעירובין דאמרי' התם דף ל' ע"ב דלסומכוס אף דאמרי' דאי בעי מיתשל וחזי ליה כיון דכבר קידש היום דהא כרבנן ס"ל דעשו אותו כשבת וכו' ולפי