אברהם יגל על הרמב"ם שמ

בתורת ועוד דהא כתב הרמב"ם ז"ל דביחוד בלבד קונה אותה דמשמע דהיינו קידושיה וכדין אמה עבריה אחר יעוד דקרא לא אזהר אלא לאשה דאין בה קנייה אלא בקידושין אבל הך היינו קנייתה. אבל עדיין קשה במ"ש הכ"מ ז"ל כאן ומאחר שפסק רבינו דהבא על הפנויה שלא לשם קידושין לוקה א"כ הדיוט אסור בפלגש והוא עצמו תבריה לגזיזיה בה' נערה וראיתי להרב מ"ק שתמה עליו אבל מ"ש תיפוק לי דדוד גזר וכו' הוא סותר דברי עצמו דהא לעיל סמוך ונראה כתב דלא היתה גזרת דוד במיוחדת וכו' ואפשר ליישב דבריו כיון דפסק רבינו שיש לאו במופקרת עשו רבנן סייג וגדר אף במיוחדת והוא דוחק גדול דמנ"ל לרבינו זה

ודע שראיתי להרא"ם ז"ל בפ' תצא שכתב על מ"ש הרמב"ם בה' אישות שפירושו דלאו מופקרת דוקא הוא דאסור אלא אפי' באקראי הוא לוקה ותימא דהוא עצמו הביא הך דפ' נערה דכתב בהדיא דבאקראי אינו לוקה וכן הקשה הלח"מ והמ"ק ז"ל תמה עליו דמאי קושיא דהרא"ם הבין דלאו דוקא מופקרת אלא. מיוחדת אבל באקראי אינו לוקה וכמ"ש לדעת הראב"ד ז"ל ולק"מ דהרא"ם בפ' חיי שרה תמה על רש"י דס"ל דמיוחדת אסורה מן התורה מהא דאמרו בת"כ יכול על מעשה יחידי דהיינו מיוחדת ת"ל זמה ומכח זה פי' דברייתא מיעטה מיוחדת ממלקות ולא מאיסור תורה ואם הבין בדברי רבינו במיוחדת לוקה הו"ל להקשות על רבינו מהך ברייתא ואין להשיב אבל השתא דהבין דרבינו באקראי לא קש"ל מהך ברייתא דוקא במיוחדת דלא שייך בה זמה כלל כיון שהיא אצלו תמיד אבל באקראי כיון שאינה עמו תמיד אפשר דכמו שעשתה עמו תעשה נמי עם האחר ואף שאינה עמו מופקרת ושייך גבה זמה. ולעיקר הקושייא על הרא"ם אני אומר דס"ל להרא"ם כמ"ש הכ"מ ז"ל בשם הר"א בנו של רבינו והבאתי דבריו לעיל דבאונס ומפתה אף שהם באקראי לוקין אם התרו בהם ואין משלמין קנס וכו' ומה שהצריך רבינו להיות מוכנת לדבר זה כדי שתהא לוקה וכ"כ ג"כ שם והשתא שפיר דלא קש"ל להרא"ם דברי רבינו אהדדי אבל להראב"ד זל קשה דא"כ מאי מקשה מאונס ומפתה ודו"ק. אך קשה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"א מהלכו' גבי הבא על הכותית דאם יחדה לו חייב משום נשג"ז ואם אינו אלא במקרה אינו חייב כ"א על כותית הרי משמע דס"ל ביחדה לו דאסור מן התורה החמירו בו רבנן אבל במקרה דאין בו איסור מן התורה לא החמירו בו הפך מ"ש וכמ"ש ה"ה ז"ל ונ"ל דל"ק דהא דאמרי' דאין איסור במיוחדת משום דכיון דיחדה לו להיות לו לאשה הוי כל בעילה לשם אישות ולא לשם זנות והכי דייק לשון הרמב"ם ז"ל דכתב כל הבועל לשם זנות לוקה לא כן במיוחדת דלא הוי לשם זנות כיון דהיא אשתו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל אבל התם דמיירי בכותית דהא דיחדה לו ודאי בזנות והכי דייק לשון רבינו שכתב דיחדה לה בזנות והיינו משום דלא שייך בה לשם אישות כיון דלאו בת אישות היא וא"כ היא חמורה דעל כל בעילה הוא עושה איסור לא כן גבי מקרה ולכך החמירו במיוחדת ולא במקרה ודו"ק

הלכה יו"ד שאין ממליכין תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות שנא' ושפטנו מלכנו וכו' וגרסי' בפ"ב דסנהדרין ע"ז שאלו שלא כהוגן ופירשו ז"ל משום דתלו עליו מלחמותיהם נ"ל דרבינו מפרש כיון דאמרו דיעשה מלחמה בכל הגוים והיינו להרבות להם ממון ע"י ביזת המלכים שעושין אבל אין המלך עושה מלחמה אלא כדי שתתפרסם אלהותו דהיינו מלחמת ה' דכתב רבינו ז"ל ועיין בס' מ"ק ז"ל דכ"ד ע"א

פרק ז' הלכה ו' א' הנוטע וא' המבריך וכו' עמ"ש מר"ן ז"ל ולעד"ן דהכריחו לרבינו לפרש כן משום דלפירש"י קשה נימא דלא כר"י הגלילי וכדמקשה הש"ס גבי גזלן ע"ש ואף למ"ש מהרש"א ז"ל דאיירי דהרכיב וכו' ע"ש מ"מ כיון דלאו איהו שעשה איסור לא מיקרו הרכבת איסור ועוד הוק"ל לפירש"י ז"ל מה תירץ הש"ס גבי הברכה דמה שייך לתרץ בריכת איסור ומוכרח לומר דגבי בריכה לק"מ דמתני' איירי בנפסק וברייתא מיירי. בלא נפסק וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל בפ"ק דר"ה ד"ט אבל גבי מרכיב הוצרכו לידחק בילדה בזקנה ע"ש וכנראה דזהו כוונת התוס' בפ"ק דר"ה והר"ש ז"ל בפ"ק דערלה במ"ש וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה גבי חוזר מעורכי מלחמה משום מבריך דמשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ע"ש דלכאורה משמע דכוונת' לו' דהך תירוץ הש"ס לא אתי אלא לקושייא דמרכיב אבל לקושייא דהבריך לא שייך לתרוצי אלא בנפסק וכו' וז"א דאף בהרכבה נמי צריך לחלק בין נפסק וכמבואר בפ"י מה' מע"ב ע"ש וא"כ מאי מקשה ממרכיב כיון דצריך לתרוצי הכי גבי מבריך ולכך מפרש דהרכבת איסור הרכבה דבאה לידי איסור ערלה דהיינו דנפסק מאביו דקאי על שניהם אבל קשה הא דקאמר הש"ס האי הרכבת היתר היכי דמי ואוקמה לד"ה ראשונה לסייג וכו' ולדבריו לא מיתוקמא מתני' אלא בהרכבת איסור דנפסק מאביו וא"כ הול"ל הרכבת איסור היכי דמי ונ"ל דהרמב"ם ז"ל הוק"ל דאח"כ דאוקי מתני' דילדה ראשונה לסייג וכו' א"כ תו לא צריך לאוקומה בהרכבת איסור וכו' הול"ל דתרוייהו בהרכבת היתר ומתני' איירי בהרכיב ילדה בילדה דנטעה לסייג דלא בטלה וברייתא איירי בהרכיב ילדה בזקנה דבטלה דאין לומ' דאנה"נ דזהו כוונת הש"ס דתו לא צריך להך אוקמתא דהא לא קאמר אלא. אשר ע"כ מפרש דמתחילה משמע ליה לתלמודא דהא דקאמר הרכבת איסור כפירש"י ז"ל אך לאחר דאוקי מתני' דילדה בילדה א"כ נתחדש לו דזהו פי' הרכבת איסור שבאה לידי ערלה וכפי' הרמב"ם ז"ל. אמנם כל זה הוא לשיטת מר"ן ז"ל אבל האמת נ"ל דלא שייך לתרץ הש"ס דברייתא מיירי בלא נפסק או בהרכיב ילדה בזקנה דא"כ מה צריך מיעוטא לזה מדלא כתיב לא חיללו וכת' בוי"ו למעט וכו' ואף מגופיה דקרא נמעטו דכיון דבטלה ילדה בזקנה לא שייך בזה חילול דכיון דלא שייך ביה. דין ערלה ומה שתירץ הש"ס כאן בהרכבת איסור וכו' קאי נמי על הבריך זמורת אילן זה אצל אילן אחר בלא הרחקה דהוי כלאים וכן נמי כוונת התוס' דצריך לדקדק אמאי הוצרך לשנויי כאן בהרכבת איסור ולא משני גבי מבריך כאן בנפסק וכו' אי שייך לשנויי שם הכי אלא דלזה י"ל דנקט תירוצא לתרוייהו ולכך הוצרך לתרץ כאן בהרכבת איסור דהשתא איצטריך מיעוטא דוי"ו כיון דחייב בערלה וחילול אף דנעשה באיסור דדוקא כלאי הכרם עם התבואה וזרע הוא דאסירי בהנאה וכמ"ש הכתוב פן תקדש המלאה דזרע ותבואת הכרם ודריש מיניה ר' יאשיה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן וכו' אבל שאר אילנות אף שיש איסור בזריעה מ"מ לא נאסר באכילה וכמו שפסק רבינו בה' כלאים בפ"א דין ז' ע"ש וע"כ נ"ל עיקר כמ"ש הלח"מ